אין ספק שעד לאחרונה דובר בעיקר על המרכיבים הבריאותיים של תחנת הכוח המדוברת (ראו מכתבו של רענן רז ברשת) הסביבתיים, בעיית הבטחון, יחסי השכנים והיחסים האזוריים.

כאילו שהנהלת הקיבוץ חיפשה קונפליקט נוסף כדי להתמקד בו. האמת היא שקיים מרכיב כלכלי קריטי לעתידו של הקיבוץ שכמעט ולא נדון עד לאחרונה.  אמנם גם צד זה הועלה באופן קוהרנטי לאחרונה באינטרנט וכמו שניתנת כאן במה למתנגדי הפרוייקט, יש פה ביטוי גם לעמדת התומכים וההנהלה, המורכבת כידוע בעיקר מצעירי הקיבוץ.

הסקר שנערך בנושא התחנה העלה שקיימת כעת התנגדות משמעותית לפרויקט, אך גם רוב גדול להצעה להמשיך וללמוד את הנושא ולאחר מכן לקבל החלטה שבתקווה תהיה מושכלת ודמוקרטית (וכפי שכולנו יודעים, שני המרכיבים האלה – לא תמיד הולכים ביחד). רצוי, לדעתי, שלא לקטלג אנשים הנוקטים עמדה בנושא על רצף של נאמנות לעקרונות או אכפתיות לעתידו הכלכלי של הקיבוץ. בואו נקווה שתהליך זה יעשה באופן הוגן, יסודי ומקיף, גם אם קשה ומאתגר מבחינות רבות.

לפני סיום, אנחנו רוצים להודות להיידי התומכת, מייעצת, מספקת חומר כתוב, רעיונות ותמונות לעלון במסירות ומקצועיות הראויות להוקרה.

לקראת פסח, חג האביב, אנו מאחלים לכל חברי, ילדי ותושבי הקיבוץ, סיום בטוח ומספק של המלחמה, יציאה מהמרחבים המוגנים אל הפריחות והחברותא של האביב – ושל הילדים אל חופש פסח המחכה לכולנו באופק ואל הסדרים משפחתיים שיאפשרו שמחה ונחת שהייתה כל-כך חסרה לנו לאחרונה.

בהחלט גאה לקבל אותו ממך.

כתבתי שורות אלו ביום האישה הבינלאומי.

חשבתי על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי – לחיות בקיבוץ עם דורות של נשים מעוררות השראה.

אני מתרגשת וגאה להעניק את תפוז הזהב לאישה היקרה ללבי.

תמי הורביץ.

בחרתי בתמי מכיוון שזו הזדמנות להודות לה ולהביע את הערכתי הרבה על שנים של עבודה, דאגה, מעורבות, התנדבות, מסירות ואכפתיות לקיבוץ ולקהילה.

תמי היא דמות צבעונית ודעתנית, יועצת סתרים שלא תמיד במרכז הקונצנזוס, אבל תמיד לטובת הקיבוץ.

איחול לכולנו: הלוואי שנדע לשמור על הבועה היקרה שלנו במציאות כל כך מורכבת, שנחזק את הקהילה שלנו בריבוי קולות והקשבה ביחד עם מעשים ורוח התנדבות — וכמובן עם הקפה של עזרי.

בברכת

what if women ruled the world 

מתגעגעת

הלה

כמה עובדות על פיהן גיבשתי את דעתי: המדינה צריכה להגביר את הספק החשמל כי המדינה נמצאת בקצה הגבול של ייצור החשמל. התצרוכת עולה בקצב גבוה מהייצור.

ולפיכך, המדינה החליטה להקים תחנות כוח המופעלות בגז במרכז הארץ, כי במרכז קיים ביקוש גבוה ושינוע החשמל ממרחקים (מהנגב, למשל) כרוך בקשיים טכניים, אסטרטגיים ואקולוגיים מגוונים.

המדינה אוטונומית להחליט איפה להקים את תחנות הכוח שלה ללא צורך להצדיק או לקבל רשות מהתושבים ולכן, יש למדינה זכות להשיב אדמות המוחכרות לישובים, למען פרויקטים אסטרטגיים עליהם היא מחליטה.

בשוק יש יזמים פרטיים המציעים את שירותם לבנית תחנות כוח עליהן החליטה המדינה ויזם כזה (OPC) פנה לגבעות חיים ביקש את הסכמתן להקצות שטח של 60 דונם למימוש הפרויקט הזה. הנהלת הקיבוץ וקברניטיה הכלכליים ביקשו לבחון את הבקשה ולשם כך שכרה מגוון יועצים.

אבי מושל, היועץ שלנו לענייני איכות האוויר, הוא מומחה רב מוניטין שעבד שנים רבות במשרד לאיכות הסביבה. הוא ביצע סקר מקיף מאוד כשהשאלה העיקרית שנשאלה היא: באיזה אחוז תעלה תחנה בהספק של 850 מגה-ואט את זיהום האוויר שקיים כבר עכשיו? הוא בדק את ההשפעה על זיהום האוויר על כל יישובי העמק והדוח הופץ לחברי שני הקיבוצים.

באופן כללי, תוספת הזיהום לכל אחד מיישובי עמק חפר היא בשברי אחוזים. הזיהום הצפוי הוא של תחמוצות חנקן, שאינן מסרטנות אלא עלולות לגרום לגירוי של מערכת הנשימה. על פי אותו דוח, העלייה באחוז תחמוצות חנקן בעקבות הכנסת התחנה לעבודה, לא תעלה על 0.3%  ועל פי בדיקה שעשיתי, העלייה בתחלואת מערכת הנשימה הצפויה בעקבות כך, היא זניחה.

