כמה נקודות בשביל קונטקסט: אני לא חבר של ניב יגר (בחור נחמד סה"כ) ואף פעם לא אכלתי אצלו ארוחת ערב, אפילו לא כוס קפה. לא גדלתי בגבעת חיים איחוד. אני גר פה 13 שנים ומכיר את גח"א כ־24 שנים (מאז שהכרתי את מאיה) אני לא "מחבק עצים", לא מאמין בפיית היער, אני לא אוכל אורגני, אין לי אג'נדה סביבתית נוקשה ואני לא מתנגד באופן עקרוני לריסוסים באשר הם (אפילו עבדתי בחיפה כימיקלים).

אני מבין שיש אנשים עם טעם שונה לחלוטין משלי ושאולי אני בדעת מיעוט. בחרתי לכתוב כאן לא בשביל להתווכח עם אף אחד, כי אין מה להתווכח על ענייני טעם ריח וכו' אלא להביע את דעתי. אני יודע שיש עוד שותפים לה.  

לכל אחד מאיתנו יש טעם חזותי שונה וכל אחד מעצב את הבית שלו אחרת. מספיק לראות את הניסוי החברתי שנקרא שכונה ג', בו כל משפחה קיבלה את אותה מסגרת והתקבלו עשרות תוצאות שונות לחלוטין, כדי להבין עד כמה הטעם האישי מגוון אפילו בתוך אוכלוסייה הומוגנית למדי.

יש בגבעת חיים איחוד נוי מרשים. ניכר שבמשך עשרות שנים השקיעו אנשים טובים מחשבה ועבודה קשה כדי שיהיה פה יפה: עצי הענק, המדשאות, גני המשחקים ושיחי הנוי הפורחים הם עדות לכך. גבעת חיים איחוד – מקום יפה.

כשעברתי לכאן לפני שנים לא הצלחתי להתאהב במקום. משהו כמעט אנרגטי (!אזהרת ניו אייג'!) הרגיש לי זר. הכול ירוק מסביב, הגינון מטופח ונעים והכול מוקף פרדסים ומטעים ושדות גד"ש. אבל משהו היה חסר לי. היום ברור לי שהמרכיב שהיה חסר לי הוא טבע. בר.

מוזר לגור בלב אזור כל כך ירוק ולהתגעגע לטבע אבל בעמק חפר כמעט שאין טבע. הכול סביבנו הוא מעשה ידי אדם (להוציא אולי את גבעת הדורבנים). גם בתוך הקיבוץ הכול היה מוקפד מאוד, מתוכנן ומעוצב. יש מי שרואה בכך יופי. יש מי שרואה בסדר ללא פשרות ובהתערבות קפדנית בכל חלקה איכות אסתטית ואני מבין את זה אבל אני לא מרגיש את זה.

לטעמי, בשנים האחרונות קורה לקיבוץ שינוי חיובי בהיבט החזותי. הוא התחיל להרגיש יותר כמו כפר. כפר כזה שאפשר לראות לפעמים בגליל או ביוון — כפר אליו אתה נכנס והוא מרגיש טבעי אבל מטופח, נינוח, רענן ומותאם למקום. זה לא אומר שקודם לא היה פה יפה. אבל ברור שהיה פה שונה, ושהגישה האסתטית השתנתה. קצת כמו גבר שגידל זקן או אישה שהפסיקה לצבוע את השיער. האם זה חייב להיתפס כפעולה של הזנחה? או רק כשינוי בתפיסה אסתטית?

הקיבוץ שלנו לא הפך למוזנח. מטפחים אותו באהבה, במחשבה ובהרבה עבודה קשה. פשוט מטפחים אותו בצורה אחרת ולכן הוא גם קיבל אופי חזותי מעט שונה מזה שהיה לו בעבר. יש בו יותר שונות ביולוגית, יותר צמחיה מקומית, פרחי בר, יותר פרפרים, ציפורים ודבורים. הוא התקרב לטבע יותר ועדיין יש סדר בדברים. אין כאוס.

אני אוהב לחלוף בכביש הגישה ולהתפעל מהחרובים והאלונים, מהשקדיות הפורחות בעונה ומהכיכרות בהן יש חן טבעי של חורש ים־תיכוני. בעיניי, העשבייה המכוסחת בגסות ופרחי הבר יפים יותר מערוגות של עונתיים צבעוניים. התוצאה – אני מרגיש כאן טוב יותר.

