סוף סוף, אנחנו לקראת סיום הזמנת המתקן החדש לגן הפיקוס (ליד גן תאנה). לפי לוח הזמנים הצפוי כרגע, תתבצע הצבת המתקן באוקטובר. לאחר מספר דיונים ובחינת חלופות כגון גן בגובה נמוך, בכוונתנו להציב מתקן שיהיה דומה ככל שניתן למתקן הקודם. בשנים שחלפו מאז הצבת המתקן הקודם (ולמעשה גם מאז הקמת גן המשחקים ליד החשמליה) השתנו […]

ביקשתי מאמנון יגודה (67) לראיין אותו על מלחמת יום הכיפורים במסגרתה לחם בקרב עמק הבכא. הוא ביקש קצת זמן לחשוב ואז שלח אלי את סיפורו. כשקראתי, כמו תמיד כשאני קורא עדות מהקרב ההוא, צפו מולי השורות המצמררות של אלפרד טניסון: "תותח מימינם ,תותח משמאלם, תותח למולם / ברק ורעם / סופה של גפרית ואש וזעם / […]

  גם אחרי 48 שנים, הפצע הבוער שמהווה אותה מלחמה, עדיין פתוח ומדמם. בארכיון מצאנו את מילותיו של ארנון לפיד שידע לתאר בעט-אמן את החיים (והמתים) בגח"א. אלו מילים שכתב על אברמל'ה קורין ז"ל, שנהרג ב-19 באוקטובר 1973 בגדה המערבית של תעלת סואץ אין אמת באמירה כי מרחק הזמן מעלה ארוכה לפצעי הלב. כאב אובדנו […]

יום הכיפורים, יום של התבוננות פנימה – וגם אל העתיד. לפני כ-85 שנים ישב ראובן ז"ל, אביו של עמרם הישראלי, בעיר נמל איטלקית וכתב לבנו שטרם נולד. מהשורות עולה הצל הכבד שהלך וכיסה את אירופה אז, בנתיב אל המלחמה הנוראה ביותר בתולדות האנושות   היום אני יושב בטריאסט. עוד יום אחד אשאר כאן עם אמך, […]

  בלהה זיו התנדבה לרכז עבורנו מדור מתכונים, במסגרתו נפרסם בכל גליון מתכון לא מסובך של אוכל אמיתי   חותכים שני חצילים לפרוסות לא עבות. מוציאים לייבוש בשמש עם קצת מלח לכמה שעות. רוחצים את פרוסות החצילים, מורידים את המלח ומייבשים במגבת נייר. מטגנים בשמן ומניחים במסננת. מבשלים שמונה ביצים קשות. מטגנים שלושה בצלים קצוצים. […]

הפרינט גוסס. אבל העלון חי. בין גלי הלחות המאיימים להטביע את הגוף והנפש בימים האלו של השנה, חשבתי לזרוק רגע הצידה את כל ענייני השיוך, שכונה ג', הקהילה ושאר ירקות ולספר לכן ולכם על הדבר הזה שיש לכם כעת ביד. יתכן ועבור חלקכם זה טבעי – פעם בחודש יש עלון בתיבת הדואר, אוסף של סיפורים […]

  קודם כל תודה ענקית לבלהה זיו, שפרגנה והעבירה אליי את תפוז הזהב. בלהה את אלופה, ותמיד יודעת לפרגן מכל הלב ולתת ברוחב לב. זו הזדמנות לשתף שזכיתי בשלוש השנים האחרונות להכיר מקרוב את הפנסיונרים בקיבוץ. קבוצה של המון (!!) חברים, שרבים מהם הקימו ובנו את הקהילה שלנו. אנשים יקרים, עם לב רחב ופתוח, המוקירים […]

קוראים לו יעקב סיזל והוא המחליף של ערד סלוצקי בתור מנהל עסקי בגבעת חיים איחוד. כתבת חרוצה של העלון שמכירה אותו כבר כמה שנים, עושה גם לכם היכרות יעקב סיזל (המכונה סיזל או קיקה) קיבל אותי לעבודה הנוכחית שלי באחד מראיונות העבודה המשונים בהם השתתפתי. נכנסתי לחדר והתיישבתי מול שלושה גברים, הם היו מחויכים ונינוחים […]

"שיתוף", "תמיכה", "ערבות הדדית". מונחים שגורים בשיח בגח"א ובתקופה זו של שינוי פני הקהילה שומעים אותם אפילו יותר. טלי סופר יצקה למונח "תרומה" (ובשאר המונחים שהוזכרו) משמעות אותנטית, בסיסית, קונקרטית ועמוקה. היא תרמה כליה. "הסיכון בתרומת כליה קטן מאוד ובמאמץ קל אתה מציל חיי אדם", היא אומרת. "לפני שלוש שנים וחצי, פרסמה משפחת פרידמן שמחפשים […]