יש תקווה שההכנסות הגבוהות הצפויות יאפשרו לתמוך בהכנסת רכבים חשמליים, בעיקר תחבורה ציבורית שכיום גורמת לזיהום מסוכן בעשרות מונים מהזיהום של התחנה המתוכננת. כמו כן, תוספת תחנות כוח באיזור תאפשר לוותר על תחנת הכוח בחדרה הפועלת על פחם ומהווה סכנה בריאותית חמורה.

שכרנו מומחה נוסף שאמור לתת לנו תסקיר על עלייה בתחלואה בעקבות הקמת התחנה.הדוח קצת מתעכב כי הכותב הוא רופא וכמובן שחוות דעתו תילקח בחשבון.

יועץ נוסף ששכרנו הוא אלוף (מיל') אייל אייזנברג, מפקד פיקוד העורף לשעבר. הוא בדק את הסיכון של התחנה להוות יעד לטילים או צרות אחרות. גם הוא נתן תסקיר מפורט    שעיקריו יפורסמו לציבור בהמשך, אבל ממנו השתכנעתי שאין מקום לדאגה בהקשר זה.

שכרנו את עו"ד חן שחרור, מומחה לכתיבת הסכמים עם חברות ענק כמו OPC. בניגוד   ליועצים האחרים, הוא נשכר לייצג את האינטרסים שלנו ולסגור את כל הפינות עם OPC, כולל דרישות שלנו לגבי ניטור ופרטים טכניים רבים אחרים שמטרתם לשמור על

האינטרסים של גח"א. מבלי להיכנס לפרטים, ההסכם עם OPC אמור להניב לגבעת חייםסכום של לפחות שמונה מיליון שקלים בשנה. אנחנו, גבעת חיים, נוכל להחליט במה

להשקיע את הכסף, חלקו או כולו.

ההבנה שהקמת תחנת כוח בשטחי עמק חפר פוגעת בצורה מקומית בנוף הירוק ומוסיפה מידה קטנה של זיהום אוויר ומצד שני ההבנה שהחיים המודרניים מצריכים עלייה בתצרוכת חשמל (הרי לא נוותר על מזגנים, תאורה, תעשייה וגם לא נחזור להתנייע באמצעות חמורים וסוסים) המצריכה עלייה בייצור חשמל. בנוסף, ישראל היא מדינה קטנה וכל תחנה שיקימו תהיה קרובה לישובים שהבריאות שלהם חשובה כמו הבריאות שלנו כאן.

אי אפשר להתעלם מההזדמנות הכלכלית שעומדת לפתחנו. לא כי אני בעד למכור את הבריאות בעבור נזיד עדשים אלא כי אני מקווה לא להחמיץ הזדמנויות כלכליות עבור גבעת חיים שמקורות ההכנסה שלו מצטמצמים והולכים והציפיות שלנו לרמת חיים בתחומי חינוך, תרבות, נוי ובטחון סוציאלי, הולכות ועולות. עם כל הנתונים הללו, גיבשתי החלטה לתמוך בהתקדמות בבדיקת ההיתכנות לחתימה על חוזה עם היזם.

חברות וחבריי היקרים בגבעת חיים. קשה להישאר אדישים מול המציאות מולה אנו ניצבים: האפשרות להקים מפגע סביבתי מזהם בלב עמק חפר בסמוך לקיבוץ שכן.

למיטב הבנתי, יזמי תחנת הכוח הגיעו אלינו לאחר שפנו תחילה לקיבוץ המאוחד. הנהלת המאוחד פנתה לאחר מכן להנהלה שלנו כדי לקדם יחד את הפרויקט. נדמה כי המהלך הזה נועד כדי ליצור חזית משותפת וחזקה שתסייע להתמודד עם הביקורת הציבורית שצפו הנהלת המאוחד והיזמים. נראה שקיוו כי "החתונה" עם האיחוד, תעזור לעמוד ביחד עם תחושת הסטייה מהנורמות הערכיות – מהאחריות לסביבה, מהמחויבות לאמת הפשוטה ומההגיון הבריא.

אך דווקא משום כך, חשוב שלא ניתן לשקט המדומה הזה לגבור על החובה לשאול שאלות קשות, לבחון את העובדות וההבטחות המפתות לעומקן ולהגן על המקום בו אנו חיים.

זכינו לאורך דורות לגור באזור שהוא ריאה ירוקה וייחודית במדינת ישראל. כולנו אוהבים את המקום הזה ורוצים לשמור עליו. לכן, אך טבעי שההצעה להקמת תחנת כח מזהמת מעוררת דאגה רבה, אכזבה עמוקה ותמיהה רבה, בעיקר מיישובים הסמוכים לאזור המפגע.

במקביל, אנו שומעים גם את הפליאה (חייב לציין שהיא צינית ומאכזבת) מצד הנהגות הקיבוצים ופרנסי היישוב, הפונים באופן שנשמע כזעקת "הקוזאק הנגזל" – מדוע היישובים הסובבים יוצאים נגד המהלך? חשוב לומר להם בכנות, כן – אנא היו קשובים, אנא הסתכלו רגע סביבכם, רגע חזרו אל האמת, אל פסיפס החיים העדין: עבור רבים מתושבי העמק התחושה היא של פגיעה, כאב ואכזבה רבה לאור החלטה חד-צדדית מצד הקיבוצים. נשאלת שאלה בכאב ותמיהה – לאן פנינו מועדות? האם לפגיעה בסביבה שלנו ובבריאות שלנו ושל שכנינו ?

