רקפת, רק להצדיע לתבונת הלב שלך… לא פעם ראשונה, שיוצאת לאור דמות המחנכת שבך! ברכת "יישר כוח" (מירב מיכאלי כבר מצאה איך מברכים כך אישה?)

גאים בך. ואל תתייאשי נורא. האהבה תנצח.

סמדר ,
כתבת מאד יפה !!
שמוליק

מצטרפת להצעתו של שמאי להביא את הנושא לדיון בהנהלה ובמועצה.

לאמיל המסיים תפקידו, דבריך נכתבים ונאמרים באופן בהיר, צלול אנושי וענייני, דעתך חשובה ומשפיעה. מקווה כי אחרי "מנוחה קצרה" תוסיף ותפעל, כי הרבה עוד לפנינו.

שלום רם, מודה ומתוודה אני שלא הבנתי את כל מה שכתבת… אבל אולי זה בגלל שיש לי כובע מרובע ומכובד… ואני לא עורכת של פמפלט עוקצני ועסיסי.
בכל מקרה לגבי הכתבה של הסוסים – אנא שלח אותה למייל: ghi.information@gmail.com ואם היא מתאימה לפרסום בעלון בוודאי תתפרסם.

אני כ"כ מסכימה איתך שהרגשתי שמפי יוצאות המילים.
אני חושבת שזו הפעם הראשונה בחיי שלא הרגשתי שיש לי מה לחגוג ביום העצמאות האחרון ומין יאוש של: ומה יהיה הלאה?? נקווה שמתחתית הבור הנוכחית יש רק דרך למעלה אבל לך תדע…

שלום חנן
אתה לא לבד בתחושות של אובדן.
אינני מדבר על הנטייה של איש זקן להתגעגע לזמנים ההם, אלא שהשינויים שחלו מאז אינם לטובה.
הקיבוץ היה עריסה לתקוות, מיקום להגשמת חלומות, של ביחד, של חזרה למקורות. ה"יש לי" היה הקיבוץ.
העולם מסתכל עלינו, החוזרים לציון, בזכוכית מגדלת ומצפה מאתנו להיות טובים מכל עם – במלחמות וגם בשלום.
כמו כן הבורא. אנו מקבלים את הדין.
בני אדם אנחנו. עשויים בשר, דם ונפש. בתולדות עמנו לרוב לא עמדנו בציפיות.
כמוך הנביאים בכו על האובדן. עמים אחרים קמו ונעלמו, ואנו ממשיכים להתקיים על התקווה שיכול להיות יותר טוב.
יתכן שהקיבוץ של פעם היה הבנוי על תקוות לא מציאותיות. זאת לא סיבה להתייאש.

יהושע שרון
יוני, 2015

חנן, יקירי! מעבר לכך שאתה צודק לחלוטין, ומבטא בדבריך תחושות של, מן הסתם, פלח רחב מאוד של הציבור, ראוי להדגיש פן נוסף שמאפיין את החברה המקוטבת מאוד, כיום: לימין, בעצם, מותר לומר כל דבר תפלות, זאת בלשון חסד משהו, ולמי שדעתם אחרת – אסור בעצם לומר דבר, ואותו ציבור מוצא עצמו מכה על חטא שלא חטא כלל במקרים שונים. הרי לפני מעשה הנבלה של נתניהו ממש לפני הבחירות – הוא לא היה מגיע שוב לשלטון! ואתה צריך להתנצל על דברי אמנים, בין שנאמרו ובין שלא נאמרו, כשבראשך עוברת לפעמים מחשבה: איזה פרצוף היה למדינה הזאת ללא האמנים האלה, מה היו ערכיה כשבנשאה עיניה למעלה – היא רואה רגבים ודנונים…

לא התדמית של הקיבוצים היא שהשתנתה, מירלה ידידתי, אלא המהות שלהם. מתנועה אתגרית שהיתה חוד החנית בבניית המדינה היהודית הציונית-הרצליינית בדמות מדינת הרווחה, הם הפכו לאגודת בעלי-בתים ומקצועות חופשיים, שדואגים רק לרווחתם הם ולחוסן של עצמם. זה גם מחליש את האכפתיות החברתית והפוליטית שלהם. יש רק לקוות שתיבחר מזכיר/ה שתוביל בדרך אחרת.

יוני 2015
מכתב שחשוב לקרוא –

לחברי הקיבוץ שלום
אני מבקש להמליץ לכם כי תבחרו בנוגה בוטנסקי חברת בית השיטה לתפקיד מזכ"לית התנועה.
הבחירות יתקיימו ב23 ליוני הקרוב בכול התנועה הקיבוצית.
מזה לא מעט שנים אני מצוי היטב בכול שטחי הפעילות התנועתי ולא אחת פעיל בהם בעצמי. שנים רבות אני משמש כנציג מענית במוסדות השונים בהתנדבות מלאה ובשנים האחרונות אני נבחר וועידה רשימה הכוללת כ40 נבחרי קיבוץ מכול רחבי התנועה
מטבע הדברים אני מכיר את המערכות היטב ומסוגל להבחין בין עיקר לטפל.
חלק מהבעיה של בחירות אלו היא כי החבר הממוצע ברחבי התנועה מנותק מהמתרחש בתנועה הקיבוצית ומכאן התחושה כאילו בחירות אלו אינן חשובות זוהי טעות.
התנועה הקיבוצית הינה הארגון היציג של הקיבוצים מול מוסדות השלטון השונים בתחומים רבים וכמעט עוטפים את כול שטחי חיינו.(חינוך ,קרקעות, מכסות מים וחלב, לובי פוליטי, וחקיקות שונות)
אז במי לבחור?
אנסה בתמצות לענות לשאלה זאת
המועמדים רובם ראויים ובכול זאת צריך להחליט ברשותכם כמה שיקולים שניתן להיעזר בהם
1) נקודת המוצא והבנת המשבר ההיסטורי- נוגה הייתה בזמנו פעילה מרכזית במה שהיה קרוי קיבוץ עתיד שלימים הפך למה שקוראים הקיבוץ המתחדש. נוגה הבינה את הצורך בשינוי כאשר המתמודדים האחרים עוד לא היו שם (חלקם אינם שם גם היום) . נוגה הייתה מהיוזמות ותמכה בשורה של רפורמות שאז נתפסו מרחיקות לכת והיום הם חלק משגרת חייהם של רוב קיבוצי התנועה.