זהו בשעה טובה התחלנו את השיפוץ במטבח ולכן, לכל השואלים "מתי ישוב יום שישי בצהריים?" אני עונה: "מיד לאחר השיפוץ" (את רוב ההריסות עושים בימי שישי). החדרוכל עבר ועובר שינוי משמעותי: השיפוץ המיועד כולל את הכנסת המקררים החיצוניים לתוך שטח המטבח, עובדה שתקל על עבודת הטבחים ותיצור זרימה נכונה יותר לתהליך המזון, מהגעתו לרמפה ועד […]

  אנסה להביע בקצרה את עמדתי בנושא הרפורמה החקלאית והפגנות החקלאים, אבל לפני כן: החקלאות היא האמא של העבודה ועלינו לשמור על החקלאות בכל מחיר. את הערכים שהנחילו לי מוישהל'ה דייג, מנחם צנגן, אברמ'לה קורין, חנוך בן אור, אסף ברות יבדל"א ועוד רבים וטובים, לקחתי איתי לצבא, לתעשייה וליותר מ-20 שנות הייטק. לכל מי שטוען […]

הנחה שלי: אחת מהנקודות העיקריות אשר הניעו את החברים להצביע בעד הפיכת גבעת חיים איחוד למה שנקרא "קיבוץ מתחדש", היא המחשבה אודות החירות הפיננסית אשר להנחתם מצפה להם מעבר לקשת הזו. אלא שדינה של כל קשת להיעלם בתום תקופת חייה הקצרה ובסוף כל חירות פיננסית, אמורה לעמוד הפנסיה אשר תבטיח את הצד הכלכלי של חיי […]

השעה שלוש אחה"צ, לפני שבוע, או שבועיים, 35 מעלות בצל. אני מגיחה מרכב ממוזג ומופתעת למראה דגלי הגאווה התלויים בין הספרייה לחדר האוכל. אני רוצה להצטלם אך מכיוון שאני לא טובה בסלפי ובחוץ אין אפילו כלב משוטט שיצלם אותי, אני ממשיכה בדרכי אפופת מחשבות. זוכרת שכאשר יותם, הבכור לבית זעירא, יצא מהארון, ידעתי שזה כבר […]

לפני כמה חודשים טיילתי עם הכלב, נקלעתי לחצר ביתם של בתיה ואשר ישראל והוקסמתי מהאבנים המאויירות המונחות לאורך שביל הכניסה. צילמתי ושמרתי ליום בו אציע לבתיה לכתוב על זה לעלון הרגע הגיע אבל בתיה הגיבה בהיסוס להצעתי. "אני לא זקוקה לפרסום, זה התפקיד של אשר. את יודעת מה? תשלחי לי שאלות ואחשוב על זה". אז […]

במסגרת מדורנו הנודד "החבר-שחשבתם-שאתם-מכירים-אבל-מסתבר-שאתם-לא יודעים-עליו-הרבה", אנחנו מארחים הפעם את רועי כפרי "אתה יודע מה העניין כאן? סנטימנטים. לטוב ולרע, ההתנהלות מוכתבת כאן מסנטימנטים, מעבר לכל השיוך, ההפרטה, הכסף – הכל סנטימנטלי", קובע לפתע כפרי. ליל קיץ מהביל, בירה קרה על המרפסת שלו, שמיכת כוכבים מעל, כמו באפריקה בה חי 17 שנים ואנו נמצאים בעיצומו של […]

כבר שנתיים לפחות מתכננת לכתוב לך מילים של הוקרה והערכה על הדרך בה מילאת את תפקידך כרכזת רווחה ובריאות. לאחרונה כשעלתה השאלה: מה הופך את גח"א לקיבוץ ויותר מזה לקהילה ולבית? עלתה אצלי שוב התחושה, שאת, כמו כמה ממלאות תפקידים אחרות, שעושה את תפקידך במסירות שאין לה הגבלת שעות ביממה או ימים בשבוע, במקצועיות, באכפתיות […]

  חברי קיבוץ יקרים, אנו, חברי וועד הנהלת הקיבוץ, מבקשים לברך אתכם, נקלטי שכונה ג', על קבלתכם לחברות. מעתה, כל אחת ואחד מכם ובני משפחותיכם, חברי קיבוץ וחלק בלתי נפרד מהקהילה. עם קבלתכם לחברות, הנכם בעלי זכויות וחובות השווים לכלל חברי הקיבוץ, בכל תחומי החיים ובעלי זכות לבחור ולהיבחר, להיות שותפים בקבלת ההחלטות ובגופים השונים. […]