לפני מספר חודשים, כשלא ידענו עדיין (חברי הקיבוץ) על כוונת ההנהלה להוביל מהלך שהוא עסקי אגרסיבי ויש לו השלכות רבות על מרקם ויחסי הקהילה, היו מי שהתנגדו, אף מתוך ההנהלה ויצאו נגד מנהל הקהילה שנבחר מכיוון שתואר כאדם שרגיש לנושאים קהילתיים ופחות עם נסיון עסקי.

לדעתי דווקא הצד החברתי זו מעלתו וזו חוזקתו של מנהל קהילה. הם טענו שצריך אדם עם רקע עסקי חזק. ההתנגדות הייתה מפתיעה ואף מוזרה מאוד (הרי יש כבר מנהל עסקי – שזה תפקידו העיקרי וטוב שכך) ואנחנו כקיבוץ ניגשנו שוב לקלפי והצבענו ברב קולות מובהק – כן, עבור שקד! כן עבור מנהל קהילה שייצג אותנו כחברה וקהילה.

מכאן, אני רוצה לחזק את מנהל הקהילה שלנו וקורא לו להמשיך ולמצוא את האיזון הנכון בין הצד העסקי לצד הקהילתי – אלו ימים שיש לשמור על קהילתנו, זו דרכנו וכך הצבענו.

במפגש הסברה שהתקיים בקיבוץ, שמעתי את האמירה של היועצת הארגונית, שלפיה הקהילה צריכה עתה "להסתכל פנימה". פנייתה אלינו החברים, נשמעה לי כמעין נסיון לאלחש אותנו, אל מול הקולות מבחוץ, המוצדקים לתפיסתי, הבאים מאלו הנפגעים מהמהלך, מיישובים שכנים הסמוכים למפגע, מפגיעה במרקם החיים בעמק חפר – מסביבתנו. בעיניי, דווקא מבט פנימה מזכיר לנו מי אנחנו ומה הם הערכים שהנחו אותנו לאורך השנים. 

מקרה דומה היה בעמק שלנו, כאשר בשנת 2017 הייתה התנגדות של כלל היישובים להקמת תחנת כוח באזור אחיטוב על שטחים של חיבת ציון. באותה שנה הוביל רני אידן, ראש המועצה, התנגדות ואמר כי לא יתכן שיישוב אחד יציב מפגע בסמוך ליישוב אחר וקבע נחרצות שזה לא יקרה במשמרת שלו.

אנחנו, אותה קהילה שלחמה לפני כעשור נגד הקמת מתקן לטיהור גז בשטחי העמק בשטח מרצ, אנחנו אותה קהילה שפעלה יחד עם המועצה האזורית ועם יישובי האזור, בהתנגדות להקמת שדה-תעופה בשטח המועצה, בסמוך לעין החורש ולקיבוץ המעפיל. בכל אותם מאבקים עמדנו יחד כחומה בצורה מתוך דאגה לבריאות, לסביבה ולשמירה על העמק הירוק שלנו אל מול יוזמות נלוזות של המדינה לפגוע באזור הירוק שלנו.

ראוי גם לזכור את ההיסטוריה המשותפת והעמוקה בין גבעת חיים ליישובי האזור – בשנת 1945 הגיעו מכל קצוות העמק והיישובים הסובבים כדי לסייע לגבעת חיים בשעת "המצור על גבעת חיים". זו הייתה דוגמה מובהקת, שעתה היפה ביותר של הערבות הדדית – ערך יסודי שעליו נבנו הקהילות כאן בעמק, זו הברית בינינו, ברית עתיקת יומין בין ההורים של חברי הקיבוץ כיום לבין שכנינו.

דווקא מתוך אותה רוח עולה השאלה: מה השתנה מאז? האם ייתכן שכיום, לנוכח שיקולים שונים ופיתויים כלכליים, אנו עלולים להתרחק מערכי השותפות? מהערכים המעניקים לנו חוסן – האחריות ההדדית, השמירה המשותפת על הבית והסביבה, ערכים של "לא תעשה לרעך מה ששנוא עליך?".

לכן, במקום להאשים, לזעוק ולתמוה כביכול, מדוע ישנה התנגדות בקרב היישובים השכנים אל מול פעולה חד-צדדית, דווקא עכשיו חשוב לקיים שיח מכבד, קשוב ואמיתי בין הקהילות – שיח המבוסס על הערכים המחברים בינינו, על ההיסטוריה המשותפת שלנו ועל שיתוף הפעולה עם המועצה האזורית והיישובים השכנים לנו.

שיח כזה יכול לאחד אותנו שוב סביב מטרה משותפת: לשמור על העמק שלנו ירוק, כמקום בריא שטוב לחיות בו, לכבד את כלל היישובים, לכבד את קהילת עמק חפר שהייתה לצידנו בימים קשים. עמק חפר הוא קהילה של קהילות.

אני וחבריי המתנגדים להקמת תחנה, פונים אל הנהלות גבעות חיים בבקשה לבחון מחדש את המהלך ולפעול מתוך אותה רוח של אחריות משותפת וערבות הדדית. בידיכם חבריי, האפשרות להוביל החלטה שתשקף את הערכים שעליהם גדלנו כולנו.

