דן שגיא (86) הוא מעשרת זקני הקהילה שלנו ומהבודדים בהם השומרים על ערנות קיבוצית, איכפתיות רבה ויכולת לבטא את תובנותיו בצורה קוהרנטית וברורה.

היות וגם אני יודע שעם כל הרצון הטוב של הנהלת הקהילה וממלאי התפקידים, תמיד יש נט"שות (נקודות טעונות שיפור) שראוי להתייחס אליהן, גם אם לא תמיד פונים בעניינן ישירות לאותם מנהלים ונציגים שלנו במערכות הקיבוץ, הרי שאני מקווה כי מנהלי הקהילה וענפי השירות קוראים את העלון ורואים בו אפיק נוסף לקבלת משוב משמעותי ומידע על מה שקורה מחוץ לחדר הישיבות והמשרדים ואם אינם עושים זאת – אף פעם לא מאוחר.

דן מעלה כמה סוגיות כאדם מן היישוב, לאו דווקא נושאים המפריעים רק לו אישית

נוי: "אני רואה את הדרכים הפנימיות והציבוריות בקיבוץ, שחלקן חסומות בידי צמחייה המונעת לעיתים תנועה של הנאלצים להשתמש בקלנועיות או עגלות עם תינוקות. כך, למשל, בעליית הכניסה למועדון קשה לקלנועיות לעבור מהסיבה הנ"ל. יש מקומות נוספים בקיבוץ בהם הצמחייה חוסמת שבילים באופן חלקי, בתחום האמור להיות באחריות הנוי ולא באחריות הדיירים הסמוכים. לעיתים, גם הזנחה של חברים גורמת לכך, מה שפוגע במראה הנוף הפנימי בקיבוץ. העניין לא מטופל למרות פניות חוזרות ונשנות לאנשי הנוי. אני מבקר בגבעת חיים מאוחד ומתרשם מהנוי שם, בעוד שכאן אני רואה פינות שבעבר היו מטופחות וכעת הפכו ריקות, מגרשי חניה או מכוסות בטון ללא גינון".

בדיקה שעשיתי (שלמה כהן) עם ניב יגר, העלתה שאכן היו פניות, אך הן מטופלות בקצב אותו מאפשר כוח-האדם בענף.

הדרכים והמדרכות: "מכוניות חוסמות מעברים שונים בקיבוץ ללא קשר לנוי. העניין מהווה פגיעה באיכות חיי הנזקקים למעברים אלה שלא ברגל או באופניים. למשל, ליד מחסן המשק, לעיתים לא ניתן לעיתים לעבור עקב חסימת מכוניות שנהגיהן לא מתחשבים בחלק מהציבור המשתמש באותן דרכים למעבר עם קלנועיות.

כמו כן, מכוניות חונות על המדרכות באופן המאלץ את רוכבי האופניים, קלנועיות והורים עם עגלות תינוקות, לרדת לכביש ובכך לקחת סיכון של פגיעה בידי רכבים הנוסעים מהר בשבילי ודרכי הקיבוץ, שלא לדבר על הורים הנוהגים ברכבם כשפעוט יושב עליהם ולעיתים גם תוך שיחה בנייד. הוסף לכך קלאבקרים הנהוגים בידי ילדים ללא רשיון ועמוסים בילדים אחרים וגם מבוגרים מעמיסים לעיתים ילדים מעל למותר ומסכנים אותם. פניות 'בתוככנו' ובתקשורת הקיבוצית לא נאכפות והמצב כאילו ממתין לתאונה הקשה הבאה. אני מוצא את עצמי מופנה ממנהל למנהל וכבר הרמתי ידיים בעניין התעבורה כאן".

בית העלמין: "אני מגיע לבית הקברות להלוויות ולטיפול בקברי המשפחה ואני רואה קברים שאינם מטופחים, של אנשים שלא נותרה להם משפחה כאן. אנחנו חייבים להפנים את העובדה כי כאן מונחים אנשים שחיו איתנו וראויים לקבר מכבד ולא מוזנח. מצד שני – בחלק מהקברים הוחלף לוח הקבר, כך שפרטי הנפטרים נראים ברורים, הנוי הכללי בהחלט מטופח לדעתי ואריק ראוי למילה טובה על כך. ידוע לי כי איילה ליבני מטפחת חלק מהקברים בהתנדבות וזכאית בהחלטת להוקרה מכולנו".

תקשורת עם הציבור: "עד כמה שידוע לי, אין אצלנו קשר תקופתי מסודר של מנהל הקהילה או היו"רית עם חברי הקיבוץ ובעיקר הפנסיונרים והקשר הזה חסר לרבים מאיתנו. הכוונה היא להכיר את אותם חברים באופן אישי גם אם אין להם בעיות ספציפיות המחייבות את מעורבות מנהל הקהילה או היו"רית. לדעתי, יש צורך בפגישות כלליות ואישיות עם חברים המעוניינים בכך. יש לכך מקום על בסיס תקופתי, אחת לכמה חודשים וידוע לי מקיבוץ אחר בגילנו, שמנהל הקהילה נפגש באופן סדיר עם ציבור הוותיקים המעוניינים בכך. אלו הן פגישות המסייעות לאותם חברים להבין את זכויותיהם וחובותיהם ולהתעדכן בנעשה, ללא קשר לאירועים של עימותים או נושאים משפטיים. במקרה עליו סופר לי, נדונו הנסיבות בהן יש השלכות משיוך הנכסים לחברי קיבוץ שבבעלותם נכסים מחוץ לקיבוץ. מפגשים כאלה, לדעתי, משפרים את הרגשת החבר כי יש מי שקשוב אליו וטורח להסביר לו את מה שלא ניתן לקבל דרך מערכת המידע הפורמלית בכתב ובאינטרנט".