אחרי שהוא סוגר עשור בתפקיד מנהל הנוי של "הקהילה", אני קובע עם ניב יגר ביום כזה בו מריחים שמתקרב אביב: עדיין קריר מספיק כדי שהפריחה תפיק את המיטב מעצמה אבל כבר מרגישים שהולך להיות חם יותר. אני מפריע לו לקראת סופו של יום גיזומים עמוס ועבודה על עץ שקרס מאחורי המזכירות, אז באופן טבעי אנחנו מתיישבים בפרגולה הריקה של המעדנייה.

בתור אחד מאחרוני הפועלים העוסקים בעבודת כפיים בגבעת חיים איחוד, הבאתי לו מה שמגיע לו – בירה קרה. זה בטח גם לא יזיק לגילוי לב בהמשך הראיון.

במקרה יוצא שאנו נפגשים אחרי הצהריים של יום השואה. אני מנצל את המועד ואנחנו מדברים על השורשים היקיים / מרכז אירופאיים של הנוי וקווי המתאר שלו בגבעת חיים איחוד וכמובן שאני שואל אותו על הקו אותו הוא מוביל כבר עשור, קו שלא פעם נתפס ככזה העומד בסתירה לקו אותו הובילו האבות המייסדים.

הוא לא מכחיש. "כן, יש יותר חופש ומרחב גם לצמחיית בר. אני חושב שאני מכניס יותר ישראליות ופריחת החורף הצבעונית שיש כעת מסביבנו היא משהו שרבים אוהבים".

הוא אומר כי התפיסה הקובעת "עשב זה רע" אינה נכונה. "עד שהגעתי, אמרו שאם יש פה משהו שלא אנחנו שתלנו – הוא מפריע. מתוך כך עשו פה שימוש נרחב בריסוסים והקפידו על קווים ישרים שאסור לסטות מהם, מנטלית ופיזית. אני שמח לראות כי התפיסה שלי הולכת ותופסת מקום נרחב בקיבוצים רבים ובכלל, ביטול השימוש בריסוסים טוב לקרקע, לבעלי החיים ולסביבה בכללותה. אני חושב שזה הכי יפה והכי בריא".

כן, גם אחרי עשור בתפקיד, הוא ממשיך לשמוע את הטענות על הזנחה, על חוסר מקצועיות ועל סטייה מערכי הנוי של גח"א.

"אני לא מתווכח אף פעם על טעם ועל ריח", הוא אומר אחרי לגימה מהבירה. "רוב האנשים שמדברים על כך, הם מהשכבה המבוגרת יותר של האוכלוסייה, אנשים שנולדו וגדלו על ברכי התפיסה המסורתית של הנוי כאן שגרסה קווים ישרים. אני חושב שעם הזמן, העין מתרגלת ואחריה הנפש. צריך להגיד שיש לא מעט אנשים שמעריכים את העשייה ושאחרי עשור, אני גם עובר יותר בקלות לאלו שהתנגדו מאוד בהתחלה ואני מקבל לא מעט פידבקים מאנשים שמבקרים פה בקיבוץ ואומרים שהנוי ברמה גבוהה".  

טוב, עבר עשור, היו סערות, התנגדויות – ומה עכשיו ומה הלאה? "תמיד סוער פה, גם כשלא", הוא מחייך ולוקח עוד לגימה. "אני לא חושב הרבה קדימה ובמקביל אני כבר בן 42 והגוף לפעמים מתחיל להתעייף מעבודה פיזית בכל יום, אבל אני רוצה להרגיע את מי שקופץ עכשיו – אין לי מחשבות על פרישה אלא על איך לייפות עוד פינה ולשפר עוד מקום".

