לאחרונה קרו מספר מיקרים בהם באמצע המשחק שלנו מופיעים בוגרים צעירים וקצת יותר מבוגרים ומגרשים אותנו מהמגרש. מי נתן להם את הזכות על המגרש?

נוגה, בתם של יואב וחן (פרינץ), כמעט בת שש, לומדת בביה"ס הדמוקרטי בחדרה.ייחודו של ביה"ס הוא בכך שהילדים בוחרים את השיעורים בהם ישתתפו. אין מקצועות חובה והילדים בונים את המערכת לבד. היא שם כי היא אוהבת את זה.

אולי עכשיו, כשהקיץ עומד לפני סיום, החגים חלפו עברו להם וגלעד שליט חוזר הביתה תחזור גם השפיות לבתי הקולנוע!

"אני לא יכולה לתאר לעצמי שסוכנות דואר מעבירים בלי חפיפה. אין בכלל דבר כזה בשום מקום בעולם. אולי במקום הזה שעכשיו גיליתי אותו: משרד החינוך."

בסופו של דבר צריך לבחור 30 חברים. אחוז חסימה גבוה מונע מהמועמדים שבסוף הדירוג, להיכנס בסיבוב הראשון אבל, מאפשר להם להיכנס באחוז הצבעה מאוד גבוה בסיבוב השני.

מדובר בעוגה חגיגית, עשירה ומפנקת, אשר אני נוהגת לפנק איתה את היולדות הטריות הקרובות לי ואת בני ביתן (בטענה השגורה בפי שהיולדות הטריות פטורות מדיאטה וחישוב הקלוריות, לפחות בחודש הראשון שלאחר הלידה..)

הלכתי לשיחה עם אייל ניסן כדי לראות מה עושים, איך מתקדמים ואיך אפשר להוריד את הסעיף מהמיסים שאנו משלמים, כי אני באמת לא מוכנה לשלם עבור "מזון לחתולים"

יש בכל אחד ואחת מכם ייחודיות מדהימה וקסם אמיתי, אותו אני בטוח שתדעו להביא לכל מקום בו תדרכו ואנשי המקום יהנו מנוכחותכם ממש כמו שנהנתי אני.

כולנו בני המשפחה וכל הסובבים אותך נדבקים באופטימיות ובצחוק שלך, ולכן גם היה כל כך נעים ונוח לטפל בך, גם בימים הקשים של שנותייך האחרונות.

כל הסרטים לעיל מטפלים בהתבגרות, שינויים, התחלה של חיים בוגרים חדשים. כתבה זו מוקדשת לארבעת בוגרי י"ב החביבים. תזכרו, העולם גדול והישועה נמצאת מעבר לפינה!

פספסנו חלק מהדברים, מתוך חוסר ההבנה שקיבוץ זה קהילה. החוקים והכללים שפועלים על חברות ותאגידים לא עובדים על קהילה.

המראה הכי פשוט שאנחנו נתקלים בו כשאנחנו יוצאים מהבית, יכול לגרום לנו להיעצר ולחשוב עליו, וביום אחר בכלל לא נבחין בו – נהיה עיוורים לו.

חברי הקיבוץ אולי לא עניים שזקוקים לנדבה, אבל עוד משהו מהרגשת השיתוף הולך ונעלם.

המלה גיוס מקשרת אותנו, לא לצד הצבאי דווקא, אלא לענפי החקלאות של קיבוצנו. העבודות בחקלאות מתחלקות לעבודות מקצועיות, שנעשו ע"י מרכזי הענפים והעובדים הקבועים, ועבודות עונתיות, בדרך כלל המוניות שנעשו בעזרת הציבור כולו.

בצבעים חדים פורש המחבר עולם שלם שנעלם, משפחה יהודית עתיקה של צבעי בדים, סב המבלה את לילותיו בבית הכנסת בשיחה עם מלאכים, ואם-ילדה שמאבדת את בתה הבכורה למינקת בדואית שנעלמת.

אין דבר המעיד יותר על משבר היצירה של הקיבוץ יותר מההיסוס והרגשת חוסר האונים בכל מה שנתפס ציבורי, חברתי או פוליטי.

כולם הולכים בשקט מופתי לאנדרטה, צריכים להספיק לעמוד עד שמונה.

הבעיה הייתה האוכל – כיצד להעביר את האוכל לשם ולדאוג שיהיה גם טעים וגם חם? כל שנה המציאו שיטה אחרת.

בפינת הסלון עומדות אופני הספורט של מתי, זה מקומן הקבוע. רותי קוראת להן "המתחרה שלי".

בשעה 11:20 הגיעו 3 מכוניות שחורות וארוכות, שלוו במכוניות ואופנועים נוספים של אנשי האבטחה של הנשיא. מהמכונית השלישית יצא הנשיא ולצידו שומרי ראשו, אנשים חמושים נוספים, צלמים, אנשי לשכתו ועוד.

אני קוראת לחברים לחשוב פעמיים לפני שהם מאשרים את החזון הזה. גם אתם יכולים למצוא את עצמכם יום אחד חיים בתוך מרכז קניות.

אני גורס כי שיתוף ציבור הוא אבן יסוד בחיים קיבוציים ודמוקרטיים. ואני לא המשוגע היחיד שחושב כך.

אנחנו כבר אחרי שנה אחרי ה"אין כסף". השנה אני מבינה שכבר לא דובר על הריצוף כלל. למה? אני מזכירה לנו: מתחת לבית וינה וגם מעליה יש מגרשי חניה, אז למה?…