קווים, חוטים וזכרונות: מפגש בין שתי ציירות. ​לפעמים, תחת קורת גג אחת בקיבוץ, נפגשים קצוות של חוטים שלכאורה נטוו במקומות רחוקים לגמרי. במפגש הזה יושבות שתינו – ברכה ימיני הישראלי ואלה עוקב פרטל – שתי ציירות, שתי נשים ששורשיהן התימניים נושאים את השם "ימיני" ושתי יוצרות המנסות לתת צורה ומקום לסיפור משפחתי מורכב. דרך הציור, […]

​ קווים, חוטים וזכרונות: מפגש בין שתי ציירות. ​לפעמים, תחת קורת גג אחת בקיבוץ, נפגשים קצוות של חוטים שלכאורה נטוו במקומות רחוקים לגמרי. במפגש הזה יושבות שתינו – ברכה ימיני הישראלי ואלה עוקב פרטל – שתי ציירות, שתי נשים ששורשיהן התימניים נושאים את השם "ימיני" ושתי יוצרות המנסות לתת צורה ומקום לסיפור משפחתי מורכב. דרך […]

מרכז-הטבע בביה"ס "שפרירים" אינו פעיל יותר. לאחר שנים רבות בהן היה המקום בית משמעותי, חם ומזמין לילדות, ילדים, נערות ונערים רבים, הוא נסגר אך שליחותו לא אבדה. למזלנו, יצא לאור לאחרונה הספר "מחיות נפש" שכתב אורי לין והוא מאפשר הצצה וחשיפה לעולם המופלא של ילדים ונערים עם בעלי-חיים בהקשר החינוך המיוחד שהוביל אורי בביה"ס "שפרירים".  […]

בפעם השלישית, בתוך כשנתיים וחצי, אני מוצאת עצמי מנהלת מלון אורחים לילדי ולנכדיי בזכות הממ"ד בו התברכתי. תקופה זו מזמנת מחשבות ובחרתי, תחת מעוף טילים ורעש אזעקות, לשתף בחוויה טיפולית. בימים אלו, כהמשך לימים הקודמים, אני פוקדת בביתם שני גברים שחצו את קו ה-80 החולים במחלות קשות, סופניות. לשניהם נשים ומשפחה ענפה. בדיאלוג הטיפולי איננו […]

ההודעה מרשויות הביטאון נחתה בווטסאפ שלי כמו עורב בליל סערה – מישהו שם חושב שאני האיש המתאים לפצח את אחת החידות הישנות של המקום שלנו, מסתבר. בכל ישוב קטן או נידח יש אותם – האנשים שהם מצד אחד חלק מהמציאות היומיומית, הרגילה לכאורה – ומצד שני יש להם את המבט החודר, עין לטושה לצד האחר, […]

בשבת האחרונה נסגרה התערוכה "רגע מזמנכם" שהוצגה בחלל בו היו בעבר הסטודיו של אמיר שפט וחנות הפרחים של צביה. חלל שבמגע קסום של גילת ואיתן בן אריה, אוצרי התערוכה, הפך למרחב תצוגה נפלא ומזמין. ביקרתי בתערוכה ונחשפתי ליצירה אמנותית של אמניות ואמן, רובם בני העמק. שתיים מהן מהקיבוץ שלנו – שלומית בן יון ובלהה בן […]

הייתי ילדה שאהבה חברה של מבוגרים ולישון אצל סבא וסבתא ביום שישי היה אחד מהבילויים המועדפים עלי. במקום להירדם עם הראש לקיר בבית הילדים, הייתה לי הזכות לישון ביניהם בלילות שישי. היינו נרדמים שלושתנו על המיטה שלהם, אחרי החדשות עם חיים יבין והיומן ואחרי פסוקו של יום – כשסבא שלי היה קורא ביחד עם האצבע […]

‎בחיים אחרים, רחוקים מאוד, כשנפלטנו ממערכת החיים התקינה בגלל מחלה, היינו נלקחים על-ידי המטפלת למרפאה, שם הייתה האחות מודדת לנו חום ואם השכלנו לשמור אותו גבוה (למשל? הגנבת לגימה מכוס תה לוהטת שתשכנע את הכספית במדחום לזנק אל הקצה) היו מבטה חמור הסבר וטון נמוך של שיחה מפנים את המטפלת ואותנו אל האיזולטור הנכסף. ההליכה […]

מישהו סיפר לי על ספר שירה בחרוזים לילדים שכתב חבר גח"א. לא ראיתי או שמעתי על מישהו כזה עד כה, עד שגיליתי שהכותב הוא גדי גבר, מיודענו. זה גדי מהסיפור שאולי מוכר כאן, על נערה ששלחה חבילה לחייל שלא הכירה במלחמת יום-הכיפורים. החבילה הגיעה לגדי והנערה היא טובה, כיום אשתו, בעקבות הקשר שנוצר דרך החבילה […]

שלמה כהן תפס אותי בבריכה ושאל אם אוכל לכתוב על הקייטנות שלי. ברגע הראשון לא הבנתי מה כבר כל-כך מעניין בקייטנות, אבל מיד הבנתי שזו ההזדמנות שלי לספר על סדנת המלאכה. חוזרת חודש לאחור: באחד הבקרים במבצע באיראן, הזדמן לי סופסוף להזמין הורים וילדים לסדנת יצירה באדמה וחומרי טבע. שעה שהפכה לשעתיים שהעניקו  למשתתפות.ים רגע […]

כשהתחלתי ליצור לעצמי נרטיב סביבו בניתי את האמנות שלי, בחרתי לנבור בעבר הקיבוצי שלי, בילדות שהחלה והסתיימה בבתי הילדים והלינה המשותפת על השלכותיה. במשך עשרים שנים (שהחלו והמשיכו במשך שמונה שנים בסטודיו הנפלא של ידיד רובין ז״ל) עברתי על כל כך הרבה חוויות משמעותיות, כתבתי וציירתי אותן. מה שהחל בדמעות וביקורת גדולה על השיטה, אורח […]

