לפני מלחמת ששת הימים נשלחה הפלוגה בה שירתי לחצוץ בין ירושלים המערבית למזרחית. ישבנו באוגוסטה ויקטוריה, שער מנדלבאום ומאה שערים.
הדוסים קראו לנו נאצים מפני שלא אפשרנו להם לחצות לירושלים המזרחית.
כן, אז עשינו מעשים שהשתיקה יפה להם.
לאחרונה הריטואל הזה חזר עם הטלאי הצהוב שענדו הדוסים על בגדם וקראו לחילונים נאצים.
שש שנים אחרי ששת הימים, יצאנו הקיבוצניקים והמושבניקים החילונים להגן על המולדת.
רבים מבנינו היקרים הקריבו את נפשם על מזבח המדינה.
רבים מהם לא שבו.
ביום כיפור, במקום לתקוע בשופר, תפילת קול נדרי ונעילה, חשוב יותר מהכל להעלות את זכרם.
קראנו לו חנטש – חנוך אהרון. הוא ודודו אחיו ועוד רבים הגיעו מארצות הברית.
זכרונם קדוש יותר ממנהגי הדתיים ביום כיפור.
טקסי הדת שמובלים בכיפור בידי נבחרים, חייבים להשתנות.
Share this post
