צוות העלון יצא לבדוק מה אנשים חושבים בנושא… לפניכם כל התשובות  (חלקן לא הופיעו בעלון המודפס). בהמשך כתבות נוספות עם ברכות. אל תפספסו.

אריק סיון
איחולים לגח"א שחוגגת 70 ומזדקנת בכבוד
שימשיך להיות קיבוץ רב דורי.
שימשיך להיות קהילה בנוסח קיבוץ מתחדש.
שהיופי וחזות הישוב ישלטו בכל מקום.
שנגדיל את מקורות ההכנסה כי המעז מנצח.
שהחקלאות ובעלי החיים ישגשגו וימלאו את הטנא,
ושנייצר עוד חקלאים תוצרת מקומית.
שהתרבות המגוונת תמשך.
ששכבת הפנסיונרים תמשיך לתרום ולהירתם.
ושהערבות ההדדית, הבריאות והבטחון וכל המרכיבים יהיו פאזל אחד מושלם גם בעוד 71 שנים.
לו יהי.

טובה מייקלס

מזל טוב גח"א

אהלן גח"א. מזל טוב, אחותי התאומה, כמעט. אנחנו השנה חוגגות 71. זה לא מעט אבל זה בא לנו ברגוע אחרי שנה של חגיגות 70. לך חגגנו בקיבוץ עם מלא אירועים: תערוכות, הצגות, מופעים, נוסטלגיה, פיקניקים, ספורט ועוד. לי חגגו בחיק המשפחה, עם חברים בארץ, עם חברים בחו"ל, נכון, תוך כדי אחלה טיול. וואו איזו שנה זו הייתה אבל די להתרפק על העבר. יש לפנינו עתיד זוהר.
אמרנו שמסתכלים קדימה אבל אולי חשוב בכמה מילים להסביר כיצד הגענו עד עלום.
שנינו הופענו על במת העולם בקיץ 1952. אני נולדתי בת בכורה לשני אנשים אמיצים, שורדי שואה. את נוסדת ב"נקודה" כתוצאה ממהפכה בשמאל הישראלי דאז – הפילוג – על ידי אנשים שגם הם היו מאוד אמיצים (אפשר לאמר ששנינו כבר מתחילת דרכינו פוסט טראומתיות.)
את נוסדת, גדלת והתפתחת לתפארת, ממש שם דבר בתנועה הקיבוצית.
אני, אומנם נולדתי בתל אביב אבל הכירותי עם ישראל הייתה ממש קצרה. תוך שנה מיום הולדתי כבר נהפכתי לתושבת מונטריאול, קנדה.
כעבור 21 שנים, כשהיינו בנות 22, סוף סוף הגעתי אליך, בינואר 1975. זאת לא הייתה התאהבות מבט ראשון. אני לא מתכוונת לאמר שלא היית יפה. נהפןך הוא, היית יפהפיה בעיניי. הדשאים הירוקים, השבילים הקטנים, הבתים הזעירים, הכל נראה שלו ואידיאלי. גם אני נראתי בכלל לא רע בתור צעירה בת 22. ממרום גילינו היום, אנחנו יודעות כבר שלא שופטים ספר לפי עטיפתו, גם לא קיבוץ על פי מדרון הפרחים הסגולים ליד חדר האוכל שלו וגם לא נקלטות נחמדות לפי כמה מילים בעברית הן יודעות.
את היית מאוד מרשימה. קיבוץ צעיר מצד אחד אבל עם נסיון של הקמת לפחות שני קיבוצים. היו לך הרבה ענפי חקלאות והרבה ועדות חברתיות. היו לך המון ילדים בבתי ילדים ובנוסף לחברים צעירים, גם חברים ותיקים. ממש קיבוץ משגשג.
אני הייתי בתחילת דרכי בתור אדם בוגר. נכון שהייתי כבר נשואה לליונל כשהגענו אליך, אחותי, אבל טרם צברתי הרבה נסיון בחיים, לפחות לא מהסוג שמסייע לאדם להקלט בקיבוץ. הייתי קרובה בגיל לחיילים שגרנו ביניהם בצריפים. את זוכרת את הצריפים, גח"א? קשה לדמיין היום איך אז נרתאה השכונה מצפון לגני הילדים.
הרבה חיים עברנו יחד, אחותי, במשך כמעט 50 שנה. ליונל ואני בנינו משפחה, רקמנו קשרים חברתיים, הקמנו ענפים בקיבוץ ואנחנו די מרוצים מרוב ההחלטות שהביאו אותנו להווה.
היינו שותפים לרוב השנים של התפתחותיך. למרות שאנחנו גאים בך, לעתים את מעצבנת אותי. אני מניחה שאני לא היחידה שזה קורה לה. זה קורה אפילו במשפחות הכי טובות בין אחים ואחיות. אני מודה שאנחנו משפחה טובה.
פתאום צצה לי מחשבה מצחיקה: בשלב זה, אנחנו, גח"א ואני, חיות חלק גדול יותר מהחיים ביחד מעשר בנפרד. את חלק משמעותית ממני ואני חלק בלתי נפרד ממך. ככה זה אצל (כמעט) תאומות.
לפעמים מי שמסתכלים עלינו מבחוץ טוענים שאנחנו חיים כאן בבועה. אני מסכימה. אני מרגישה בזכות ענקית להיות שותפה לבועה שלנו. זו בועה של חברה שלא נחה לרגע,למרות גילה המכובדת. יש לנו כאן אנשים שכל הזמן עושים למען הזולת, כלפי חוץ וגם קלפי פנים. יש מעורבות ותמיד יוזמות חדשות (יד שניה קהילתית, תרומות, כרובית, פוליטיקה והפגנות, חינוך והדרכה,ולא נשכח טיפול בזקנים ואנשים עם צרכים מיוחדים ובקיצור, רווחה פעילה ודואגת, ועוד…). לחיות בבועה, חלקת אלוהים קטנה שבנינו יחד, זה דבר נפלא כשזה הולך יחד עם מודעות לסביבה.
כשעושים, מרגישים צעירים. כשמרגישים צעירים, נראים טוב. את, אחותי, נראת טוב. גם אני מאוד משתדלת לעשות ולהרגיש טוב, כמו רוב בני גילנו. אני מביטה מסביבי על כל העושר והאושר, על המשפחות הצעירות, הפעילות הערה, ההתמודדות הרצינית עם הקשיים והיכולת להיות חברה אכפתית ואני מלאת תקווה לעתידינו, לפחות כאן בבועה שלנו.
אני רוצה לאחל לך, אחותי, וגם לי ולכל בני גילנו ולכל חברינו בגבעת חיים איחוד,יום הולדת 71 שמח.