חשוב לי לציין שאני חבר הקיבוץ כבר 16 שנים ואשאר חבר הקיבוץ לשנים רבות הלאה. אני פועל ופעלתי רבות למען הקהילה בעשייה בתוך הקהילה ובמאבקים רבים שבהם צלחה דרכנו – גם בנושא כיכר גבעות חיים והבטיחות על כביש 581, פתרונות ופרוייקטים של שיפור תשתיות ואיכות חיים, תרומה לקהילה בעמק ובקיבוץ ותמיד מתוך ראיית טובת הקיבוץ וחבריו, גם כחבר המועצה האזורית וחבר הנהלת המועצה האזורית כנבחר ציבור של הקיבוץ עצמו.

מאחל לנו, חבריי, שנדע לשמור על הקהילה שלנו בגבעת חיים איחוד. שלא ניגרר אחר החלטות של הנהלה ביישוב שכן, שנישאר חזקים ואיתנים כחלק מכלל הקהילות בעמק. לפעול מתוך אחריות למקום שבו אנו חיים, לקהילה שלנו ולעמק כולו.

המערכה הזו גדולה בהרבה מהקיבוץ שלנו ומהמועצה האזורית. מדובר במגה-אירוע של אינטרסים: בעלי הון, בנקים ומוקדי שלטון. דווקא אנחנו, שזעקנו לאורך השנים נגד יחסי הון-שלטון, מוצאים את עצמנו כעת בתוך סערה מורכבת ובסערה כידוע – מחזיקים חזק ושומרים על הצפון. אני מאמין שבכוחנו לבחור שלא להיות קלפים במשחק הזה. עלינו להיות ערניים, מפוקחים ולא להתבלבל, להישאר נאמנים לערכים שתמיד הובילו אותנו בדיוק כפי שעשו יישובים וקיבוצים רבים אחרים במדינה, כשהסערה הגיעה לפתחם. הם הבינו כי ערכים, אחריות לקהילה ושמירה על המקום בו אנו חיים, קודמים לכל הבטחה פיננסית מפתה.

ובדיוק, כשם שאנו רוצים שמדינתנו לא תהיה מנודה בין העמים בשל כשל ערכי וליקוי מאורות, זה המקום להדגיש כי כוחנו בכך שנמשיך להיות קהילה פורחת ואהודה בתוך קהילת עמק חפר- שמא נמצא עצמינו "עִם לְבָדָד יִשְׁכֹּן". בתודה ותקווה לימים טובים יותר לכולנו.

ביום שלישי, 13 במרץ 2026 התקיימה ישיבת המועצה הכלכלית חברתית של הקיבוץ. הגשתי שאילתה בנושא ההתנהלות המקצועית והמנהלית סביב ביצוע הפרויקט נושא השאילתה הוא הכביש הדרומי.

החלפת צינור מים של מקורות עלתה לדיון כבר בשנת 2015 אז הייתי איש הקשר של הקיבוץ אל מקורות. כבר אז עלו שאלות על התוואי הרצוי מכיוון שישנם שני קווי מתח גבוה משני צידי הכביש הקיים. עלתה גם אפשרות (שנבדקה) להניח צינור עילי בין כביש 581 וגדר הקיבוץ. בשלב מסוים אפשרות זו ירדה מהפרק/

השאלות שעולות לגבי פרויקט זה הן רבות:

1. האם הוכנה תוכנית מפורטת  לביצוע הכביש כולל חתכים? והאם התקבל היתר לביצוע ? ידוע שישנן הגבלות ביצוע עבודות בשטח הכביש בגלל סמיכותו לכביש 581 .    

2 . האם ועדת תכנון מעורבת בתכנון וביצוע הכביש ? ומדוע לא מונה פרויקטור מקצועי לעבודה מורכבת זו ?

3 . האם נחתם הסכם/ חוזה כדין בין גבעת חיים איחוד לבין חברת מקורות לפני תחילת העבודה? האם קיימות ערבויות לביצוע העבודה ?

4. איך יכול להיות שנותנים אחריות בלעדית לחברה חיצונית לביצוע פרויקט בתוך שטח המחנה, ללא יכולת התערבות של נציג הקיבוץ ?

5. האם לא היה ראוי להפריד את עבודת הנחת הקו ע"י חברת "מקורות" לבין ביצוע הכביש ע"י קבלן תשתיות ופיתוח מקצועי ?

6. יש למנות אדם מקצועי לבדיקת תהליך קבלת ההחלטות ולהפיק לקחים ולשפר תהליכים לקראת פרויקטים עתידיים.

נקודות למחשבה בעקבות תשובת ההנהלה לשאילתה

המנהל העסקי עלה ונתן את תשובותיו. האמת? הייתי בהלם ואלם לנוכח תשובותיו. גולת הכותרת של התשובה הייתה כי העבודה של חברת מקורות בתוך שטח הקיבוץ נעשית ללא הסכם / חוזה מול הקיבוץ.! עוד נטען בתשובתו כי מנהל הקהילה התמנה למנהל פרויקט זה.

ואני שואל – האם כך צריך להתנהל פרויקט תשתיות בקיבוץ ? מי ממנה את מנהל הקהילה לניהול פרויקט? האם יו"ר הקיבוץ ידעה איך מתנהל הפרויקט? אם ידעה – זה גרוע מאוד ! ואם לא ידעה – זה גרוע פי 70.

