מזה זמן תכננתי לראיין את מיטל סיון שני על "נדוניה", העסק שלה, כי כידוע לכם – אני אוהבת דברים יפים והנה הגיעה ההזדמנות. התיישבנו בפינת האוכל בבית המקסים שלהם (נושא לכתבה נפרדת) כשמסביבנו החפצים היפים שמיטל אוצרת ומייצרת. היא ילידת 1977, בתם של אריק ודורית סיון, נשואה להראל והם הורים לאיה (15) ומלי (12) שגם להן יש שמות ברוח הוינטג' בו נדבר רבות בראיון זה.

עוד כילדה היא זוכרת את עצמה משרבטת במחברות דוגמניות עם בגדים ומתכננת ללמוד עיצוב אופנה. כשהגיעה אל "שנקר" ושמעה על עיצוב טקסטיל, נפלו לה האסימונים כשהבינה שזה התחום הנכון לה. כשסיימה את לימודיה ב-2004, עבדה מספר שנים כמעצבת בחברת "כיתן" והיתה אחראית על מותג מחו"ל, לו עיצבה קולקציות של כלי בית, מצעים, מגבות ועוד.

במסגרת התפקיד נסעה בקביעות למפעל בדימונה ושם, ליד מכונות האריגה ושולחנות הדפוס, למדה על ערבוב צבעים, הדפסים ותהליכי ייצור. "זה היה בית-הספר הכי טוב", היא אומרת. בהמשך עברה לעבוד בתפקיד דומה בחברה אמריקאית "דיווטקס" ועם מכירת החברה ב-2012, החליטה שזה הזמן שלה להפוך לעצמאית.

איך התחיל הרומן שלך עם וינטג'?

המונח וינטג' (vintage) הושאל מעולם היין וכידוע, ככל שהיין ישן יותר, כך הוא טוב יותר ומשתבח עם הזמן. מעולם היין זלג המונח גם לעולם האופנה והעיצוב בכלל, ומתייחס לפריטים שגילם בין 30-100 שנים. לפריט וינטג' יש מאפיינים מובהקים של תקופה היסטורית מסויימת וערך היסטורי וחידוש שלו והפיכתו לשימושי גם בימינו משאיר אותו עדיין פריט וינטג'. (מתוך האתר של וינטג' by נדוניה).

"כשיצאתי לעצמאות היו לי רעיונות רבים וכולם עסקו בווינטג" פחות או יותר", מיטל מספרת. "החלטתי להתחיל עם אוסף שמלות כלה וינטג' לבנות שאספתי מכל העולם. חשבתי שאם אני לא רציתי להתחתן בשמלת כלה קונבנציונלית, אז אולי יש עוד נשים כמוני. לעסק קראתי אז: 'נדוניה – אוסף וינטג' לכלה'. פתחתי חנות קטנה בבית ומאוחר יותר במתחם היד-השנייה והסתבר שטעיתי –  לא נהרו אלי אלפי כלות לעתיד ובעצם הקדמתי את זמני – כי היום כבר יש הרבה יותר נשים שמחפשות שמלות וינטג' לחתונה. כשחיכיתי ללקוחות, התחלתי לייצר פריטים משלימים לעסק, כמו חופות וכריות מבדי וינטג', הדפסות להזמנות חתונה ועוד ולמעשה ייצרתי נדוניה. את אוסף השמלות מכרתי לחנות אופנה, הסטודיו והחנות עברו לתוך הבית שבנינו ולאט לאט פיתחתי את הכיוון החדש של העסק, שגם שינה את שמו ('וינטג' by נדוניה') וכלל פריטים לבית מחומרי גלם וינטג' מקוריים, אשר להם מכנה משותף ועוסקים בטקסטיל ועבודות יד".

מה מאפיין את היצירה שלך ב"נדוניה"?

"רוב אספני הווינטג' עוסקים באיסוף ומכירת החפץ כפי שהוא", היא מפרטת. "אני מעבירה את חומרי הגלם תהליך המנגיש את הווינטג' ללקוח, "מקליל" קצת את הפריט, כך שהוא יכול להתאים ליותר אנשים ולהשתלב גם בבתים בעלי אופי מודרני יותר. אני פונה לאנשים בעלי נוסטלגיה עם תוספת של גוון עכשווי ובכל פריט שאני מייצרת יש שילוב של ישן עם חדש. המוצרים הראשונים שלי בתחום של פריטים לבית, היו תחרות ישנות שנמתחו בתוך חישוקי עץ ותמונות מודפסות על בדי וינטג' מתוחות בחישוקי תחרה. הקולקציות ב'נדוניה' תמיד קטנות וייחודיות ותמיד משתנות. למשל חישוקי התחרה שהתחלתי איתם, מגיעים כיום גם בוורסיות של תחרה בצביעה ידנית. אחרי תקופה מסויימת, אני מוציאה את הפריטים מהמלאי ועוברת לעצב פריטים חדשים שירגשו אותי". כל המוצרים של מיטל הם one of a kind והיא לא מייצרת לפי הזמנה. את המוצרים ניתן לרכוש באתר שלה, בהגעה לחנות בתיאום מראש, בימי "סטודיו פתוח" ובירידים ומכירות בהם היא משתתפת.

