באחד הבקרים, עת ליוויתי את בתי לגן, נתקלתי שוב באנשי העיירה היהודית של חיה פלושניק. הם נותרו זקנים כשם שהיו בילדות שנות השמונים שלי ובבגרות שנות השלושים שלהם, עברו דירה ואוכלוסייתם, ממש כמו אוכלוסיית העיירה האמיתית לזכרה פוסלו, הצטמצמה פלאים. אך בכ"ז, הם ניצבו שם, דוממים על שלל גווני החום-שחור-אפור של החימר והשטעטל ונתנו בי […]

  בגיל 14, כילד חוץ חדש בקבוצת "ניצן" בגבעת חיים איחוד, הייתי פתוח לספוג רשמים חדשים ודוּדוּ אהרון הוא זה שהשאיר אצלי חותם עמוק כבר בתקופת הסתגלות זו. נער פתוח, חם ורגיש לסובבים אותו, לחלוטין בלי שטיקים – נטו דודו. בלטו אצל דודו תחושת אחריות מדהימה וכן חדוות יצירה. הוא היה מגויס טוטלית לקבוצה, למשק […]

"לא משנה מה, לפחות פעם בשנה, בערב הזה – אני מגיעה לגח"א", אמרה לי בת קיבוץ שכבר אינה גרה כאן בסיום ערב יום הזכרון לפני שנתיים. כמה חברים שלה, שגם הם אינם מתגוררים בקיבוץ, עמדו לידה והסכימו. "אנחנו מגיעים לטקס ערב יום הזכרון כבר שנים. תמיד בסוף הערב אין אוויר, ההתרגשות מציפה אותנו ואנחנו נשארים […]

את יובל רפאלי אני מכיר מהקיר. בהפרש של 19 שנים, שירתנו שנינו בסיירת צנחנים. בכל תדריך לפני כל גיחה לפינה זו או אחרת של המזרח התיכון, השקיפו עלינו חללי הסיירת שתמונותיהם היו תלויות בפינת הזכרון שבמועדון היחידה. לעיתים, לא היה מנוס מהמחשבה שבשבוע הבא מישהו מאיתנו יצטרף לשורה. ביניהם היו גם פניו היפות של יובל […]

בגבעת חיים איחוד יש כאלו שזוכרים עדיין את לידתה של מדינת ישראל, ממש לפני 73 שנים. שמענו מהם על הרגעים שלפני ואחרי "הייתי בן שמונה, גרתי בשכונת אליעזר צפונית לכפר סבא ואני זוכר שבערב היום בו הוכרזה תכנית החלוקה באו"ם ואושרה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, כולם נהרו בחושך אל עבר בית הכנסת שהיה במרכז […]

שנה חלפה מפרוץ המגפה והחינוך הבלתי-פורמלי בגבעת חיים איחוד, על המרכזונים והנעורים שהוא מפעיל, נדרש להתאים עצמו למציאות המשתנה ולתת מענה למגוון צרכים ותביעות. האם לפתוח? איך להתנהל כשההנחיות ברמה הלאומית מכתיבות את גבולות העשייה המקומיים? איך להשביע את רצון ההורים והצוותים – והכי חשוב, לעטוף את הילדים – וכל זאת תחת עינו הפקוחה מאוד […]

לא קל לשכנע את רוברט להתראיין, אבל נראה שאחרי שנים רבות בקיבוץ עם הצלחה מרשימה בהתחמקות מראיון לעלון, לא הייתה לו כבר ברירה. הריאיון נערך באנגלית מתובלת בעברית, בדיוק כמו שיחות רבות אותן מנהל רוברט עם תושבי הקיבוץ. לפעמים, רוברט מתנהל בקיבוץ כמו כוכב רוק, אתם יודעים למה? כי הוא אחראי להביא אוכל לגנים ולפעוטונים […]

פגשתי את גור לס על הפוך של בוקר בקפה של עזרי והאמת שהיה כיף, לא רק בזכות השמש והקפה, אלא גם בגלל שכיף לראיין איש צעיר שעוד לא יודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול. גור בן 23, בנם הצעיר של נויה ועוזי לס, אח של סער, זיו ורעות. השתחרר לפני שמונה חודשים מהצבא […]

זה סיפור שמתחיל מהסוף, בשורה התחתונה שהפעם, באמת כוללת רק שורה אחת. סעיף מספר 2 בסיכום ישיבת הנהלה 26.5.13 מס' 13-8 קובע ביובש: "מכירת פעילות המג"ח למשקיע בשם עופר רונן". שמונה שנים אחר כך, בצהרי יום חמישי לפני כשבועיים, כשאני מתקרב למג"ח, אותו עופר רונן יושב על ספסל בחזית המשרד שלו וממתין לי. כשאנחנו נכנסים […]