תהייה נוספת – יושבים בישיבת המועצה כ-30 חברים ואולי עוד נציגים של ההנהלה, שומעים את דברי ההסבר של המנהל העסקי ואין שום תגובה או  הערה –  "שתיקת הכבשים" ! אף חבר מועצה או הנהלה לא קם ושאל לפשר ההתנהלות הזו.

היום מנהלת הנהלת הקיבוץ מו"מ עסקי על הקמת תחנת חשמל המופעלת בגז ואני תוהה – האם עלינו לסמוך עליה שהיא עושה את מלאכתה בצורה עניינית ומקצועית ? האם להנהלה זו יש אמון ציבורי לעשות עסקים חברתיים וכלכליים?

כמו שסיכמתי את דברי במועצה:

על ההנהלה לקבוע אדם או צוות שיגדירו נהלים ברורים לפיקוח וביצוע של פרויקטים עסקיים וחברתיים עתידיים.

תשובה לשאילתא / יעקב סיזל

רקע: ביצוע וניהול הפרויקט היו תחת יוני ארי, מנהל הקהילה וזאת עד סיום עבודתו כמנהל הקהילה. ליאורה, יו"ר הקיבוץ, פנתה אלי וביקשה ממני להמשיך את ניהול פרויקט הכביש הדרומי עד השלמתו. אציין כי סייעתי למקורות בתהליך קבלת היתר הבנייה מול הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עמק חפר.

1. בוצעה תוכנית מפורטת כולל חתכים בסיום עבודות הנחת צינור המים של מקורות.

2. הכביש מבוצע כפוף להנחיות ומגבלות כביש 581. מסיבה זו הכביש קרוב למגרשי החברים.

3. ועדת תכנון הייתה מעורבת בתכנון הכביש ועל פי תכנון זה מבוצע הכביש.

4. מייד שנכנסתי לניהול הפרויקט מטעם הקיבוץ, מיניתי מפקח מקצועי ותיק בוגר הטכניון. הוא איש המקצוע מול מקורות והקבלן. מטעם מקורות קיים גם מפקח מקצועי.

5. לא נחתם חוזה בין הקיבוץ לבין מקורות. קיימים סיכומי פגישות בין הקיבוץ למקורות.

6. לא קיימות ערבויות  לביצוע הפרויקט.

7. סעיף 4  – הקיבוץ מעורב באופן שוטף ובתאום עם מקורות והחברה נענית לבקשותינו בהתאם לסיכומי העבר.

8. סעיף 5 – החברה שמבצעת את הפרויקט עבור מקורות היא חברת אופק שבבעלות חברת רימון. היו  הרבה בעיות בהתנעת פרויקט הכביש. לאחרונה הצלחנו להוציא את העגלה מהבוץ.

9.  סעיף 6 – שאלה שלא בתחום אחריותי.

באחד האמשים וליתר דיוק באחד מימי שישי לפני כמה שבועות, נכנסנו לחדרוכל בשעת צהריים לאכול עוד בולונז כימים ימימה ואז התברר לנו שבין אם נרצה אם לאו, אנו לוקחים חלק במעמד היסטורי – לא פחות מאשר יום שישי האחרון בו אוכלים בישיבה ארוחת צהריים בחדרוכל של "הקהילה" המתגוררת בגח"א שהוא כידוע "קיבוץ מתחדש".

כבר אז התגבשה התובנה שצריך ראיון עם אלה זיו מירון, מנהלת הענף, תובנה שהתחזקה בבוקר יום שישי בשבוע לאחר מכן, כאשר מראה עשרות רבות של לקוחות מרוצים פזורים במרחב המעדנייה והדשא, הבהיר כי הדברים אכן זזים ומתפתחים.

יאללה, קבענו בין אזעקה ליירוט וכאשר התייצבתי, התברר לי שאצל אלה העבודה לא נפסקת לכבוד הראיון – אני יושב בכסא ושואל שאלות והיא ממול, אורזת, שוקלת וסוגרת קרקרים באריזותיהם.

"כן, אנחנו בתהליך של שינוי גדול שנוגע בתחומים מגוונים", היא אומרת. "בראש ובראשונה, התחלנו בתהליך שנבע מתלונות רבות שקיבלנו. בארוחות צהריים אנשים אמרו שאינם יודעים כמה ישלמו עד לרגע החשבון בקופה וכך נוצרות לעיתים הפתעות לא נעימות. מכיוון שקשה מאוד לכמת צלחת, החלטנו ליצור שקיפות שתאפשר לדעת כמה תשלם עוד לפני שהגעת לקופה ובנינו שלושה מדדים לפי סוגי מזון, כולל האפשרות לקחת חצי מנה וכמובן שכל הזמן יש פה את הצוות שלנו שיסייע למי שצריך". היא מסבירה כי הכוונה ליצור ידיעה ברורה איך לתמחר כל כמות של כל מוצר. "זה נובע מרצון שלנו לתת שירות טוב יותר באמצעות אמות מידה מדוייקות".

אבל כאמור, יש עוד תהליכים שקורים. "עד לאחרונה לא היה לנו מחסנאי במשרה מלאה ולא מערכת ממוחשבת לפיקוח על כניסת ויציאת מוצרים. לכן הכנסנו מחסנאי במשרה מלאה – מאור פחימה, בן הזוג של מיקה הרטמן. הוא אחראי על המלאי ועל התיעוד הממוחשב של השימוש בו. כך נוכל להבין בדיוק במה ובכמה השתמשנו, כמה קנינו וכמה מכרנו. להבין למשל מה פופולרי ומה פחות ובאופן כללי ליצור שליטה מרכזית טובה יותר".

