המגיפה היטיבה עם גבעת חיים איחוד. כבר שנים רבות לא שפכו כך תושבות ותושבי הקיבוץ, אלו על אלו, כמויות ענק של טוב לב, לב פתוח, חימום לב ולב מתרונן. המגיפה היטיבה עם גבעת חיים איחוד. שככו הדי הפלגנות, נחו הידיים שנשלחו איש ברעהו והלכלוך והדכדוך, שלא לומר השיוך, אופסנו עמוק במקרר (בינתיים). המגיפה היטיבה עם […]

התקופה הזו מזמנת לנו "גיבורי קורונה": אנשים התורמים מזמנם כדי להעניק לנו סביבה מוגנת יותר, חווייתית יותר, תומכת וקהילתית יותר. רציתי להעניק את תפוז הזהב לכמה אנשים, אבל הייתי צריכה לבחור (חוקי הפורמט) אז רק רוצה שתדעו, גיבורי הקורונה של הקהילה שלנו, שאני מעריכה מאוד את העשייה של כולכם, כל אחד בתחומו. להענקת התפוז, בחרתי […]

החודש מציינים 100 שנים לייסוד ארגון "ההגנה" וכאן, בגבעת חיים איחוד, יש מי שהיה חבר הארגון – חיימק'ה ורדי. הוא בן 94, נולד בירושלים בשנת 1925 ובגיל שנתיים עברה משפחתו לתל-אביב, שם גדל כילד תל-אביבי בשנים שלפני הקמת המדינה "היה לנו בית דפוס משפחתי בתל אביב ברחוב מרחביה פינת דרך יפו. הדפסנו כרוזים של "ההגנה" […]

שרב ראשון של שלהי קורונה הביא שקט. מין שמיכה עבה כזו הנפרשת על הקיבוץ לעת ערב ומכסה כל רעש. גם כשאני מתיישב במרפסת אליה הוזמנתי בין שיחי השושנים הצחורות והאדומות, עץ הלימון עמוס הפרי והגפן הייחודית ("קוראים לה גפן איזבלה", מעדכן בעל הבית) עדיין שקט, אבל כשדני הרמן מתיישב מולי, נגמר השקט. "כותרת הראיון תהיה: […]

מתי יצא לכם לשמוע בפעם האחרונה תקליט? מתי יצא לכם לשמוע בפעם האחרונה תקליט המתנגן על גרמופון? אם התשובה על השאלה הראשונה היא "במאה ה-20" ואם התשובה על השאלה השנייה היא "במאה ה-19", אז תדעו שיש כאן בקיבוץ משפחה שיכולה לעשות את זה בכל ערב. עדי ועמית תירוש, או "משפחתירוש" כפי שהם מכונים במערכת העלון, […]

היום, 5 ביוני 2020, הוא יום השנה ה-53 למלחמת ששת הימים. בקיבוץ נותרו עדיין כמה מהלוחמים באותה מלחמה ושמענו מהם על מה שעבר עליהם אז, כמו גם תובנות ממרחק של יותר מחמישה עשורים   אורי אסטליין "עם תחילת שנת 1967, גבעת חיים איחוד בגיל 15 הוא קיבוץ שבע רצון מעצמו, היבולים טובים והאופק גם נראה […]

אולי זה אחד משעשועיו של הגורל, שדווקא המלחמה הכי "מוצלחת" של ישראל הפועלית הביאה אותה להידרדרות במדרון "הקפיטליזם החזירי" עד כדי ראש ממשלה הנאשם במרמה ושוחד ושחוק נוסף: באותו שבוע בו החליטה שארית מה שהייתה פעם "המפלגה שהקימה את המדינה" להתאבד לתוך ממשלת ב&ב חל (וחלף כמעט ללא ציון) יום השנה ה-40  לפטירתו של יגאל […]

טליה ויוני אנגלהרט מבוסטון נמצאים בקיבוץ עם משפחתם כבר ארבעה חודשים וחווים את הקורונה כתושבים זמניים המתגוררים בדירתם של שי ורוני הורוויץ הנמצאים כעת בבוסטון  המגפה "נפלה" עליהם (כמו עלינו) כרעם ביום בהיר והרסה תכניות רבות שייאלצו לחכות לזמנים אחרים. פגשתי את טליה לאחר שקראתי מאמר שכתבה על שהותם כאן לעיתון בארה"ב. היא שולטת בעברית […]

