לפעמים אני מצליחה לקלוע בהחלטות הצפייה שלי והתוצאה יעילה מאד…

לארס פון טרייר הוא במאי מעניין ומאתגר. נכון, הוא גם אנטישמי אבל נשים את זה בצד רגע ולא ניתן לזה להשפיע על השיפוט.

האחרון שלו, מלנכוליה, הוא אמנם מלנכולי מאד אבל גם יפהפה. זהו בעצם סרט מד"ב אבל זה רק רקע לסיפור על שתי אחיות. חלקו הראשון מתמקד בנישואי האחת שמגלמת קירסטן דנסט. חלקו השני הוא אפוקליפטי, עם התמקדות בחששה הגובר של האחות השנייה, אותה מגלמת שרלוט גנסבורג מהבאות.

כל הסרט מצולם במקום אחד, אחוזה עם גנים ודשא על שפת אגם (או חוף ים) השייך לאחות גינסבורג.

ההתחלה שלו מוזרה קצת, צילומים מרהיבים בהילוך איטי שרק בהמשך הסרט מתברר פשרם, מלווים במוסיקה משגעת. אז כמו שאמרתי, צילום מיוחד ואדיר, בימוי מדוייק, משחק נהדר. אני רק מקווה שאין לפון טרייר גם יכולות נבואיות…

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=FHmoA1kDEZo[/youtube]

יצאתי מהסרט המקסים ועצוב הזה נכנסתי ישר לסילווסטר בניו יורק. בדיוק הפוך מהקודם, זהו סרט אופטימי ושמח עם סוף טוב! כמו שאמרתי בפתיחה – החלטת צפייה מוצלחת מאד. סרט עטור כוכבים הבנוי מסיפורים שונים השזורים זה בזה וכולם מתרחשים ב24 השעות האחרונות של 2011 ולתוך היום הראשון של 2012. לא מבריק, הכל צפוי אבל תאמינו לי, אחרי צפייה מיגעת במשהו כ"כ מלנכולי  כמו "מלנכוליה" כל סרט אופטימי, לא חשוב כמה גרוע הוא, יוצא כוכב!

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=k1Y2uXjsKjs[/youtube]

ומהאתנחתא האופטימית, הקלילה, מתוקה ואורירית (כמו צמרגפן מתוק) הנ"ל, הרשו לי לקחת אתכם למקום אחר לגמרי! הדרת נשים, שמעתם? אז הסרט הבא דן במקום בו נשים מאד מוגבלות באפשרויות העבודה שלהן וכמובן ששכרן נמוך בהרבה מזה של  הגברים. שלא לדבר על בעלות על עסק. זה בשום פנים ואופן לא! והסיפור הוא על אישה אחת שמתחזה לגבר כדי לקבל כבוד, שכר נאה ולחסוך מספיק כדי לרכוש עסק משלה. נחשו איפה ומתי מתרחש הסרט… לא, לא באירן וגם לא במדינת ישראל של המאה ה-21, (למרות שלא רחוק היום…) אלא באירלנד במאה ה-18 ושמו אלברט נובס. אלברט הוא גלן קלוז, בהופעה שוות אוסקר מדהימה! סרט שמעורר הרבה רגשות, בעיקר בתקופה זו, עם שחזור מדויק ויפהפה של התקופה ההיא.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=o9rdJn9zmVU[/youtube]

עוד הופעה שוות אוסקר היא של ליאונרדו דיקפריו כג'יי אדגר הובר. בסרט בשם זה. הסרט מכסה את כל חייו הבוגרים של הובר, החל מתחילת עבודתו ועד למותו, כשהוא מתאר בדרך את תהליך התפתחות ה"אף בי איי" תוך כיסוי המאורעות העיקריים שקרו בארה"ב בדרך ובחינת אישיותו של האיש המניפולטיבי, פטריוטי שהאמין שהמטרה מקדשת את כל האמצעים. יש גם נגיעה בנושאים רכילותיים כגון נטייתו המינית ומערכת יחסיו עם הקרובים אליו כמו אימו, מזכירתו ועוזרו האישיים. כל השחקנים נותנים הופעה מרשימה ונהדרת. מעניין מאד מבחינה היסטורית והתפתחותית (לא פשוט לבגר אנשים, תוך זמן הסרט, ב-50 שנה!). היחידי שלא שכנע אותי ואפילו עצבן היה בובי קנדי, אבל כל השאר – יופי!

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=9JxLe5leKR0[/youtube]

ואם באוסקר עסקינן…. חייבים לדבר על השחקנים בחייבים לדבר על קווין. סרט שנשים בהריון וכאלה שמתכננים להקים משפחה כדאי שיימנעו… טילדה סווינטון בהופעה מטלטלת כאימו של קווין. לא אקלקל לכם כמו שקילקלו לי, כך שאזהר בתיאורים. רק תדעו שזהו סרט מטריד ולא קל על יחסי אם ובן בעייתיים מיום הולדתו ועד היותו בן עשרה. מהיותו התינוק הצווח  שהפך את האישה החופשיה, קרייריסטית, בשליטה על חייה למין משהו חדל אישים אכול רגשות אשם וחוסר בטחון עצמי, דרך גדילתו הבעייתית לבן עשרה, עם כל הטלטלה שנוכחותו מטילה על חיי המשפחה ושווי המשקל השיתופי שלה בכל הזמן הזה. הוא מתואר דרך עיני האם, מלאות רגשי אשמה על אי תפקודה כאם טובה (מי מאיתנו לא מכירה את הרגשות האלה, חוץ מהסופר נניות למיניהן??). שלושת השחקנים המשחקים את קווין בגילאים השונים פשוט מצויינים ובמשחקם יוצרים את האווירה מורטת העצבים של הסרט.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=nhs1TFSUsfU[/youtube]

ולסיום, הספד קטן. עוד קולנוע קטן, עצמאי ואהוב נסגר לנו בסוף 2011 – קולנוע "דיזנגוף" שהיה במרתף דיזנגוף סנטר. גם הוא נפל קרבן לחנויות האופנה, הורדות באינטרנט, מערכות קולנוע ביתיות ולהתמסחרות ההולכת וגוברת בכל פינה תרבותית (כמו, למשל, גלובוס בעזריאלי, שפינה מקומו לחנות רשת H&M). יהא (גם) זכרו ברוך.