אני שואל על ימי שישי בצהריים – האמנם כלה הדור אשר בולונז בשישי היה נשמת אפו? "זה חלק משינוי כללי שאנחנו עושים בימי שישי", היא עונה. "המעדנייה ובית הקפה בקפיצה ותאוצה והם תופסים חלק גדל והולך בנפח הפעילות בשישי ולכן יש צורך לנווט את כח האדם לכיוון הזה. גם כך ביום שישי היינו פה במתכונת של שירות עצמי ויש מעט אנשים שבאים לשבת ולאכול, לכן החלטנו לסגור את אפשרות הישיבה כדי לצמצם עלויות. כמובן שעדיין ניתן לקחת אוכל בחוץ ומהמעדנייה, מה שאנחנו רואים שאנשים בהחלט עושים".

חשוב לה להבהיר שתהיה עגלה של בולונז חם ותירס וספגטי במעדנייה, כך שמי שמכור או סתם אוהב יכול לבוא ולקחת ואפילו לנסות לשבת בחוץ ולאכול.

אכן שינויים, אני אומר לה – גם האידיאולוגיה משתנה?

"ממש לא", היא מדגישה. "האידיאולוגיה נותרה על כנה: להשאיר את חדרוכל אפשרי לכל כיס וחשוב מאוד שכל המתלוננים למיניהם, מכל קצוות הקשת והסיבות יזכרו זאת – אלו שמתלוננים על הגרעון של חדרוכל, אלה שמתלוננים על המחיר ואלה שמתלוננים רק כי זה עוזר להם לנשום. מי כאן יודע שחדרוכל משלם שכירות של 70,000 ₪ בשנה לקופת הקיבוץ? אבל זה בסדר, גם למתלוננות/ים התרגלתי".

יופי, אני אוהב אותה במוד הזה – ואז גם אפשר לחלץ ממנה סקופים. "אני גם מתכננת מאפייה", היא מודיעה ולא מוסיפה, כן, אולי אפשר יהיה למלא את פיות המתלוננים בלחמניות חמות ומתוקות?

בעוד אני מחפש סקופים נוספים, היא כבר עוברת הלאה. "תכתוב שאין עוד צוותים כמו שיש כאן בשום מקום", היא מודיעה ומספרת שלאחרונה עברה קורס ניהול באוניברסיטת תל אביב. "ניהול משברים, שילוב AI בעבודה וניהול באמצעותו ולא במקום העובדים. זה מעניק פרספקטיבה שונה על 'רעשים' במקום העבודה ולהבין תהליכים מורכבים".

טוב הזמן שלה קצר, כי צריך להאכיל מי יודע כמה פיות רעבים, אז אני אומר יפה תודה ויוצא. בשמש הנהדרת על הדשא ממול מכרסמים כולם ונראים מרוצים למדי.

בפעם השלישית, בתוך כשנתיים וחצי, אני מוצאת עצמי מנהלת מלון אורחים לילדי ולנכדיי בזכות הממ"ד בו התברכתי. תקופה זו מזמנת מחשבות ובחרתי, תחת מעוף טילים ורעש אזעקות, לשתף בחוויה טיפולית.

בימים אלו, כהמשך לימים הקודמים, אני פוקדת בביתם שני גברים שחצו את קו ה-80 החולים במחלות קשות, סופניות. לשניהם נשים ומשפחה ענפה. בדיאלוג הטיפולי איננו עוסקים ביחסי איראן – ישראל, בחזבאללה או בתחנת הגז. שניהם מצפים לי מדי שבוע בדריכות לשוחח על מה שאנשים לא מרבים לדבר עליו – על המוות.

ויותר מכך – על משמעות החיים.

יותר מכל אני חשה שאנשים אלו זקוקים להקשבה ללא שיפוטיות, לליטוף כף היד הגרומה שאצבעותיה כבר אינן רכות כשהיו ולמישהו שלא יירתע מלהיות שם איתם. על הסף.

אנחנו עוסקים בשאלות כמו – על מה אני מתחרט? מה יכולתי לעשות אחרת? מה חשוב לי להשאיר אחריי? אל מי אני מתגעגע? ומה הייתי רוצה לומר ליקירים שלי? לעיתים אנחנו שומעים יחד מוזיקת ג'אז אהובה ואז כפות הרגליים, שאינן בתפקוד, מתחילות "לרקוד" בקצב 80 פלוס. או שומעים בפעם האלף את הנכד הבכור שיצא לאוויר עם שיר ראשון. בשני המקרים הפרידה בינינו מתרחשת בלחיצת יד אמיצה הנושאת שרידים של מה שהיה פעם. רגעי המיקרוקוסמוס האינטימיים האלו מעניקים לי פרספקטיבה עמוקה ורחבה על חיי שלי.

אז למה אני משתפת בחוויה הזו?

בימים אלו, כשאפשרות הסוף מרחפת מסביבנו וזורה אימה ופחד בתוכנו ובסובב אותנו, אולי נוצרת לנו הזדמנות מיוחדת להינתק מהמסכים ולעסוק באופנים מגוונים, אפילו זעירים, של אחזקה ומשמעות – שאלה לשלומו של אדם, גם כזה שלא דיברנו איתו מעולם, אפייה למישהו שזקוק, עקירת עשבים ושתילה, פעילות גופנית, קריאה ועוד ועוד.

