עמית, תודה על הכתבה.
מבחינתי היה ערב נפלא אך מקבלת את זה שהיתה גם ביקורת, אם כי לא הגיעה אלי.
אני רוצה להתיחס לביקורת לגבי ההתאמה/ אי התאמה לילדים.
אצלי בבית ובאוטו רוב הזמן המוסיקה שהתנגנה היתה מוסיקה של "מבוגרים" שאני ואבא של ילדי אוהבים . כמעט מעולם לא שמתי ברכב , דיסקים של שירי ילדים, פעוטים, וכו. כי אני סבורה שמוסיקה היא מימד חשוב בחיים שלי והיה חשוב לי לפתוח את ילדי למוסיקה וגם ברמה האנוכית לגמרי, התחשק לי לנסוע עם מוסיקה שנעימה לי ואני אוהבת.
אני זוכרת את גל ומאיה בגיל 3-4 שרים בקולי קולות את לרוץ מהר של יהלי סובול למשל (זה היה מתוק ביותר).
ההופעה היתה בערב וכל אחד היה יכול לבחור אם להביא או לא להביא ילדים. בשנה שעברה למשל הבאנו את להקת דז'ה וו לבית וינה בסוכות והיו רק מבוגרים שבאו לרקוד וליהנות.
בקיצור, מה שרציתי להגיד או להמליץ זה שלא נורא לחשוף את הילדים גם למוסיקה שלא נחשבת "ילדית". כשיגדלו, ואני חווה את זה עם הגדול, הרגעים הכיפים שלנו זה לנסוע ולשמוע מוסיקה ביחד.לדבר עליה, להמליץ אחד לשני ולפעמים "לנתח" שירים.
בהתחלה הילדים נמשכים ללחן ואחר כך גם למילים.

חגית רגשת אותי עד מאד. נוגע ללב עם אכפתיות מזמינה.
הנסיון שלך כפי שאת מציינת לתעד ממרחק בצורה אוביקטיבית את הנושא הכל כך מורכב וטעון הזה דורש אומץ ומיומנות שנראה שניחנת בהם. ההצצה הזו לתערוכה שלך מזמינה מאד. כמובן אבוא עם כוונה לשמוע ממך על המסע המאד אנושי אישי ורגשי שעשית.
הגר

היי איתי. אני לא ממש מכיר אותך (אבל את אמך דווקא כן), והסוגיה לא ממש רלוונטית לי אישית, אבל התחושה והטענה שלך כ"כ צודקות ובמקומן, שאיני יכול שלא להגיב, ולו יכולתי, הייתי מחבק אותך באמפטיה. מה הייתי עושה במקומך, באותה התכנסות? הופך שולחן. פשוטו כמשמעו. כמה מדהים הטבע האנושי: כל אותם שהכרנו בנעוריהם התוססים (והכרתי!) כאנרכיסטים, חתרנים, אנטי-ממסדיים ושואלי שאלות, הופכים ברבות השנים לאנשי ממסד ש"אין להם זמן" להתעכב על קטנות ועל שואלי שאלות. תזכור להזדמנות הבאה, אם תהיה? להפוך שולחן ברעש גדול. שום צליל אחר לא מצליח לחדור את עור תוף ואת קרום הלב שהתעבו ונאטמו.

תודה לכן בנות חביבות [ולמברכים בשבילים], גם חמה זקוקה למילה-חמה.
תודה,
לאה רטר.

לאה יקרה, את כל כך מרגשת , עשית לי צמרמורת בגוף. אני יודעת כמה תמיכה אהבה והכלה צריך בתהליך הזה. אשרי עדי שזכתה בך ואשריך שזכית בעדי המקסימה. תמשיכו להיות משענת ועזר, היא עוד תצטרך את זה הרבה.

לאה,
כל כך ריגשת אותי במילותייך ובכך ששיתפת את שעל ליבך.
הרבה אומץ, הרבה רגש ובמיוחד המון המון אהבה.

מאחלת לכולכם להמשיך להאמין – זה עוזר!!!!