תמי הורוויץ

"מזדקן בכבוד"
כששלחו לי את הבקשה לאחל משהו לגח"א לכבוד שנת ה – 71, נזכרתי שבזמנו עורכי העלון הכניסו מדור חדש ומרענן "תפוז הזהב" חבר מחמיא לחבר… מודה, די מהר לא ממש התחברתי לרעיון ודיברתי עם היידי בעניין.
הפעם מבלי שמישהו העביר לי את ההזדמנות, אני לוקחת אותה לבד.
• אני רוצה לברך את כל הדור הראשון (הוותיקים) על הקמת הקיבוץ 1952, שילוב של חברי גח"א, חברי כפר סאלד ועוד… קיבוץ הראוי לגאווה.
• להמשיך ולברך את כל בני הדור השני שהשכילו להמשיך ולפתח את הקיבוץ על כל גווניו הרבים והטובים.
• לדור השלישי שידע לקחת לידיו את ניהול הקיבוץ, ולא לשכוח את עברו.
• ולדור הרביעי שימצא את מקומו על פני האדמה.

ותודה גדולה על הקמת גח"א 71.

ברכה מבית טרזין

במגילת הייסוד של בית טרזין (שתלויה בחצר, בכניסה למבנה התערוכה ההיסטורית) כתבו מייסדי הבית: "החלטתנו להקים את בית טרזין בקיבוץ גבעת חיים אינה מקרית והיא באה לא רק מפני שחיים כאן מיוצאי הגטו: ביקשנו לבנות את הבית להנצחת המתים בלב מקום שוקק חיים, בין עצים ופרחים, בין ילדים ועובדי אדמה, כדי לבטא את אמונתנו שהייתה אמונתם כי נצח ישראל לא ישקר".
השילוב בין מוזיאון שעוסק בהנצחה וקיבוץ שוקק חיים ומתפתח הוא אכן מיוחד. בשם צוות בית טרזין, ההנהלה והחברים, אני מאחלת לגח"א פריחה, שגשוג וחיזוק הקשר של חברי ותושבי הקיבוץ עם בית טרזין שלא רק מסמל את ההיסטוריה של עם ישראל, אלא גם מהווה חלק מההיסטוריה של הקיבוץ. כולכם מוזמנים להגיע ולקחת חלק בפעילות בית טרזין.

אפרת סבח (52) מנהלת חשבונות אצלנו בקיבוץ

תמיד חלמתי לגור בקיבוץ, וקנאתי בילדי הקיבוצים. מפה לשם, התגלגלתי בבגרותי לעבוד בקיבוצים. אני קמה כל בוקר ונהנת להגיע לעבודה בגבעת חיים. אני אוהבת את העבודה שלי, את האנשים ואת הירוק בעיניים. אני מאחלת לקיבוץ להמשיך לפרוח. אני לא חושבת שהוא מזדקן בכבוד אלא מתחדש בכבוד!

