תודה רבה אדוה 🙂

1. מתנצל על הסגנון (…צורה פסקנית ומלאת ביטחון). קראתי שוב את מה שכתבתי ולא הבנתי את הטענה.
2. ניסיתי לתאר את העובדות והכללים במגרש בו אנחנו נמצאים שלאורם צריך להחליט ולפעול.
3. שיח ציבורי חשוב מאוד. לצערי חסר אצלנו כלים לקבלת החלטות משקיות כלכליות מושכלות (הנהלה או מטה כלכלי).
4. לגבי גווני האפור מהספרות הבנתי שקיימים לפחות "50 גוונים של אפור".
שמאי

שמחתי לקרוא את תגובתו המנוסחת היטב וברורה של שמאי.
זאת בדיוק כונתי, לעורר דיון סביב הנושאים הנדונים.
שמאי כותב בצורה פסקנית ומלאת ביטחון בצדקת טיעוניו.
אבל האמת היא לא כל כך ברורה – גווני האפור רבים מאלו המסומנים לבן ושחור.
לכן אמשיך לנהל הדיאלוג ובפורמים רחבים, על מנת שנוכל להתקרב לתשובות האופטימליות.
ברוך

ליאור, שוב תענוג לקרוא את הכתבות שלך, הלוקחות אותנו ולו לרגע אחד…למחוזות רחוקים ומדהימים!!
התמונות נפלאות!!!

שלום,
לצערי כרגע אנו תקועים.
מנסים לזוז…
ברגע שיהיו חדשות בנושא, אשמח לדוח.
ברוך

האם ידוע על צפי אפשרי פחות או יותר לגבי שכונת בנים נוספת?
אני מניח שלאחר הקמת ממשלה חדשה הדברים יהיו ברורים יותר אבל גם לא יזיק להיות עם האצבע על הדופק

תודה

אייל אינו חבר גבעת חיים! לטוב או לרע – אין לו מה לומר בהקשר כזה, הנוגע אך ורק לחברים בקהילה שלנו! מתי יידע מי שאמון על כך ומי שאמור לראות את פני הדברים – לפעול על-פי האבחנות הנכונות?

וואוו, מביכה התמונה…
תבורכי לאה ויבורכו בני משפחתך על לקיחת חלק במה שאני רואה מצווה וזכות. כמוך, גם אני רואה בדוגמא אישית הדרך הטובה ביותר לחנך לערכים שבהם אתה מאמין. מסכימה עם כל מילה שנכתבה. יש לדעת שזו מחויבות ובעצם לצרף עוד בן / בת למשפחה לאורך שירותם הצבאי ואף לאחר מכן. בדיוק התכתבנו עם החייל הראשון שלנו הבוקר והוא יגיע אלינו לביקור בקיץ. נפרדנו לפני מספר שנים והקשר עדיין נשמר (גם היינו אצל משפחתו בחו"ל). הרווח הוא עצום, הסיפוק ללא גבולות. נתינה טהורה. תודות גדולות ללאהל'ה דה בורס שבשבילה זה מפעל חיים. אישה עם לב הכי גדול שאני מכירה. שאפו ותודה רבה לך לאהל'ה על הכל. זה לא מובן מאילו. תודה על השיתוף.

איזה יופי של רשימה !

אינני מחבבת יויו של תגובות, אבל בחלק שנוגע לי הפעם יש כמה דברים הדורשים תגובה, שכוחה יפה לעצם התנהלותם בעלון. קודם כל לעניין השאלה "מי הגאון.." – ניסוח כזה בעלון הוא פשוט גסות רוח והתנשאות של מי שחושב את עצמו לגאון. האתיקה העיתונאית אינה אוסרת על עורך להביע את דעתו בעלון, אבל הוא מחויב יותר מכל כותב אחר בלשון מכובדת/מכבדת ולא מזלזלת.
באשר לתפקידו של העלון דעותינו חלוקות לחלוטין. לדעתי לשמש במה לחילופי דעות והעברה דו-צדדית של אינפורמציה בין החבר והמוסדות הוא תפקידו העיקרי של העלון, ולא להמליץ על מסעדות וטיולים. אני מייחסת את תפיסתם (ללא כוונת עלבון) לעובדה שהם מונו לתפקידם על ידי מנהל-קהילה ומנהלת משאבי אנוש שאינם חברי הקיבוץ ולא אמונים על דעות החברים.
ולבסוף, לא ברור לי איך מגע הקסם של העיתון הפך את העניין לצהוב ומנין גורדו התגובות המצוטטות, אבל אמרו חכמים ממני שאין דבר מנקה יותר מאשר אור השמש.