2) איחוד התנועות – נוגה הבינה את הצורך באיחוד וריכוז המאמץ והייתה פעילה מרכזית בתחום .היא גבתה את המהלכים והייתה שותפה פעילה במרבית הוועדות שעסקו הלכה למעשה באיחוד הנדרש. גם כאן למצער המתמודדים האחרים או שהתנגדו לכך או שקולם כלל לא נשמע.
3) ניהול ומנהיגות- נוגה מכירה היטב את הפוליטיקה והרגולציה הישראלית מבפני ומבפנים היא הייתה ראש לשכת הקשר לכנסת בהסתדרות למעלה מעשור כאשר הייתה פעילה למען זכויות נשים עובדות בהסתדרות. בעשר שנים אחרונות ניהלה נוגה את מכללת אורנים ועשתה זאת בהצלחה רבה עם כושר מנהיגות וניהול משכנעים ביותר.
4) חינוך ותנועות נוער- נוגה בעברה הייתה מנהלת בית הספר האזורי בעמק יזרעאל. החינוך והעיסוק בו הוא עמוד תווך בחייה ,לימים במסגרת עבודתה בהסתדרות ליוותה ותמכה רבות בפעילויות של תנועות הנוער והראיה היום היא כול ראשי תנועות הנוער עומדים לימינה ותומכים במועמדותה.

5) מגדר- חברה אשר מקדמת בברכה שוויון מגדרי אסור לה לפספס את ההזדמנות ברגע האמת ואנו ברגע כזה, יש פה חברת קיבוץ אישה מנהיגה מנהלת מעולה ובעלת ניסיון רב בסקטור הקיבוצי חייבים לתת עדיפות. לחברות בינינו אני אפילו אומר אל תגידו יום יבוא הנה הוא כאן הושיטו ידכם והביאוהו.

לסיכום המתמודדים חלקם ראויים אך במקרה של נוגה היא עדיפה בעיני מכול הסיבות שהזכרתי לעיל ומתוך הכרת המערכת המרכזית והבנת מטרותיה אני ממליץ לכם לבחור בנוגה בוטנסקי להיות מזכ"לית התנועה ב23 ליוני היא ראויה לנו.
יעקב בכר
קיבוץ מענית

בסוף השבוע 12-13.6 יש הקרנה של הסרט "האישה בזהב" בעין החורש.

החתומים מעלה מציעים לנו עגלון שידהיר את התנועה לכיוון הקיבוץ המשתנה, וכמה עוד אפשר לשנות בלי לצאת המגדרת הקיבוץ (שכבר היום רובה ככולה על הנייר בלבד). אולי כדאי לאמץ את תורת הרמב"ם על שביל הזהב ולמשוך קצת דווקא לכיוון השני על מנת להגיע אליו. הדברים שלעיל אינם מזכירים כי המאבק על הדרך לפני 15 שנה, עליו כתב צפריר בכתבתו, הוכרע נגד השיתוף על חודם של 300 (!) קולות בלבד מתוך אוכלוסיה של כ100,000 איש, שבגדול אפשר לומר כי רק מחציתה רצתה בשינוי!!! והמחצית השנייה נשארה בלתי מרוצה. מאז השינוי הקיבוץ פושט יותר ויותר מהלבוש הרעיוני שהעלה אותו על מפת העולם, ואולי דווקא הגיע הזמן לעצור במירוץ ההפרטה.

ליאור, מסכימה איתך בכל מילה.
היה לי מוזר/עצוב (לא יודעת למקד את ההרגשה) לראות את שורות הכסאות הריקים בערב השואה באנדרטה ובערב הזיכרון בחדר אוכל.

כמה תמימות. כמה מרגש.

מי שרוצה פרטים אחרים… שיפנה אלי.

כתבת מאוד יפה . מרגש ממש.

קוראת בכתבה של ברוך את השורה הזו: "עלינו להמשיך ולחפש מוקדי עניין ותעסוקה נוספים, לדאוג לאיכות חיי הקבוצה , כי אדם עסוק ומשמעותי הוא אדם בריא ושמח יותר."
לטעמי, הדבר היחידי שהממסד צריך לדאוג לו זה שהפנסייה תשולם בזמן ותהיה מספיקה וגבוהה ככל הניתן. אל לך לדאוג לתעסוקה ….אנשים בפנסייה כבר רוצים שיפסיקו לנהל אותם, ויש להם מספיק מוקדי עיניין . מי שמתקשה בכך ייעזר במוסדות ובגופים שכבר קיימים במועצה האיזורית ובקיבוץ . חברותא, התנדבות ועוד . אלא אם כן אתה יכול לדאוג ליותר שעות ביממה …כדי להספיק כל מה שרוצים לעשות. תודה .

גידי שקדי

שמוליק,

סוף סוף קיבלנו הסבר שגם מובן.

בהצלחה לכולנו..