פעם היו פה אפרוחים, היום יש מתחם תוסס עם סיפורים

בראשית הייתה "הנקודה". כך מתחיל הסיפור של גבעת חיים איחוד. "הנקודה" הייתה כינוי נפוץ לימים הראשונים של יישוב שהוקם בראשית המדינה. גם חברי גבעת חיים איחוד כינו כך את היישוב החדש שהקימו על גבעת חול בעמק חפר בשנת 1952. השאלה "אתה בא לנקודה?" הייתה שאלה מוכרת בקרב אלה שעברו מהקיבוץ הישן (גח"מ) לקיבוץ החדש.

גבעת חיים איחוד התחיל כקיבוץ קטן ובהדרגה גדל היישוב והתמסד. אט אט תפסו דרכי כורכר את מקום של שבילי החול, הוקם בית-ספר מקומי ונבנו בתי ילדים שתוכננו במיוחד בידי אלכס קסטן ז"ל, ארכיטקט הקיבוץ. בהמשך הוקמו מוסדות ציבוריים, כמו המועדון ואפילו החלו לחשוב על הקמת אולם גדול שישמש את החברים והילדים בחגים, במופעים, בסרטים ובמסיבות. מדי חודש התפרסם "בתוכנו", העלון המקומי ובו סקר ישראל כץ ז"ל, בונה הקיבוץ, את התקדמות הבנייה ואת התוכניות לעתיד.

שנים אחר כך קיבל השם "הנקודה" חיים חדשים, עם הקמת מוזיאון "הנקודה, קיבוץ של פעם". סביב שנת 2000, חלמו כמה חברים אוהבי נוסטלגיה ובראשם פינדה שפע ז"ל (שבמשך שנים אסף חפצים וזכרונות מהקיבוץ של אז) להקים מוזיאון קטן: כזה שייתן לדורות הבאים מושג מה היה פעם, איך אכלו, איך גידלו ילדים, איך עבדו ואיך גרו ראשוני הקיבוץ.

פתי ונחום ידיד ז"ל, עם בני ובנות המצווה של מחזור מ"ט והוריהם, הפכו את החלום למציאות במבנים הנטושים אשר שימשו מגורי המתנדבים. בעזרת חפצים ואוספים הם ביקשו להחיות את הסיפור של הקיבוץ בראשית דרכו. המקום נקרא "הנקודה, קיבוץ של פעם". החדרים קיבלו לבוש מתאים לפי הנושא שכל חדר נבחר לייצג – דירת מבוגרים מפעם, תצוגה של כיתת לימוד ומדגם קטן של ריהוט פעוטון מפעם, הנהלת חשבונות, מרפאה ועוד. המוזיאון המתוק הזה היה אהוב על אלו שזכרו והתרפקו על העבר המקומי וגם על אלו שלא הכירו את המקום וגילו את הסיפורים מאחוריהם דרך החפצים.

לצערנו, המוזיאון לא שרד את תקופת השינויים בקיבוץ. לאט לאט נכבשו חדרי המוזיאון לטובת עסקים קטנים שנכנסו למתחם והסיפור של "הנקודה, קיבוץ של פעם" השתנה שוב.

בשלב הזה קיבל "מולהלול" תפקיד חשוב בשמירה על חלק מהרוח והזכרון של המקום. במשך שנים שמרו נירה פרינץ וחנוש מורג על המקום במסירות והפכו אותו להרבה יותר מחנות יד שנייה.

זה היה מקום של חפצים עם נשמה, של שיחות, של זכרונות ושל מבט אוהב אל הדברים הפשוטים של פעם. בתוך החנות שלהן נשמר משהו מהרוח של המוזיאון הישן, גם אם לא תמיד בתנאים מוזיאליים וגם אם שיני הזמן והאבק עשו את שלהם.

אחרי שנירה וחנוש סיימו את דרכן במקום, עמד המבנה במשך כמה חודשים כמחסן של חפצים, זכרונות ושאריות מהמוזיאון שפעל בעבר במתחם. בשלב מסוים לקח ענף התיירות אחריות על המקום, בשיתוף הארכיון, והוחלט להקים בו מרכז מבקרים חדש.

השם "מולהלול" נשמר ולא במקרה. הוא מזכיר את מה שהיה כאן פעם, אבל גם נותן מקום של כבוד לשנים בהן החזיקו נירה וחנוש את המקום וסיפרו בדרכן את סיפור הקיבוץ דרך הדברים הקטנים. השם שומר על הרצף בין הלול והמדגרה, המוזיאון הקטן של "הנקודה" ומרכז המבקרים החדש.

מתחם הנקודה מחזיק בתוכו שכבות של עבר, הווה ועתיד. אפשר לדמיין את האפרוחים הצהבהבים שבקעו במדגרה, את מחסן ההודיה בו התחילו העובדים את העבודה, את הריח של הצבע בסטודיו של האמן ידיד רובין ז"ל, את השיחות הצוהלות של המתנדבים, את הססגוניות של התערוכות של הגלריה שהקימה חנוש ומאוחר יותר, את ריח הפלאפל הטעים של משפחת נחמני. ליד כל אלה עומד עד היום עץ החרוב הגדול, מהעצים הוותיקים בקיבוץ, המצל על גינת המשחקים החביבה.