לגבי גן הירק, נושא נוכח מאוד בביקורת על התנהלות ענף הנוי. חייב לציין שאני קונה מעט מהתוצרת של גן הירק. רק מדי פעם. הנושא האורגני לא כל כך חשוב לי ואני גר 20 מטרים מהכלבולית, כך שבסוף אני בדרך כלל בוחר בנוחות (עצלות) אבל בכל פעם שאני רואה את גן הירק שלנו אני מתמלא גאווה ושמחה.

איזה פרויקט מדהים. צריך רק להיזכר במגרש הנטוש שהיה שם קודם וכמה חיים יש במקום עכשיו. יש לנו גן ירק בו כל אחד יכול לבוא ולראות איך גדלים ירקות, לעבוד קצת, לנוח בצל, לעשות מדורה, לבשל, ומי שרוצה יכול גם ליהנות מהתוצרת בכל שבוע במחיר נוח  — תוצרת שנמכרת במעדנייה המעולה של חדר האוכל. איזו סינרגיה. הכפר שלנו במלוא תפארתו.

גן הירק הזה הוא התפרצות של אסתטיקה ושל יצירה. כשאני מספר (משוויץ) עליו לאורחים ולחברים אני גאה בכפר שלנו. למי שעוד לא עשה את זה — קחו לעצמכם חצי שעה ובקרו שם ובאותה הזדמנות, בקרו גם בגן ליאור הסמוך, שהוא יצירת מופת בפני עצמה. אני לא יודע אם יש קשר לענף הנוי אבל זה באמת מקום יפה, מרגש ומיוחד במינו.

האם גן הירק הוא לא פרויקט שכולו נוי? האם זה פרויקט שצריך למדוד במונחים כלכליים, כאילו היה עסק מסחרי? בעיניי, ענף הנוי וגן הירק בתוכו דומים לענף התרבות. אין בהם תועלת כלכלית ישירה. הם קיימים בשביל הנפש ואיכות החיים והם נתונים לטעם אישי.

האם הכול מושלם? בוודאי שלא. האם אין פינות בקיבוץ שדורשות עוד תשומת לב וטיפוח? ברור שיש. האם לצורת הטיפוח הזו יש גם מחירים? כנראה שכן. האם ענף הנוי צריך להתייעל ולהשתפר מבחינה כלכלית? אולי – אני באמת לא יודע. אני לא בקיא במספרים ואין לי כלים לקבוע אבל במבחן האסתטי, במבחן התחושה והאנרגיה שהמקום משרה — אני אוהב את התוצאה.

גרים כאן הרבה מאד אנשים. לא נוכל להסכים כולנו על מה יפה ומה לא. צריכים להיות קשובים, להתפשר ולהתחשב. זה נדרש ממנהלי הענפים המשפיעים על החיים של כולם והם עובדי ציבור. ברור שקשה במיוחד למי שגדל כאן להתרגל לשינויים ואני, שהגעתי לפה מבחוץ, פחות קשור רגשית לתמונה הקודמת.

אני רואה את שתי התמונות ממוזגות לתמונה אחת יפה: את הבסיס המדהים שהניחו פה אנשי הנוי במשך עשרות שנים ואת הנגיעה המשוחררת והטבעית יותר שמיישמים אנשי הנוי של היום. הדברים עוד יכולים להשתנות בעתיד וה"מדיניות" יכולה לזוז גם לכיוון אחר, אבל בלי לשפוט אנשים (את ניב או אנשי הנוי בכלל) אלא רק את התוצאה ולגופו של עניין, אני חושב שהתוצאה נהדרת.

 

One Response to אני אוהב את הנוי בגח"א / ליאור פלג

  1. יואב הגיב:

    אני אוהב גם את הנוי, ולא פחות מזה את הנויניקים ! אחד המקומות האחרונים שעוד אפשר לראות מרכז ענף עובד עם חברי קיבוץ ובני נוער. ענף עם ערך חינוכי מוסף.
    ומעבר לאסתטיקה, דבר חשוב מאוד כשלעצמו אבל בהחלט תלוי במתבונן (אני לגמרי בצד של ליאור כאן), יש יתרון לשיטת הקיימות בהחזרת מעט חיי בר (פטריות, קיפודים) לקיבוץ – שלא לדבר על הבריאות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896