(הוקרא בקבלת השבת)   אותות הגניבה הגדולה מכולן עודם ניכרים בו למרות הזמן למרות גילו, משפחתו, רכושו נותר יעקב, איך נגיד בנימוס – קצת פחדן   בליבו הוא יודע ולא יכול לשכוח שגזל הבכורה, ואין מחילה האם עשיו מוכן לסלוח? הוא בכלל רוצה לברוח   את כולם העביר בחשכת ליל נשים, ילדים, כיאה לאיש חיל […]

אבי – אביגדור לבקוביץ נפטר לפני 22 שנים. במשך שנים הוא שמר על הטלית, ולזכרו אני רוצה לספר את סיפורה. סבי – שמעון לבקוביץ נולד בגליציה ב-1876 למשפחה שומרת מצוות. בהיותו בחור צעיר עזב את עירו והגיע לעיירה על יד אוסטרבה, שבצ'כיה. ב-1902 הקים משפחה ועבד כסוחר בדים עצמאי. הוא היה ידוע כסוחר מצליח וכאיש […]

בארי צימרמן, 2.8.2016-23.12.1951 כ"ז תמוז תשע"ו, יהי זכרו ברוך   מתוך "רבותי נברך", הטור השבועי של באֵרי בעיתון הזמן הירוק: בחיי שניסיתי, אבל הכרכים הירוקים של תולדות הפילוסופיה החדשה (ש. ה. ברגמן) נבלו בחדרי על המדף, קירקגור צעק עלי כשלא תפסתי חיל ורעדה, ויטגנשטיין שתק לי, קאנט לא ספר אותי ממטר, אפלטון התעטף בתוגה, הֶגֶל […]

  "את האבק מכל פינה נסיר לכבוד שבת" – כך שרנו בילדותנו הרחוקה את שיר הילדים התמים ההוא, וכך גם מזמזמים ומבמבמים ילדינו ונכדינו בבתי הילדים בכל שישי גם היום. אני קורא לכולנו להסיר את האבק מן השבת! למצוא בשגרת סוף השבוע הנופלת עלינו מקום לרגע של התנערות, של התרוממות רוח. כבר כמעט עשור שאנו […]

  השמיים זוכרים והאדמה שוכחת. השמיים זוכרים מה שהאדמה שוכחת. כי ירוק פה למטה, ירוק מאוד. מטיילים בין דשא צומח ועצים שופעים ירוק וערבה בוכייה, היא כן בוכה. ולחשוב שפעם רצחו פה… ימין לחיים! שמאל למוות! אבל השמיים זוכרים מה שהאדמה שוכחת ויש פה פרחים, ותתפלאו, גם פרפר ראיתי, אבל השמיים זוכרים! וצמותיה הבלונדיניות של […]

וידאו: חנוכה ע"פ ילדי כתה א' / זיו שחר

אני זוכר שנכנסתי לסלון שלנו וההורים שלי היו שם. אמרתי להם בפשטות "אני חושב שאני מוכן להצטרף לצבא".

בין הורי גן דולב התפתח דיון מעניין ומכובד בנושא המזוזה. בחרנו להביא חלק מהתגובות בעלון המודפס, וגם את התגובה של לביאה ואנטה. אדם הישראלי: גם אני יהודי-חילוני ומתעניין במקורות היהודיים באשר הם – מהתורה וההלכה, דרך החגים היהודיים שקיבלו פרשנות ציונית-מודרנית (טו בשבט, חנוכה, שבועות וכו') ועד לכתבי חלוצי העלייה השנייה ולימינו אנו – עמוס […]

כדי שנצליח לבנות לנו חיי קהילה משמעותיים צריך להשתחרר מהרפלקס האוטומטי ש"יהדות" זה אורתודוכסיה. צריך להשתחרר מההרגל המידי לטעון ש"אנו יהודים", ולהניח שבעצם האמירה גמרנו את תפקידנו.

ויכוח המזוזה בגן ילדים (של נכדי), עד כמה שהוא הזוי, הוא כמובן המשך ידוע מראש של הדיון שהתקיים לפני כשנה על בית כנסת, והוא בטח יצוץ גם בעתיד. לביאה אומרת לנו – תחת כותרת של כתבה אולי אחרת – כאיש חינוך, שחשוב שלכל מעשה תהיה מטרה, משמעות וכו'. נשאלת השאלה: מה מטרת הדיון על המזוזה? […]

"… וכך, 70 שנה אחרי,אנחנו, שגרים באותו קיבוץ ומכירים כבר לא מעט שנים, מצטערים על שהשיחה הזו לא התקיימה מוקדם יותר, כשהאמהות שלנו עדיין היו בחיים והיו יכולת להיפגש בשמחה, ולשחזר באוזנינו את האירועים."

אביו של רוברט היה כהן דת פרוטסטנטי ובחג המולד עצמו היו לו בכנסייה שלושה טקסים. זה היה באותו יום שחילקו לילדים את המתנות והם היו צריכים לחכות עד שאבא יחזור מהכנסייה כדי שיוכלו לפתוח אותן.

אין דבר המעיד יותר על משבר היצירה של הקיבוץ יותר מההיסוס והרגשת חוסר האונים בכל מה שנתפס ציבורי, חברתי או פוליטי.

והעיר גחא בציון רעשה וגעשה! תחום ערוב הותקן מסביבה! מי זה? מה זה?

בשיטוטי באתר הקיבוץ נתקלתי בדיווח מישיבת הנהלת החינוך. לטובת 50% מהחברים שלא קוראים את דיווחי הוועדות אני מביאה כאן את הקטעים הרלוונטים: "לעניין המזוזה מוזמן: מוטי זעירא "הוגשה בקשה לשים מזוזה בגן המשופץ,החדש. היות וכך, חשבנו להתכנס לשאלה זו ולבנות עמדה ברורה לעניין — אנטה הציגה את הבקשה והדגישה שזו מערכת חילונית ולכן מה העמדה […]