בסוף ינואר התפתח דיון ער בקבוצת הווטסאפ של ההורים בגן דקל, הגן של עדן הבן הקטן שלנו. ניסינו להשיג כרטיסים להופעות החדשות שנוספו לסיבוב הקאמבק של אלבום הילדים המופתי מהסבנטיז "הַכֶּבֶשׂ הַ-16". קפצנו על ההזדמנות, לחצנו על הקישור לרכישה במהירות שיא אבל יצאנו מתוסכלים – לא נותרו עוד כרטיסים. אז עלה רעיון על-ידי אחד ההורים […]

מבחוץ זה עוד אחד מהבניינים הישנים הללו, מהשאריות שנותרו מהקיבוץ שעמד פה פעם. עשבים שוטים מקיפים אותו ואפילו מציצים פרא מערוגת מרזב פרוביזורית על גג האסבסט הרעיל שלו, הסורגים הישנים ההם עדיין על החלונות וכל כולו אומר הזדקנות חסרת חן. אבל – בפנים יש לו עבר מיתולוגי ולמרבה הפתעה, גם ההווה שלו נראה מבטיח ביותר. […]

בתחילת מרץ תיפתח תערוכה חדשה בגלריה, בה יוצגו נופים מקומיים מבית ומחוץ בקיבוץ שלנו. האמנית, אתי יעקבי, בוחרת באופן עקבי לצייר באזוריים כפריים בשולי הישוב. "בקיבוץ מצאתי והרגשתי, באופן שמרחיב את הלב, חיבור לטבע, לחקלאות, לשקט, ולמרחבים הפתוחים שעדיין מקיפים את הקיבוצים", היא מספרת. "בעידן של 'אלבישך שלמת בטון ומלט'*, הקיבוץ בעיני הוא 'כאי ירוק […]

לפני כ-50 שנים נהגתי לצפות בסאטרדי נייט לייב, תכנית הבידור הפופולרית בארה"ב, שהייתה מעין "ארץ נהדרת" של ארה"ב באותו עידן. כיכבו שם דן אקרויד וג'ון בלושי, שני שחקנים שהפכו למפורסמים כשאחד הקטעים שלהם היה שילוב של שירת רוק עם הרבה תנועה בחליפות שחורות. הם נקראו "האחים בלוז" וברבות הימים כיכבו בסרט בשם זה. לפני כחודשיים […]

"קצה כל אצבע / קרן אור / כשהוא פורט על המיתר / הזמן זורם לו / לאחור". (א.בנאי). 80 שנים אחרי שלמד בכתה א', יוסי כפרי עדיין זוכר אותה היטב. אבל הוא לא מביט אחורה, אלא רק קדימה. שנה אחר שנה הוא מהווה חלק אינטגרלי וחשוב ביותר בקבלת השבת שעורך מוטי זעירא לתלמידי כתה א' […]

מזה כחצי שנה, פחות-או-יותר מתחילת המלחמה, אני מזמזם לעצמי שיר של יצחק קלפטר המסתיים במילים "יהיה-בסדר". אז חיפשתי את השיר תחת השם "יהיה בסדר" ביוטיוב ובספוטיפי אך ללא הועיל, השיר לא נמצא. רק בשעה שהקשבתי לשירי קלפטר באינטרנט, התגלתה האבידה: שם השיר איננו "יהיה בסדר" אלא "טל על פרחי הזמן" שכתב מאיר גולדברג והלחין יצחק […]

לְרֶגֶל מוֹמוּלַדְתָּהּ הַשִּׁבְעִים וּשְׁתַּיִם שֶׁל גַּחַ״א {מַשְׁמָע, גִּבְעַת־חַיִּים אִחוּד, בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת} אֵל קוּדְס עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה בְּמַאִי, סִימֶן טוֹף וּמַזֶּל טוֹף –  גַּחַ״א ״וִּיז מִי״. אֲנִי אוֹהֵב אֶת דְּשָׁאַיִךְ, וּמַעֲלֶה חִיּוּכֶךְ –  כְּטַל רֵטוֹב, עֲרֵב, מְחַבֵּק וְנָעִים עֲלֵי  כָּרִי דֶּשֶׁא קָצוּר. גַּחַ״א ״וִּיז מִי״,  גַּחַ״א/ אֵל קוּדְס ! בִּשְׁבִילִי אָתְּ בֵּיתִי  הָרִאשׁוֹן בַּמּוֹלֶדֶת – וְאוֹתִי כְּאֵשׁ […]

במסגרת אירועי "חפרפרת" של עמק חפר שייערכו בחודש מאי, מארחים אמנים מבקרים בביתם. גם אני מתכוונת לארח בביתי את המתעניינים המזדמנים ולצורך כך, הייתה אצלי אחת מאוצרות האירוע האמנותי כדי לאשר את השתתפותי. השיחה ביני לבין האוצרת החזירה אותי לדיון שיש לי עם עצמי מזה זמן רב ובו אני רוצה לשתף אתכם. מה היא אמנות?  […]

זה רק כמה צעדים מהשביל הראשי של השכונה, אבל כשעוזבים את השביל הזה ונכנסים לממלכתו של דודי שמש, עוברים למקום אחר. על שטח לא גדול, יצר דודי מקום מחוץ לקיבוץ, מחוץ למשמעויות והצבעים הרגילים שפוגשים כאן בכל פינה. יש שם רע, לא מעט ויש שם טוב, לא מעט. יש שטן על גלגוליו השונים ויש אלוהים. […]