מי שילדיו נולדו בשנים האחרונות יודע עד כמה "הסיר החם" הוא פרויקט חשוב ומשמעותי, כזה שמעלה חיוך ענק על שפתי וקיבת כל יולדת ומשפחתה כשהתחושה הנעימה של קבלת המאכלים לאחר הולדת בני זכורה לי היטב  ענת אקר-הורוויץ הייתה אחראית לסירים וארגונם בחמש השנים האחרונות, במסירות רבה ובנעימות המאפיינת אותה. עכשיו, לקראת הלידה השלישית שלה, היא […]

פגשתי את מלי ועידית לשיחה על קפה של שישי בבוקר בבית אותו הן שוכרות (בית אורי וגילה אייזנר ז"ל). ילד אחד בגן, ילד אחר עוד ישן והן, כהרגלן, כבר בפול-גז אז קודם כל, נעים להכיר: מלי לוזון ועידית זיו, אמהות לאביב בן ה-12 ואימרי בן השנתיים ורבע, מתגוררות בקיבוץ כבר שבע שנים. הן הגיעו לפה […]

אפתח באזהרה, כמעט כרגיל, פוסט כבד במקצת. חשיבה ביקורתית קיימת עוד מימי אפלטון, אבל כנראה הראשון שניסח אותה בצורה בהירה בעת המודרנית היה דקארט. אותו צרפתי ניסח גישה סדורה של חשיבה בה התחיל מהטלת ספק בכל דבר הסובב אותו והגיע בסופו של תהליך לנקודת הבסיס בה לא ניתן להטיל ספק- "אין ספק ביכולת שלי להטיל […]

חברים שלום, לאחרונה מופצות בפייסבוק כתבות אשר מתנגדות לכל המהלכים שההנהלה מובילה. כתבות אלו מקבלות תמיכה מאותם חוגים אשר שמו להם למטרה להשתלט על סדר היום הציבורי ואנחנו שותקים. מותר להביע ביקורת ולדרוש כי נושאים מסויימים שלא מקודמים, יקודמו ויגיעו לדיון ציבורי. אבל, וזה אבל גדול, אסור לנו להסכים כי במחי כתבות עוינות ייהרס מרקם […]

נדמה לי שיש איזו תחושה של בהלה באוויר. הלא כן? זה לא כל כך נורא להיבהל לפעמים, אבל כשהבהלה הופכת לקריאות הוקעה ובידול, זה מפחיד. ובכלל – למה להיבהל כשמישהו חושב אחרת? למה לבטל את דעותיו, רגשותיו, רצונותיו, סימני השאלה שהוא מעלה, התשובות שהוא מבקש,  באותה קלות בלתי נסבלת שבה נעשה הדבר על ידי אחדים […]

במועצה האחרונה התחיל דיון מעניין וחשוב (רק למה בצעקות?) ואני רוצה להמשיך אותו כאן ולומר מה, לדעתי, הן השאלות שעומדות על הפרק ואשר לגביהן נצטרך להחליט. להבנתי, יש הסכמה רחבה על שני דברים: האחד הוא שבהתאם לתקנון הקיבוץ, כל חבר/ה (ללא עבר פלילי) יכול להציג את מועמדותו ולהיבחר. השני הוא שמדובר בתפקיד חשוב ומשמעותי לקיבוץ […]

אפתח בזה : ד.ש = דֶני שרון לחלוטין בחוסר ידיעה וללא כוונת זדון פרסמתי אתמול פוסט מבלי לחתום את שמי מטה , אין לי כוונה להתחבא מאחורי המקלדת או פחד להגיד את מה שיש לי להגיד. ביליתי את ה-10 שנים האחרונות בפחד על מה יגידו עליי ומה יחשבו עליי. אתמול לאחר כ-10 שנים שהדרתי רגליי […]

מתנצל מראש כי אני לא מרבה לפרסם את מחשבותיי ודעותיי. עכשיו שלאט לאט חוזרים לשגרה, מתחילים ארגונים להבין שלצד הצדדים השליליים (בעיקר כלכליים) של הקורונה ניתן לקחת דברים טובים מהקורונה. שההתנדבות והעזרה ההדדית הם חלק נכבד כמובן, אבל יש דברים נוספים כמו יתרונות לעבודה מהבית וביצוע ישיבות ב-ZOOM והבנה שישנם עובדים שאינם הכרחיים לארגון. בגח"א […]

הקונטקסט – התנדבות אפקטיבית רק מבחירה כשקראתי את הפוסט של שביט מספר פעמים, לקחתי בידי את הספר של בר וגרומב "התנדבות במציאות משתנה" שפורסם בשנת 2015. כמובן שאני מודה לשביט שהציף  בכנות את תחושותיו לגבי האווירה המתגייסת והמתנדבת הקוראת להתנדבות הקהילה. יש לומר ששביט צודק באומרו שהתנדבות אפקטיבית היא התנדבות מרצון, של כל אחד לפי […]