קרני המהממת, לא יודעת מה לכתוב. אני מוצפת. מוצפת בדמעות, מוצפת בהתרגשות ומוצפת בגאווה גדולה. את נדירה, כתבת כל כך יפה ובעיקר אני יוצאת עם תחושת אופטימיות גדולה שכנראה גם כשאנחנו ממש למטה צריך לדעת לנסוק אל על ו "השמיים הם הגבול"… . כל הכבוד ועוד… ורק והרבה בריאות! באהבה גדולה מאיריס

אז לידיעתכם, עורכים נכבדים, אני "הגאון" המבוקש. זה זמן רב אני מצפה שמישהו יכיר בגאונותי, עד שבאתם אתם והענקתם לי את התואר המיוחל על מגש של נייר. תודה. ואגב, לא צריך להיות גאון כדי להבין שאני היא שהסגרתי את סיפור המזוזה לעיתון. רוב החברים הוותיקים יודעים שאני קשורה לעיתון, חברת מערכת וכתבת לעת מצוא. בנוסף למילוי חובתי לספק לו סיפורים מעניינים, אני רואה חשיבות בפרסום העניין ברבים, הוויכוח הוא על עקרונות ולא כביסה מלוכלכת שצריך לכבס בבית פנימה, כפי שנהגו בקיבוץ "הישן". זה שנים אני נאבקת נגד גל ההדתה השוטף את הקיבוצים, שפרשת המזוזה היא רק חלקיק ממנו. אתם כנראה באתם לגור בקיבוץ רק בשביל החיים הטובים שהוא מעניק ליושביו עכשיו, ללא יחס והבנה למייסדיו ולמה שהיה בשבילם, בשביל המדינה ולמעשה גם בשבילכם כיורשיהם, שחלק ממנו היה ההשתחררות מהכבלים והאמונות התפלות שנושאת עימה יהדות-המזוזות. מאיה זוהר רואה במזוזה רק עניין נחמד שיכול להעשיר את הילדים. האם בני החמש באמת יבינו, אפילו תעשו את כל המאמצים להסביר להם, את משמעות קופסת הפח הדבוקה לקיר והמשפטים הטמונים בה, נגדם אני מתקוממת? הרי המזוזה היא לא בשביל אלא בשבילכם, ההורים, ולכן אני רואה בה סכנה.

היידי תודה רבה,
חיממת את ליבי
שימחת את דבורה, אני בטוחה.

אלדד מיטיב להזכיר שהמזוזה בגן דקל נקבעה כאשר הגנים היו שייכים למועצה האזורית, ולקיבוץ לא היתה מילה בעניין. כפפנו ראש בענייני סממנים דתיים גם בפני צרכים מסחריים פה ושם בקיבוץ. קצת קשה להבין את עמדתו, למה בית כנסת ותחום שבת לא ומזוזה כן? רק בגלל הגודל? מזוזה היא מצד אחד אולי הסמל הכי חזק של הכפייה הדתית היהודית ומצד שני מקורה באמונה תפלה של גירוש שדים ורוחות. איך להסביר את זה לילדי הגן???!!!

נויה, אייל גרם לאנשים לא מעטים להרגיש שזה כבר לא ביתם! זה לא "אירגון", למען השם! ואני לפה לא לעצמי בלבד.

ברוך אהבתי את התשובה. אני בעד להעריך את כהונתו של אייל שמבין הכי טוב אותנו ואת צרכינו. חבל שאי אפשר להעריך לעוד 4 שנים. משה, בכל ארגון שמכבד את עצמו תמיד תמצא "מישהו" שלא מסתדר עם הבוס, למרות הצלחתו. אני בטוחה כדברי ברוך שתמצא את הדרך להגיע להידברות עם יו"ר הקהילה.