איך השפיעה תקופת הקורונה על "נדוניה"?

כחלק מההתפתחות והשינויים שמיטל עושה בעסק כל הזמן, היא החליטה ללמוד "הום סטיילינג" )המונח הקרוב ביותר בעברית הוא: הלבשת בתים) עוד לפני הקורונה.  "תקופת הקורונה הביאה אתגרים, בין היתר ירידה בקניות של פריטים לבית (מכיוון שלא היו ירידים ואירועי מכירות) ומצד שני עלייה חדה בביקוש לעיצוב וסידור הבית, מכיוון שאנשים נמצאים יותר בבית", היא מסבירה, "אז לשמחתי, יחד עם אתר שהשקתי, הצלחתי לעבור את התקופה הזו במצב טוב".

לאט לאט, העיסוק בעיצוב פנים וסטיילינג תופס יותר מקום בעסק (ד"ש לשכונה ג'…) והיא אוהבת לשלב בין ישן וחדש, בין מציאות מהשוק לפריטי אומנות, בין וינטג' לתעשייתי ובעיקר חשיבה מחוץ לקופסה – למשל השמשת דלפק קבלה ממפעל קמח ישן כארונית מגירות במטבח שלה, או דלתות מפירוק להן הותאמו הפתחים בבית ולא להיפך.

את קורס ההום סטיילינג היא בחרה ללמוד אצל המעצב גילי אונגר (שעיצוביו מתאפיינים בצבעוניות תוססת ולא שגרתית) דווקא מתוך הרצון ללמוד מאנשים מוכשרים בעלי סגנון עיצובי שונה משלה. בעקבות הקורס חזרה מיטל למקורותיה בעיצוב טקסטיל, סוג של סגירת מעגל.

כיום היא מייצרת ומוכרת אריגות ידניות על נולי מסגרת מקוריים ועבודות ליפופים – ליפוף חוטים על מסגרות עץ (טכניקה המשמשת כשלב מקדים לאריגה). "החלטתי לשים אותה בפרונט ולהפוך אותה ליצירת אמנות בפני עצמה", היא מסבירה.

מה מאפיין את הגרסה העכשווית של "נדוניה" ולאן עוד תתפתחי?

"כיום אני מרגישה שנכונה לי ההתעסקות ב"גם וגם וגם. גם אספנות, גם ייצור פרטי וינטג' וגם הום סטיילינג ולכן שם העסק השתנה שוב: "וינטג' by נדוניה – עיצוב, סטיילינג ואספנות". אני ממשיכה לאסוף פריטים ותהליך עיצוב הבית הפרטי שלי כל הזמן משתנה ודינמי, אני מעדכנת את המוצרים שלי בכל תקופה ומייעצת ללקוחות בתחום ההום סטיילינג כשאני רוצה מאוד להשתתף בתערוכות כאמנית. כחובבת שווקי פשפשים, השקתי השנה סיורים מודרכים בשוק הפשפשים בחיפה, בהם אני מגלה פינות נסתרות וסוחרים חביבים ופותחת בפניכם את עולם הוינטג' עם דגשים מתוך עולם התוכן שלי".

היא יודעת שהיא בדרך הנכונה. "זכיתי להפוך תחביב לעסק ולקום כל בוקר לעשייה שאני אוהבת. יש התלבטות מתמשכת האם להרחיב את הייצור והפעילות ולהכניס עובד נוסף לעסק,  לעומת חוסר היכולת לשחרר והצורך לשלוט בכל פרט ופרט. למרות שגם תחום עיצוב הטקסטיל הפך לממוחשב, יש כיום טרנד חזק של חזרה למלאכות יד של פעם, של התחברות לשורשים ולאדמה, של מודעות לנושאים כמו קיימות, מיחזור ומניעת ניצול עובדים במפעלי ענק. אני מרגישה שהעסק שלי מתחבר לקו הזה וכל עוד יש לי לקוחות המעריכים ומחפשים את הכיוון הזה, אני במקום הנכון לי".