מה נשמע?
אני דינה. של רותם גרינשפן ❤️
גדלתי בבית אוהב, פתוח, מקבל כל אדם באשר הוא, בית דתי בהתנחלות יקיר שבשומרון (מתנחלים- לא מה שחשבתם 🙃).
הדמות לחיקוי שלי הוא אבי האהוב שאותו איבדנו לפני כתריסר שנים אחרי מאבק אמיץ במחלה.
כשעברתי לקיבוץ פחדתי להרגיש שונה.
פחדתי למצוא את עצמי תמיד במגננה על המקום שבו גדלתי ועל האמונה עליה גדלתי אבל גם לא הופתעתי כשהקיבוץ הפך להיות הבית והמקום שאני הכי מרגישה שייכת אליו.
אפשר להגיד שהקיבוץ מרגיש לי יותר בית מכל מקום אחר שבו גרתי אי פעם.
קלישאה להגיד שזה בזכות האנשים אבל אין מה לעשות, כשזה נכון- זה נכון. השילוב המושלם של הנוף, הנוי, האווירה ואורח החיים משקף בדיוק את המרקם האנושי המדהים שיש פה.
אני רוצה לאחל כ״כ הרבה לקיבוץ, ודווקא בתקופה המורכבת שאנחנו נמצאים בה- שנדע לקבל את האחר, גם אם הוא שונה.
פשוט גאווה להיות חלק מהמקום מלא ההשראה הזה!
ואל תשכחו להגיד שלום לאמא שלי שכל הזמן הולכת לאיבוד בשיטוטיה בשבילי הקיבוץ, ותכוונו אותה חזרה לשכונת הנעורים

אסיים בציטוט של אבא שלי:
גם כשהשמיים מלאים בעננים, השמש מסתתרת מאחוריהם וסופה להתגלות…

יערה בן אור
הימים חולפים להם וחולפים ואני מתמידה בלשכוח שהסכמתי לברך את הקיבוץ לכבוד יום הולדתו.
והנה הגיע היום ואני לא שמחה כי כל מה שקורה עם הממשלה שיושבת לנו על הראש, מעכיר את רוחי ואת ימי. אני רק יכולה לאחל לקיבוץ שלנו שימשיך להיות חזק ויתעלה מעל הממשלה הזאת, וימשיך לאפשר לאנשים כמונו וכמוכם להישאר נורמליים ומתנגדים לשלטון, עד שייפול.
ואז אוכל ונוכל לחזור לארץ ישראל שלא תהיה עוד "מדינת נתניהו".

יובל נקר

גִּבְעַת־חַיִּים אִחוּד שֶׁלִּי !
לְרֶגֶל יוֹם עַצְמָאוּתָה הַשִּׁבְעִים וְאַחַת שֶׁל גִּבְעַת־חַיִּים אִחוּד…
עַל הַגִּבְעָה הֲכִי צְפוֹנִית,
מַעֲרָבָה לְכִוּוּן חֲדֵרָה –
פּוֹרְחוֹת לָהֶן מִדֵי פַּעַם,
בָּאָבִיב : הָחֲרְצִיּוֹת ;

וַאֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים, שֶׁפַּעַם,
הָיוּ לִיְּלָדִים וְעַכְשָׁו הֵם –
בָּךְ מְאֹהָבִים : גִּבְעַת־חַיִּים
אִחוּד שֶׁלִּי !

וּכְשֶׁהַיּוֹם מַתְחִיל, זְרִיחָה וְרוּדָה,
מְלַטֶּפֶת חֶרֶשׁ אֶת עָצֵי הַפָּרְדְְסִים –
אֶת הַנְּטַעִים הֲכִי רָכִּים,
בְּאַהֲבָה רָבָּה…

****
סוֹדוֹת הִמְתָקְתִּי, בַּיָּלְדוּת,
סוֹדוֹת כְּמֻסִים וּמְתוּקִים –
שֶׁתָּמִיד נִרְאִים כְּמוֹ
נֶצַח בִּשְׁבִילֵךְ, וּבִשְׁבִיל,
גִּבְעַת־חַיִּים אִחוּד שֶׁלִּי !

וּכְמוֹ תָמִיד בָּךְ, אֶתְאֲהֵב,
בְּכָל שֶׁתִּרְצִי אוֹ לֹא תִּרְצִי
וְאַתְּ לָנֶצַח אֲהוּבָה שֶׁלִּי :
גִּבְעַת־חַיִּים אִחוּד שֶׁלִּי !

****
וְאֵין שׁוּם סִבָּה שֶׁבָּעוֹלָם,
בָּם כֹּל הָרַע וְהַנִּפְסָד –
בָּךְ הוּא עֶבֶד כִּי
יִמְלֹךְ גִּבְעַת־חַיִּים אִחוּד
שֶׁלִּי…