והעיקר – מפגש אנושי. דיבור. שיתוף.  

כָּל לַיְלָה אֲנִי מִתְכַּסָּה בִּשְׂמִיכַת הַשֶּׁקֶט                                            

אוֹסֶפֶת כְּבָשִׂים אֲבוּדוֹת אֶל הָעֵדֶר

תּוֹהָה מָתַי יִשָּׁמַע הָאוֹת

לִמְנוּסָה טְרוּפַת מְצִיאוּת

בֵּין בֶּטוֹן וְקִירוֹת

מַבִּיטָה לְאָחוֹר

לוֹכֶדֶת בְּגוּפִי אַזְעָקוֹת

צוֹפָרִים חוֹרְכֵי אָזְנַיִם מְעַרְעְרִים

אֱמוּנוֹת וְשָׂדוֹת

כֹּל בֹּקֶר אֲנִי מַשְׁכִּימָה

כְּשֶׁחֲרָכֵּי הַתְּרִיסִים מִתְבַּהֲרִים

מְלַטֶּפֶת כְּבָשִׂים שֶׁקָצָה שְׁנָתָן

מִתְכָּוֶנֶֶת לִפְצִיעַת הַחַמָּה

מַתְּקִינָה הֶבֶל יוֹם בַּתַּנּוּר

מַנִּיחָה עַל כִּירַיִם חֲלוֹמוֹת בִּקְדֵרָה

כָּל יוֹם שֶׁעוֹבֵר

חַלְלֵי הַבֶּטוֹן מִתְמַלְּאִים בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים

הַקְּדוּמִים

תָּאֵי עֶצֶב חֲשׂוּפִים בְּחֶשְׁכַת הַיְּלָדִים

תָּאִים רְדוּמִים נֵעוֹרִים בְּאִיבֵּי הַמְּבֻגָּרִים

הַבְטָחוֹת יְתוֹמוֹת

אֲרוּגוֹת בִּצְפִיפוּת מִשְׁפָּחָה

בְּתֶּלֶם אָרוֹךְ, בֶּחָרִישׁ עָמוֹק

בְּחֶלְקַת אוֹתָהּ

אֲדָמָה

מדי חודש אנו מקבלים את דו"ח התקציב האישי. יש בדו"ח שתי בעיות: יש בו מידע מיותר בעוד המידע החשוב לנו חסר. בדו"ח חמישה טורים, שלושה מהם מיותרים. הם מופיעים בדו"ח מכיוון שהדוח נכתב במקור למישהו אחר, שצריך את המידע הזה אבל אנחנו לא זקוקים לטורים האלה.

הסבר: הטורים הם תאריך, מס. תנועת יומן ויתרה מצטברת. מי שזקוק למידע הם ספקים ולקוחות של הנה"ח להם חשוב תאריך בו נרשמו החשבונית או הצ'ק והיתרה המצטברת (לדעת כמה כסף סה"כ שולם עד כה או מה יש לשלם). לחבר לא משנה באיזה יום נרשמה אגרת השמירה למשל, מה עוד שרוב הענפים כגון המרכולית או חדר האוכל, מעבירים את החיובים ביום האחרון של החודש. גם היתרה המצטברת ממש לא מעניינת (למשל סכום המס הקבוע פלוס אגרת שמירה פלוס הקרן לעזרה הדדית). בקיצור מעניין אותנו רק שם הסעיף והסכום.

וכעת לנושא השני: מה חסר בדו"ח? חסרים הסכומים שחויבנו עליהם בחודשים הקודמים. למה? כי אחרי כמה חודשים נגלה שיש סעיפים בהם הסכום קבוע ואין צורך לבדוק את הסכום כל חודש: קרן לעזרה הדדית, אגרת שמירה, בריכת שחיה, ביטוח בריאות, תקשורת, אגרת שיוך. לעומתם יש סעיפים המשתנים מדי חודש: כלבולית, חדר אוכל, חשמל, מים ומעדניה ומענין לבדוק כמה שילמנו בחודשים הקודמים. יש סעיפים המזדמנים מדי פעם כמו חשמליה, מרפאת שינים, טיול פנסיונרים, תרבות (ליל הסדר) וכיו"ב. לאחרונה התחילו לעבוד בהנהלת חשבונות על דו"ח חדש.

דוגמה מצורפת.

לפני כשנה ראיינתי את רותם בנגר שעשתה שנת שירות בקהילת בארי, שנמצאה אז בחצרים. הקהילה עדיין שם ולגבעת חיים איחוד יש נציגה עכשווית שם: נור שפע (19) בתם של דוריס וגלי ז"ל, גם אחותם של יהלי והדר ונכדה של תמר וגרשון שפע. כמי שמאמין בחשיבות שנת השירות במסלול הצעירים של הקיבוץ, שאלתי את נור מספר שאלות בנושא.

למה דחית את השירות הצבאי ופנית לשנת-שירות, הדוחה תוכניות אחרות בחיים לטובת משימה לאומית נוספת?