סוף החורף בואכה האביב ומזג-האוויר ההפכפך – יום שמש, שלושה ימי גשם ולהפך – מזכיר שבדברים מסוימים עולם כמנהגו נוהג. כמיטב המסורת, ענייני בנייה ונדל"ן ממשיכים להעסיק רבים מחברי ותושבי הקיבוץ, אבל יש איזו תחושה שדברים נעשים בשקט מעט לא-אופייני. אולי זו רק תחושה. צוות שיוך חדש, למשל, נבחר והחל לעבוד בשקט אך במרץ (או […]

תודה לנירה (ויורם) פארן עבור תפוח הזהב. "תעודת זהב לעזרה ותמיכה מכל הלב". מקצוע הסיעוד טמון בנפשי מיום עמידתי על דעתי המקצועית (גיל 10). אני מאושרת שניתן לי לעסוק במקצוע היפה הזה על מגוון תחומיו. טובת המטופל תמיד הייתה ועודנה בנפשי ובדרכי.   "לא עבור עצמנו אנו נולדים" (קיקרו) "לעשות מעשה טוב הוא משימתו המהוללת […]

שלום לכולם, כחצי שנה שאני בתפקיד ונראה לי מוקדם ויהיר מדי לנסות לסכם ולתת ציונים ובכל זאת, בכל רגע נתון אני מסתכלת אחורה, מסתכלת לצדדים ובסוף מנסה להרים את הראש ולהסתכל קדימה. יש שתי שאלות ששואלים אותי כל הזמן  – את מחזיקה מעמד? את נהנית בתפקיד? לא תמיד אני משיבה את אותן התשובות ולא תמיד […]

בחודשים הקרובים וכמעט בלי שהוא מרגיש, ימלאו חמש שנים ליום בו נכנס ניב יגר לתפקידו כאחראי על הנוי בקיבוץ. זמן טוב לעצור רגע, להסתכל קדימה ואחורה, להריח את הפרחים ולשמוע מה אומר זה שאחראי על מה שכולנו רואים כל יום באופן סמלי וטבעי לגמרי, העניינים מתגלגלים כך שאנו נפגשים ברגעים הסוערים ביותר של היום הגשום […]

ממשיכים לשתף במה שעובר עלינו בשנת המצוות ומה היא השנה הזו אם לא חיבור למקום, לאדמה, לאנשים? נכון שהתקופה מטורפת ואף אחד לא חזה כי "שנת המצוות" שלנו תהיה במקביל למגיפה שתיזכר לשנים, אבל בזמן ששום דבר לא קבוע ולא ידוע, אנחנו לא מוותרים. יצאנו למשימת קטיף אשכוליות בפרדס וזו הזדמנות לומר הרבה תודה ליוני […]

לקראת אחה"צ, יש בחשמליה אווירה של פעילות נינוחה. אני נכנס, מקבל שני אספרסו קצרים ממכונה עם סטייל וכדי להתחמם לקראת הראיון, מחליף עם אלכס זכרונות של שני עדי ראייה משריפת החשמליה הגדולה בתחילת דצמבר 1982. מתברר שהחשמלאים של המאה ה-21, זה לא מה שחשבתם. אלו כבר לא החבר'ה שעיקר עיסוקם החלפת בית מנורה תקוע או […]

בכל פעם שמזג-האוויר הופך חורפי, כשהשמיים מאפירים וגשם כבד מתחיל, אני מרגישה צורך עז להגיע לגבעת חיים חורף אמיתי מתקיים רק בתוך הקיבוץ ׳שלי׳. ריח האדמה הרטובה, בור התחמיץ, העצים הגבוהים הנעים ברוח השורקת והרעמים הכבדים, כל אלו הם חלק משמעותי מחוויית הילדות שלי. רק בגבעת חיים אני מצליחה להרגיש חיבור של ממש לזכרונות שלי. […]

פגשתי את קרן (פורטונה) בשבת שמשית במיוחד בגינה המטופחת בביתם. קרן נשואה לדויד שרון ואמא לשתי בנות: ירדן בת 15 ודניאל בת 9. היא גדלה בחיפה, נישאה לדויד ב- 2003 והם גרים בקיבוץ מאז 2009, עם הפסקה של כמה שנים במהלכן חיו בארה"ב. הם נפגשו בחיפה כשדויד למד בטכניון וקרן למדה לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת […]