משה חברי שלום.
מופתע ממכתבך אך אגיב.
אכן דלתי תמיד פתוחה, לכל וחבר ותושב ואין כל ספק גבעת חיים איחוד זה ה בית.
אין להסיק מכך שאני בא להחליף את מנהל הקהילה ועוד מנהל קהילה טוב.
שנת 2015 תהיה שנה כלכלית קשה על אמרתי זו לא מצאתי מפקפקים.
שנה קשה ואתגרים רבים צריכים ניהול טוב.
יו"ר חדש והנהלה חדשה הם ללא ספק חולשה.
למזלנו אייל עמנו. אייל הוא מנהל קהילה טוב ומנוסה ואין שום היגיון לוותר על תרומתו.
בחודשים האחרונים ראיתי את אייל פוגש חברים ופותר בעיות. בהבנה וברגישות אך תמיד תוך שמירה על העקרונות, שאנו חברי גבעת חיים תקנו כתקנות.
מה שההנהלה מבקשת זה עוד תקופה של כשנה ורבע לפעילותו של אייל המנהל קהילה. אייל צריך לסיים בפברואר 2015 ואנו מבקשים שימשיך עד יוני 2016.
הועדה לאיתור מנהל קהילה חדש, תתחיל ברבעון האחרון של 2015 לפעול. כך יהיה מספיק זמן לבחור טוב וגם מספיק זמן לחפיפה יעילה.
טענתך שיש קומץ חברים, שלא יכולים לפנות לאייל מסיבות שלהם, כנראה נכונה ואני כאן, כדי להיות להם לגשר (מי כמוך יודע זאת).
"קול המון כקול שדי" אומר הפתגם ואני מאמין בזאת.
תעמוד בקשתנו למבחן הציבור בקלפי. מה שיחליטו החברים יבוצע.

"כמו קאטו הזקן"
אף אני, על-פי הסייפא של ברוך, ומכאן – לרישא:
את דבריו פותח ברוך בסתירה: מחד – הוא מייחל למצב, אשר בו יחוש כל-אחד כאן, שגבעת חיים הוא הבית שלו. מטרה נעלה, אשר ממש לא איפיינה כמה מקודמיו. מאידך – כסעיף ראשון הוא מבקש להאריך את כהונתו של אייל ניסן! מעבר לכך, שזה בניגוד לכל החלטה או חוקי תקנון קודמים, הרי יש בגבעת חיים כמה וכמה חברים אשר, בגלל אייל, גם אם לא רק בגללו, אינם מרגישים עוד בגבעת חיים כבביתם. ברוך, כיו"ר הנהלה חדש, ודאי לא יודע, ואולי – גם לא ירוצו אליו לספר על אותן תחושות, שממש לא נעים להשיח אודותן. אבל יש ויש כאן מספיק סיבות מדוע עלינו להיפרד מאייל.
לא נכון יהיה לקיים הצבעה על הנושא, הרי ברור שכל מי שנמצא בקטגוריה המתוארת לעיל – אינם מהוים כאן רוב. בהיפוך מהמתואר בתנ"ך, בעניין ויכוחו של אברהם עם האל על אנשי סדום – אולי כאן לא נחוצים אפילו עשרה חברים כדי להסיר את העננה השחורה הזאת מעל ראשינו?

ליפתח ןכל צוות וילדי האורווה!!!
כבר 10 שנים שאני מלווה את הבנות שלי ניצן אליהו-מגבעת חיים מאוחד ולאחר מכן את נטע אליהו בענף הרכיבה.אני רואה איך הן נקשרו לתחביב ופיתחו את זה כדרך חיים- עם השקעה ומאמץ ועיצוב הביטחון העצמי.יש עוד הרבה מה לספר על יפתח והמפעל שלו-ולראות את התמונות של ילדי האיחוד-כיום הורים וסבים בעצמם-כמה זה נתן להם.תשמרו על הנכס היקר שלכם-סברה ערביינס.

יפתח
כמו שכתבו ובוודאי אמרו לך מספר רב של פעמים אורווה הוא מפעל חיים מפואר. אני בעד לשמר אותו וחושב שחייבים לתת פתרון למקום חלופי. בעיית התחבורה בגבעת חיים היא בעיה בטיחותית ממדרגה ראשונה והחלופה של כניסה מהצד המערבי היא לדעתי פתרון טוב שישפר את החיים שלנו ושל ילדנו. גם בעבר היו החלטות שהתקבלו על חשבון מוסדות כמו הסטודיו של אילן אסטליין ז"ל ברפת הישנה והסטודיו של אגי שתבדל לחיים ארוכים במבנה המדגרה הישן. אני חושב שהגיע הזמן שנדע לשמר את הדברים היפים עם המסורת ארוכת השנים. אני מצטרף לקריאה שלך לקיים דיון ציבורי בנושא.