השורות הללו נכתבות ארבעה ימים לפני הבחירות, אך כשאתן/ם קוראות וקוראים אותן, כנראה שכבר ידוע לאן הולכת המדינה הגוססת בה אנו חיים – לשחיטה יהודית כשרה למהדרין או לתהליך החייאה שגם סיכויי הצלחתו לוטים בערפל.

ובעוד מסביב יהום הסער, עושה רושם כי כאן בבועת הגבעה, ממשיכים החיים לזרום ללא הפרעה וחלקים מהם, אנו מביאים לכם כרגיל בגליון הזה.

יובל נבון בראיון ראשון מאז שב לנהל את "לגעת בחיות", מספר על ההתמודדות היומיומית, על התקוות ועל החיות שממשיכות לעשות כל כך טוב להרבה מאוד אנשים.

דנה ותמיר פרץ ממשיכים להרחיב את האימפריה הלבנה שלהם ופורצים גבולות ואופקים חדשים. בכתבה איתם הם מספרים, בין השאר, על החמאה החדשה אותה יתחילו לייצר – כי לא מספיק לחם, הרי חייבים גם משהו למרוח עליו.

ברוך גשן הצליח למצוא לבבות פתוחים על כביש 4 ומאיה ברד שמאמנת פה עשרות רבות של נשים וגברים במשך שנים, פותחת את הסטודיו שלה בפני העלון.

כמעט כמו תמיד, תמצאו גם כמה מבטים המופנים אל העבר:

מילות פרידה מרון ארזי ז"ל, בעוד דן שגיא יבדל"א מספר על 70 שנות חברות בגבעת חיים איחוד ובמדור "טיפוסים בגבעה" תוכלו להכיר או להיזכר בדמותו הצבעונית (תרתי משמע) של שאול שיין.

אז אם ניצחנו בבחירות, נרים בסופ"ש הזה לא מעט כוסות לכבוד המאורע הנדיר.

ואם חלילה הפסדנו, אז לא נותרו כבר מילים.