כעת, כשעברנו לשידורים דיגיטליים באיכות נפלאה, נסגרה האנטנה המרכזית האנלוגית הישנה ומכיוון שהייתי בין אלו שתחזקו אותה, ביקש ממני דיויד שרון לכתוב כמה מילים. הכתבה מוקדשת באהבה והומור לחברים הותיקים שאינם עוד איתנו ואם פה או שם מישהו מצאצאיהם או קרובי המשפחה יפגע, אני כבר מבקש סליחה כבר בגיל צעיר התאהבתי במה שנקרא טלוויזיה והמחלה […]

בפורים 1987 עמדתי בגן דקל, לבושה בשמלה בצבע תכלת ואוחזת שרביט מוזהב (פריטים שהוצאו מהמחסן הקסום של הגננת) יחד עם עוד שמונה או תשע מלכות אסתר מקבילות וממתינה בחרדה שמישהי תתנדב, בטח לא אני, להיות ושתי בהמחזה בפני ההורים. "אם לא תהיה ושתי, לא תהיה המחזה" היא מאיימת ואני בלחץ. בסוף נמצאה אמיצה אחת שהסכימה […]

אין לכם מה לעשות עם הררי הלימונים על העץ שלכם בעונה זו? למה שלא תעשו מה שמדינת ישראל עושה כבר 53 שנים – ותכבשו אותם? לימון כבוש משדרג כל תבשיל בכמה דרגות וגם פנכת חומוס עזובה בירכתי המקרר, הופכת לחגיגה שאמית חריפה-חמוצה-מרירה בסיוע מרקחת הפלא הזו מצרכים 6-8 לימונים גדולים וצהובים שטופים היטב שתי כפות מלח […]

  תכירו את קרן רוט, מנהלת הכספים או "שרת האוצר" של גבעת חיים איחוד. בראיון ראשון לעלון היא מספרת על ההפתעה שמצאה בקיבוץ, על התוכנית לסדר לכולם את הפנסיה ועל החזון העסקי לעתידו של הקיבוץ   אנחנו קובעים לכמעט אחה"צ של יום חמישי, אחרי שהבטחתי לה שלא אגזול ממנה יותר מ-40 דקות, כדי שלא תיקלע […]

וואללה, מצ'עמם. בדרך כלל, כשאני כותב את דבר העורכים, מגיע איזה זרם תודעה ומה שנשאר זה להוריד אותו אל הנייר. הזרם הזה קשור בדרך כלל לתהליך סוער כזה או אחר המתחולל פה בקיבוץ, אבל מתברר כי בעת הזו – נאדה. כאילו אין שיוך, אין קללות, אין שכונה ג', אין השמצות אישיות, אין איומים בתביעות דיבה. […]

בשנה החדשה אתן לכל רגע חולף קצת יותר זמן.   בשיר הקצרצר מאת המשורר שאול כהן, משתקפת התמצית של הקצב המטורף של חיינו בימים אלה. כולנו בעיקר זקוקים לקצת יותר זמן בין "סערה" ל"סערה". אז בין סגר מהודק לסגר מהודק יותר, לוקחים קצת אוויר וממשיכים לעבוד במלוא המרץ. במרוץ היומיומי, לאחר שעברה החלטת הסדר הביניים, […]

המון תודה לאסתי, שיודעת תמיד לפרגן בשפע. אני בחרתי לתת את תפוז הזהב לאסתר ברגר – קרון. אסתר עבדה במשך שנים כאחות בכירה בבית-חולים ושמעתי עליה שבחים רבים. המשפחה שלנו זכתה להכירה מקרוב ולקבל ממנה עזרה כאשר אורי היה חולה מאוד ואושפז בבלינסון (בית-חולים שבחרנו בו בתחילה בעיקר בגלל אוהד חילי) ובלי להגזים, העזרה הראשונית […]

לפני כחודש סיים שלמה כהן את תפקידו כעורך העלון לאחר כמעט ארבע שנים. שלמה, בן קיבוץ שמיר, הגיע לגבעת חיים איחוד עם אשתו מרל וילדיהם, אורי ויעל, לפני כ-40 שנים בעקבות המעבר ללינה המשפחתית והמלצותיה של טלי תירוש בת-כתתו משמיר וכאן נולדה ליסה, בתם השלישית. מאז הגיע לקיבוץ, עבד שלמה במגוון ענפים: בפרדס, בגת, פיקוח […]

עבור כל מי שנולד וגדל כאן במאה ה-20, היו הפעוטונים הרבה יותר מקירות, גג וחצר. זה היה המקום בו הפכו התינוקות לפעוטות, מקום בו שכנו שמחה, עצב, משחק, אור וצל ואולי המקום אשר ביטא יותר מכל את מהות "הלינה המשותפת". כעת, עם היעלמותם של הפעוטונים המיתולוגיים מנוף הקיבוץ, אנו מגישים מנה אחרונה: זכרון מהפעוטון יוני […]