ועכשיו, אחרי עבודה מאומצת עם הגר עמיבר (מצוות התיירות ולגעת בחיות) ומתנדבים מסורים, קיבל "מולהלול" שבמתחם חיים חדשים: ניקינו, הבאנו חפצים והוצאנו חפצים, תלינו, חיברנו, עיצבנו ובלענו המון אבק.

לאחרונה נפתח המקום באירוע כולל של כל המתחם. הרבה מבוגרים וילדים מהקהילה הגיעו למתחם הנקודה, הסתובבו, התעניינו, פגשו את המקום מחדש וגילו שגם אם המתחם השתנה, הוא קיבל חיים אחרים ומעניינים, עם פוטנציאל רב להמשך.

"מולהלול" מיועד מעתה להיות נקודת פתיחה לסיורים, מקום מפגש עם סיפורו של הקיבוץ, פעילות קהילתית, אירוח קבוצות, וחיבור חי בין הארכיון, ענף התיירות והאנשים שחיים כאן. בתוך המתחם הזה אפשר להתחבר מחדש לשורשים, למה שהוקם כאן לפני 74 שנים בידי המייסדות והמייסדים ולשאול איך הסיפור ההוא ממשיך לפעום גם בחיים שלנו היום.

מי שנכנס היום ל"מולהלול" פוגש חלל מלא חיים: מדפים עמוסים בכלי מטבח של פעם, צעצועים, ספרים, תמונות, כלי עבודה, מכונות כתיבה, לוחות מודעות, רהיטים ישנים ופינות המזכירות את בית הילדים, את הנהלת החשבונות, את המרפאה, את הסנדלרייה ואת חיי היומיום בקיבוץ של פעם. חלק מהתמונות המעניינות שתלויות במקום הגיעו מתערוכת שנת ה-40 לקיבוץ, שהפיק צוות חגיגות שנת ה-40 בראשות תמר בר אילן.

כדי להפוך את הביקור לחוויה פעילה יותר, יצרנו גם משחק אינטראקטיבי המתאים למבוגרים ולילדים כאחד. המשחק מזמין את המשתתפים להסתובב במתחם, לחפש רמזים, להתבונן בפרטים הקטנים ולגלות עוד משהו על המקום בו אנו חיים דרך החפצים והסיפורים. בנוסף, פוזרו ברחבי "מולהלול" ברקודים המאפשרים לקרוא על חפצים נבחרים, על הפינות השונות ועל החיים בקיבוץ של פעם.

מחוץ למבנה נתלו שלטים המספרים את ההיסטוריה של המתחם ושל המבנים שסביבו, כדי שמי שמגיע יוכל להבין לא רק מה הוא רואה עכשיו, אלא גם מה היה כאן קודם. כך הופך גם השיטוט בחוץ, בין המבנים, עץ החרוב והשבילים, לחלק מהחוויה.

היום פועלות במתחם לא מעט יוזמות מקומיות ששווה להכיר: "כמו פה", הקפה של עזרי, "הדובות" – סטודיו לתרבות, אומנות ותוכן לצד חנות לאומנות ועיצוב (אורטל ישראלי וגאיה שליטא-כץ) "ברקפת" של רקפת מוהר – המשלבת יצירה עם הנאה קולינרית וחברתית, הסטודיו לציור של אמיר שפט, הסטודיו ליצירה של צביה קרול שגם שוזרת זרים צבעוניים, "ספרינא", המספרה של שחר וילק, מרכז רב תחומי להעצמה ולמידה של שירי הורוביץ, "הסטודיו לטפטים ומוצרים שמחים לבית" של גל ושירי הדר שוביץ וכמובן הגלריה בהובלת מיטל סיון שני וגילת בן אריה. במקום הסטודיו של ידיד פועל היום מרכז חוגים לפעילות גופנית. את נושא ההשכרות של המתחם מרכז קובי אבן שושן מטעם הקיבוץ.

כתבה זו היא למעשה הזמנה פתוחה לחברות ולחברי הקיבוץ להיות שותפים לדרך. ב"מולהלול" אנחנו רואים מרחב שיכול להתפתח יחד איתכם: דרך רעיונות לתצוגות, חפצים שיש להם משמעות, הצעות לפעילויות, זכרונות, תמונות, יוזמות חינוכיות או כל מחשבה שיכולה לעזור למקום הזה להיות חי, רלוונטי ומחובר לקהילה ולקבוצות מבחוץ. מוזמנים לפנות אלינו. נשמח לשמוע, לחשוב יחד, ולבנות את המקום הזה כמרכז שמספר לא רק את מה שהיה כאן פעם, אלא גם את מה שאנחנו בוחרים ליצור כאן היום.

יוצאים לדרך חדשה.

בהצלחה לכולנו.

עופר חגי (לגעת בחיות ותיירות) והיידי עפרון (מידע וארכיון)

תודה לחנוש על הסקירה ההיסטורית (יפורסם בהמשך בבלוג הארכיון באופן מלא).