במשך שלושה שבועות עמלה ילדתי (שתעלה לכיתה ב' בספטמבר הקרוב) לשכנע את אחיה הצעיר (גן דקל שולטטטטט) לוותר על בובת תינוקת שברשותו. נערך קרב מוחות מתמשך וקשוח שבסופו, אחרי שהמכות ונסיונות החטיפה לא צלחו, ניצחה הדיפלומטיה והבובה נמסרה לה תמורת בובה אחרת משלה (חיה לא מזוהה). ומשעברה הבובה לבעלותה, הונחה אחר כבוד בשק ההולך ומתמלא […]

עוזי הדר, בנם של דבורה ומיקי ז"ל, מתגורר עם משפחתו בקליפורניה בעיירה סאן-אנסלמו באזור מארין קאונטי מצפון לסן פרנסיסקו מיד אחרי הצבא נסעתי ללימודים בארה"ב – קיבלתי מלגת ספורט באוניברסיטת U.S.C דרום קליפורניה בלוס אנג'לס. עשיתי שם תואר ראשון במנהל עסקים, עבדתי שנתיים בחברת יעוץ ולאחר מכן המשכתי לתואר שני במנהל עסקים בווירג'יניה. במהלך התואר […]

מוקדש באהבה לקבוצת תות, החוגגת בר-מצוה (השכבה של אגם – נכדתי). סוף חודש ינואר, קודר וגשום ואנחנו בסגר מתמשך. אני בבית מהרהרת בציור קיר הנמצא על אחד הבניינים ליד הנגריה, בניין שחלפנו על פניו יום קודם בהליכת הבוקר כשעדיין היה חשוך. הציור: תות שדה ולצדו קיפוד חמוד. שאלות רבות עולות לי: מי הצייר/ת? האם הציור […]

כבר (או שמה רק?) שנה בתפקיד. הזמן באמת חולף מהר, ואני מרגישה צורך לעשות סיכום ביניים, גם בשביל החברים אבל גם בשבילי. הכניסה לתפקיד הייתה באחת מהתקופות המורכבות שידע הקיבוץ בשנים האחרונות. תחושה של תקיעות ושל כעס רב ותסכול ברמה הציבורית והאישית. הצבתי לעצמי כמטרת-על להגיע למצב של רגיעה יחסית ביחסים בקיבוץ. להגיע לאיזון מסוים […]

בין הגליון הקודם לגליון אותו אתם מחזיקים בידיכם (או קוראים מעל המסך) הושבעה ממשלה חדשה בישראל, בה יושבים יונים ונצים, דתיים וחילונים, יהודים וערבים. הם יושבים יחד ודווקא מתוך השונוּת, כנסיון לצאת לדרך חדשה ממציאות שהתאפיינה בשיח קשה, מנסים להגיע להסכמות רחבות. ואם המונח "הסכמות רחבות" נשמע לכם מוכר, זה לא סתם: גם בגבעת חיים […]

ראשית, תודה לאורי לין על תפוז הזהב. יש עוד הרבה אנשים בקיבוץ שמתנדבים בנתינה מלאה בתחומים רבים וזה לא מובן מאליו. את תפוז הזהב בחרתי לתת למי שמטפלת בגיל הזהב: גילת שניר. גילת עובדת עם אוכלוסיית המבוגרים ועושה זאת בהרבה אהבה. הגיל שלנו אינו פשוט, יש דברים רבים לא ברורים, לפעמים קשה פיזית ולעיתים גם נפשית. גילת […]

אז איך זה יעבוד בפועל? בעלון האחרון כתב ליאור (שאני מתה עליו) ב"דבר העורכים", על חלופת השיוך ("הגיע זמן הכסף "). "זה הרגע בו יתחייבו כולם לשלם ואז גם תחדור התובנה: צריך לשלם כסף והרבה כדי לגור כאן, החיים עומדים להשתנות". מפחיד, פסקני משהו, בלי סימני שאלה. מה יהיה עם מי שאין לו? מי שלא […]

  שבועיים לאחר הקמת ממשלת השינוי, קיבצתי במוצ"ש במרפסת שלי פגישת סיכום של שלושה מלוחמי בלפור הנחושים, אשר זכו סוף סוף לקצת מנוחה, לאחר שנה ויותר (51 שבועות!) של נסיעות במוצ"ש להפגנות בבלפור רם עפרון, יאיר אסטליין ואיילת אסטליין (איתם הייתה נוסעת בכל מוצ"ש חבורת לוחמים נוספים שגם לה אנו מצדיעים). באופן אישי וכמי שהייתה […]

  זוכרים את התהליך שבו הוכרז כי "יוצרים איחוד"? זוכרים את הכוס, המדבקה ואת שתי פיסות הפאזל שחולקו לכל משפחה? כינסנו חלק מהמעורבות כדי לסכם את הרפתקת "צוות ההסכמות" "מתי, איך וממה הכל התחיל?", אני שואל. כולן קצת מבולבלות, לא בטוחות. גם אני לא לגמרי בטוח. "אני לא זוכרת מתי זה התחיל", אומרת ממי לברון, […]