ובכל זאת, יש כמה תוכניות. "כבר זמן רב שאני מעוניין לקבל את השדה מאחורי האיצטדיון, כדי להביא לשם את הגישה מגן הירק – לגדל כאן ירקות מקומיים לצריכה עצמית ולמכירה, בהיקף גדול הרבה יותר. כולם יודעים כי מדובר בתוצרת מצויינת וצריך להעביר אותה לקנה מידה אחר. זו חדשנות חקלאית שתוכל לספק את צרכי הקיבוץ, בחדר האוכל ובכולבולית וצריכים לעשות שינוי מחשבתי מהדפוס הקבוע של הדרים ואבוקדו. אני מדבר על חקלאות מקומית כערך וכהזדמנות עסקית להרוויח כסף. אני יודע, למשל, שיש לגח"א הקצאה של מים מתוקים בלתי מנוצלת והמים הללו יכולים להיות פתרון מושלם לפרוייקט כזה".

הוא חוזה עתיד למיזם שכזה. "אפשר למכור את תוצרת הירקות יחד עם גבינות של 'המחלבה הקטנה' כי לאחרונה מכרנו ירקות שלנו למסעדות שף בתל אביב עם תגובות מצויינות, כך שצריך להתחיל להשקיע בזה. עד היום, ענף הנוי תמיד מפסיד וזו דרך מעולה להתחיל להכניס כסף כדי להפוך את הענף לרווחי, הכל תלוי בראייה חדשה וחשיבה חדשנית. התחלנו השנה להכניס יום בשבוע של תלמידי 'משגב' בגן הירק, מה שמכניס כסף לענף ובשנה הבאה כנראה שנכניס גם את ביה"ס 'יובלים' של המאוחד. את ההדרכה מעבירה שרית שניהלה את חוות הנוי ועשינו תכנית עסקית ותכנית תיירותית של אוכל מקומי יחד עם המחלבה הקטנה. אני צופה כי תוך שנה-שנתיים נעבור לרווח, כשכבר השנה נפסיד פחות וזה היעד".

הוא מספר כי הם שוב עושים קומפוסט מהגזם המקומי. "זה מיועד לצריכה פנימית, לשכונה ג', לגן ירק וגם בגד"ש בטח ישמחו להשתמש ואני רואה בזה סגירת מעגל מקומית – מה שצומח פה, חוזר לדשן את הקרקע".

אם כבר הזכרנו את שכונה ג'. "יש שם לא מעט עניינים בין הנוי הציבורי לנוי הפרטי וצריך למצוא את האיזון ולהקפיד על מקומו וחשיבותו של המרחב הציבורי למען הסדר וההנאה של כולם".

מדברים קצת על ייבוש דשאים, פעולה שעוררה קצת רעש בשנים האחרונות. "זה לא קורה בהרבה מקומות וזה נועד כדי לחסוך במים. איפה שלא חייבים דשא, אפשר לייצר חלופות כגון חורשה מוצלת עם ספסל וליפיה זוחלת (ראו צילום) משתרעת שאינה דורשת כיסוח מה שיוצר שטח ירוק גם בלי דשא".

ליפיה זוחלת

כאמור, לראיון הוא הגיע מאחורי המזכירות שם נפל עוד עץ. "בשנה שחלפה הורדנו הרבה אורנים ואני דואג שהעיניים שלי יעברו על כל עץ על פניו אני חולף, כדי לזהות סימנים המעידים על מצבו".

עוד מעט כבר צריכים ללכת לאסוף את הילדים. "הצוות המעולה שדואג לכל מה שאתם רואים סביבכם הם דן אורדובר, אביב מייקלס וכמובן גילי צנגן הבלתי נלאה. חנן הגנן בגן הירק וגם רון ועמית יחד איתי וכעת כולנו בפול-גז, כמו תמיד בימים הללו שלפני יום הזכרון ויום העצמאות. יש לי משהו חשוב להזכיר לכולם, משהו שלעיתים נשכח ביומיום – אנחנו חיים בגן עדן. מאחל לכולנו להמשיך ולצמוח, לא צריך מהר אלא צעד צעד".  

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896