"גדלתי תמיד על סיפורים של אנשים בסביבתי ומהאזור בו גדלתי שעשו שנת שירות. שני האחים הגדולים שלי עשו שנת שירות ושמעתי רק דברים טובים ועל כמה זה מספק ומעצים. מבחינתי זו הזדמנות לתת מעצמי ומהכלים והערכים שרכשתי במהלך השנים, בכדי להיות דמות משמעותית עבור מישהו אחר. לצאת מאזור הנוחות שלי, להתמודד עם אתגרים ולהתנדב שנה נוספת לפני גיוסי לצה״ל".

איפה ומה את עושה במסגרת שנת השירות שלך?

"שנת השירות שלי היא עם קהילת בארי שהתפנתה לקיבוץ חצרים ליד באר שבע מאוגוסט 2024. העבודה שלי בתחום החינוך ואנחנו 13 ש"שינים העובדים בחינוך של הקיבוץ, מהגיל הרך ועד הנעורים וזה ממש מזכיר את הקיבוץ שלנו: אנחנו קמים בבוקר הולכים ל'זוגון' (מרכזון) יושבים עם הצוות ומכינים פעילויות. עם תום יום הלימודים אנחנו הולכים להביא את הילדים מבית-הספר ומשם הולכים לאכול איתם ארוחת צהריים בחד"א הנמצא ב"שכונת בארי", בנפרד מקיבוץ חצרים. אחרי ארוחת הצהריים מקיימים פעילויות איתם עד שהם הולכים לדירות הוריהם. במהלך החופשים נמשכות הפעילויות איתם מהבוקר עד אחה"צ המאוחרים. היום דומה למה שקורה פה בקיבוץ, כשעושים להם ואיתם פעילויות ומאפשרים להם זמן חופשי עד ארוחת הארבע שאנחנו מכינים להם. אני עובדת עם עוד ש"שין בשכבת ו'".

לדבריה, רוב חברות וחברי קהילת בארי עובדים בענפי הקיבוץ בחצרים, חלקם נוסעים כל בוקר בהסעה מאורגנת לקיבוץ בארי לעבוד בענפי הקיבוץ שחזרו לפעול.

מה האתגרים שלך במסגרת תפקידייך שם?

"האתגר העיקרי שלי הוא לעבוד ולהיות בקהילה שעברה טראומה גדולה ועדיין עוברת וחווה אותה יום יום, לשמוע סיפורים של חניכים שלי ואנשים מהקיבוץ ולהיות שם בשבילם. בנוסף, בשנה זו יש לי ליווים אישיים של ילדים ואנשים מבוגרים מהקיבוץ הזקוקים לכך. אני מלווה נערה שהייתה בשבי ושני הוריה נרצחו. זה אתגר גדול אך יחד עם זאת, סיפוק אדיר עבורי המעצים אותי, מלמד אותי, מבגר אותי ונותן לי המון פרופורציות על החיים. אני מרגישה שאני לומדת מהקהילה הזו כל יום על כוח של קהילה, שיתוף, עזרה הדדית ותמיכה. נכון להיום, אני חצי שנה מהזמן בקומונה וחד-משמעית – השנה הזו עומדת בציפיותיי וממה שאיחלתי לעצמי לשנה זו".

היא מספרת שמה שמרגיש לה משמעותי מאוד היא השהות בכל יום ארבע שעות ברציפות עם חניכיה – להכיר אותם, לשמוע את סיפוריהם, להיות בשבילם דמות משמעותית וערכית ודמות להערצה. היא צריכה להיות זמינה אליהם תמיד גם מחוץ לשעות הזוגון מכיוון שהיא גרה בחצרים. היא לומדת מהם המון, מקבלת מהם המון ולומדת על כוח של ילד קטן שעבר טראומה גדולה.

 אחרי חיים בתוך "בועת גבעת-חיים", שאלתי אותה על החיים מחוץ לבית. כמי שלא חיה מעולם מחוץ לבית זה קשה ואתגר גדול, אך יחד עם זאת כיף גדול ומשמעות אדירה.

"אני בקומונה עם עוד 12 ש"שינים מכל הארץ, כשרק אני ועוד אחד קיבוצניקים, השאר ממושבים וישובים אחרים. אנחנו חברים טובים וכיף לנו מאוד לגור ביחד וברור שאני רואה את עצמי נשארת איתם בקשר, יש לי משם חברים לחיים. אשמור גם עם המקום על קשר, אבוא לבקר כל פעם שרק אוכל ואהיה בקשר עם כל האנשים שעבדתי איתם ושנכנסו לי ללב".

ולבסוף, השאלה המתבקשת: יש מצב שתמליצי לחברה מהקיבוץ ללכת במסלול של שנת שירות?

"חד-משמעית. אמליץ לכל מי שרוצה לעשות שנת שירות לעשות ובעיקר בקיבוץ בארי. זו שנה משמעותית בטירוף עם ערך מוסף גדול מאוד, להמשיך את מה שאני מכירה, לגדול ולחיות בקיבוץ ובקהילה בה כולם מכירים את כולם ומזכירה מאוד את הקיבוץ שלנו – רק שזה עם משמעות מיוחדת יותר מכל שנה אחרת.

השנה הזו מעצימה מאוד את מי שמגיע אליה, תיתן לו המון כלים חדשים לחיים ובעיקר תחושת סיפוק ענקית". 

ולסיום, פרט פיקנטי: עופרי זיידמן ימשיך בשנה הבאה את המסורת ויעשה שנת שירות בקיבוץ בארי, עם החברים שכנראה עדיין יהיו מפונים. בהצלחה עופרי.