אפשר היה לחשוב שמוקד קיומנו ועתידנו נטוע בתחנת הכוח המופעלת באמצעות גז, אותה היינו אמורים לקדם, כמי שיש לו חלק ונחלה באתר בו הייתה (ואולי עדיין…) היא אמורה לקום.

על פניו – הייתה כאן הבטחה גדולה עבור הקיבוץ, לאחר שיוזמות אחרות שנבחנו לא התקרבו למימדי ההצלחה הכלכלית העתידית המובטחת עם הקמת תחנת הכוח. סקר שנערך בציבור בהשתתפות מאות חברים, על רקע התנגדות חלק מהציבור לפרויקט, העלה שקיים רצון כן של רוב המשתתפים ללמוד את נושא התחנה והשלכותיה, בטרם תתקבל הכרעה בעניין.

לאחר תהליך הלמידה, בשלב זה ובניגוד למצופה, הוחלט בגבעת-חיים מאוחד, שותפינו למהלך, שלא להתקדם עם הפרויקט הענק, מה שמייתר אולי את ההצבעה כאן ואת השתתפותנו בפרויקט. זאת, למרות התהליך היסודי והמושקע, שקיבל מחמאות מכל הכיוונים, אותו הובלנו ועליו תקראו במאמרו של אדם הישראלי בהמשך העלון.

כחבר בצוות שהוביל את תהליך הלמידה, אני חייב להעיד שלאור הסקר בעקבותיו הוקם הצוות והחל התהליך, היו לנו ציפיות להשתתפות רחבה וערה של הציבור, שחשב שצריך להכיר, להעמיק וללמוד את הנושא לפני קבלת ההכרעה.

עכשיו זה אולי בחזקת "מים מתחת לגשר" (לאור ההחלטה בגח"מ על הנושא) אבל בפועל הייתה השתתפות דלה של החברים במפגשים הפרונטליים ומפגשי הזום שהתנהלו בנושא שלא לדבר על מעגלי שיח, בהם רצינו לאפשר לציבור גדול לשמוע, לשאול ולהשמיע את דעותיו, אליהם הגיעו חברים מעטים. כאן אפשר לציין לטובה כי היה דיון ער בפורומי וואטסאפ יעודיים שהקמנו, בהם השתתפו באופן פעיל כ-50 חברים.

אחד הלקחים להמשך הדרך תהיה התמודדות עם מצב בו קיים רצון מוצהר של הציבור למעורבות בקבלת החלטות ונשיאה בעול, אל מול נכונות מועטה ליישם זאת בפועל.

אל מול האתגרים הכלכליים והחברתיים שבאו לידי ביטוי בתקופה טעונה זו של דיונים בנושא תחנת הכוח, אי אפשר להתעלם מהצד התרבותי והיצירתי שחווינו עם הפקת ימי-הזכרון, יום העצמאות, ערב שירי מתי כספי, חג השבועות ואירועי אמנות בהשתתפות חברות, חברי ותושבי הקיבוץ. בינתיים יש לנו אפשרות כלכלית להמשיך בכך ולהתגאות בזה. האם כך יהיה גם בהמשך הדרך?!