השורות הבאות עוסקות בביטויים שהם מנת חלקנו מזה כחודש וחצי ביתר שאת. אפתח דווקא באזהרות – הדברים מורכבים, על גבול הפילוסופיים/פסיכולוגיים. מתנצל מראש על העמסת היתר הזו בימים מורכבים כאלו. יכול להיות שחלק מהדברים ייראו קיצוניים ו/או מתריסים. כל המטרה היא לעורר חשיבה מסויימת או להאיר פן מסויים. אין צורך להתרגז וזה לא מכוון פרסונלית […]

הדס שווארץ שוחט התנדבה לתפקיד האחראית על תחום המתנדבים בזמן הקורונה. אין זה פשוט לשנות פאזה בקיבוץ המופרט, בו הציבור רגיל שעל כל תפקיד מקבלים שכר, גם בתקופה בה הנגיף משתק מרכיבים רבים מחיינו. ראיינתי את הדס על-מנת להבין את היקף ההתנדבות של הציבור בימי הקורונה.   כמה מתנדבים עמדו לרשות המערכת? "סך המתנדבים המבוגרים […]

אנחנו, אביב הורוביץ ורות נואמה, היינו רוצים שבעלון הקיבוץ יהיה גם מדור לילדים. אז החלטנו לכתוב אותו בעצמנו   למי שלא מכיר אותנו, אנחנו כמעט בני תשע, מכתה ג' בבית "האורן". האמת שכבר כתבנו טור אחד שלא התפרסם, אבל בימי הקורונה חשבנו שזה יעניין את כולם. אנחנו בבית כל הזמן, הרבה במסכים וקצת בתחביבים: באורווה […]

  כמעט כבר לא רואים יותר עצי פקאן (שפעם נקראו סתם "עץ אגוז") גם רוב עצי השסק שנותרו, ניטעו בתקופתכם. עץ הפקאן גבוה ורחב, צילו עוטף ופירותיו חומים, קשים. יש אנשים כאלה, שצילם סוכֵך על אחרים, גובהם ועצמתם מגוננים על סביבתם ומנהיגים אותה כמותם. השסק הוא נמוך, צנוע ופירותיו צבעוניים, עסיסיים, מלוּּוים צחוק ילדים. יש […]

ימי הזכרון והעצמאות ברקע ולמרות הצורה השונה והווירטואלית בה נציין אותם השנה, לא נשכח את הנופלים היקרים שלנו. ננצור את זכרם לעד ונמשיך לחבק את משפחותיהם. ימי הקורונה הולכים ומתמשכים. חלקנו מרותקים למסכי הטלוויזיה, הטלפונים והמחשב באופן כפייתי וחלקנו בטח מפתחים תסמינים מובנים של חרדה מהמצב המועצם ללא הרף ע"י התקשורת והמערכת הפוליטית. אפילו הפקה […]

  אמא, בימים האחרונים של החודש הקשה הזה, מצד אחד איבדת כבר כל כך הרבה, ומצד שני היית בדיוק את. איבדת את העצמאות שכל כך איפיינה אותך, איבדת את היכולת שהייתה נר לרגלייך: לשלוט במצב ולנהל אותו. איבדת חלק מהאופטימיות שאיפיינה אותך במשך כל השנים בצל הסרטן ועם זאת, היית אורה כמו אורה. עדיין רצית לדעת בדיוק מה קורה וכאשר הציעו לך להיכנס לאיזו פרוצדורה רפואית, ביקשת מהרופא שיתן לך סטטיסטיקות של אחוזי הצלחה. תמיד רציונלית […]

 זה לא הספד! אורה לא מרשה! כמה פעמים לאורך השנים, בשיחותינו הרציניות- חלקית על מה-יהיה-בסופנו, גם כשעדיין היה רחוק עד אבסורד, פסקה אורה: "אצלי בבקשה בלי הספדים". – ואם אתעקש? – "טוב, עליך אני סומכת", התרצתה ואישרה. צחקנו. עכשיו אני ממש לא צוחק, ולא לגמרי בטוח שאני יודע לכתוב הספד על אדם חי. אורה הייתה […]

זאת לכאורה שעת צהריים זאת לכאורה סתם ארוחת בנות, זאת לכאורה שבת חורפית תכולת שמיים ויש לנו היום סִבה לחגוג! "כבר לא כל כך ילדה, כבר לא בת שש עשרה, אבל יודעת משהו על העולם הזה". כן אורהל'ה  זו את היא היודעת ואת כולנו יכולה לְלמד בּינה ודעת. ראשית את אמא הנושאת לבד בעוֹל, ברוּר, […]