בהערכה רבה

אשרי הכלה שיש לה חמות כמוך. כל טוב ושיהיה בהצלחה .

היי בנות,
פינקתי כמה יולדות בעבר ואשמח לעשות זאת שוב.
תתאמו אתי כשתצטרכו.
אשמח לפנק יולדת חדשה.
שנה טובה עם ילודה לא פחותה מהשנה הקודמת.

הלוואי!!
לחיות בתחושה שמקום מגורים נורמטיבי וקבוע במקום זה הוא לא בר השגה היא מיאשת, ומתישה.
ג'ניה גרונדלנד

שלום לכולם,
התווכחנו מספיק מעל "גלי האתר" על נושא צואת הכלבים, קצת גם על התנהגות הכלבים התוקפנית (יש לי ניסיון רע בנושא, כמי שגידלה כלב תוקפני שהפריע מאוד לסביבה ונאלצנו לעשות לו רה-לוקיישן, ואיני מצטערת על כך, לטובתו ולטובת כולנו), אבל!!! נושא ההיגיינה הוא "הכותרת"!!! קקי של כלב מלכלך, מזהם, מעביר מחלות, מסריח, לא נעים בעליל. מדוע לסבול מכל אלה?
בבקשה, מצידי תגדלו ממוטות, אבל תנקו אחריהם!
ניקיון ובריאות כרוכים זה בזה!
תחשבו על זה טוב טוב!
תהיו לי בריאים ונקיים,
טובה

כתבת יפה, ויפה להוקיר אנשים בתוכנו על עשייה ומסירות מבורכת

איזה יופי!! לאחר קריאת הצד השני של "המחנכים בעם" (סמדר זעירא) יופי לראות שאת תורמת לחינוך החשוב כ"כ של הקטנים!

סמדר, אני לגמרי איתך!!! בכל יום שאני עוברת ליד הבית עם הדגל ליבי מתמלא גאווה בדייר שמביע כך את תמיכתו בחופש הדיבור/בחירה/חיים. וכמובן – הצבעים המקסימים… כפי שאלדד כתב ומורה להיסטוריה שלי ביסודי אמר: אם אוייבנו היו מבינים את העם היהודי – היו עוזבים אותנו בשקט. עם הזמן פשוט נהרוס את עצמנו ביעילות גדולה ממלחמה.

סמדר יקירתי,
לבי אתך ועם גודש רגשותיך, אך כמי שנמנית עם קבוצת היורשים שזכו לכך שהוריהם חיו ב"יום הקובע", מה שמקנה לך ירושת ביתם בבא העת+זכות בניה נוספת בגינם, אני באמת מצפה ממך שתקדישי גם קצת נהי ל"יתומים", שלא ירשו את בית הוריהם וגם לא קבלו זכות בנייה נוספת. אלה הם לא דברים של מה בכך גם אם הגענו למצב הקשה בו הזכויות הפכו חסרות שיניים ופיקטיביות ואין כמעט אפשרות לממשן. מסבירים לי שכל זה נגרם בשל הליכה עיוורת (אלמב"ית…) אחרי הקברניטים (אוי, כמה שחיכיתי עם החתימה, כמה שאלתי שוב ושוב את חבריי החכמים),
מתסכל, כואב, מרגיז ככל שיהיה, עדיין, סמדר יקירתי, בהסתכלות על העתיד, מצבך הנדל"ני טוב יותר משל רבים וטובים אחרים.

סמדר מה שכתבת, מרגש וכל כך אמיתי ונכון.
כמעט במקביל ולאחר שיחת טלפון עם סמדר, כתבתי:

הכל עניין של פרופורציות

בימים אלה מטרידים את רוב אזרחי המדינה ואני בתוכם שני נושאים,
האחד, החום הקיצוני שמלווה בלחות גבוהה ויחד יוצר עומס חום כבד
השני עבודות הרכבת הקלה בתל אביב עם כל המשמעויות של עומס בכבישים ועסקים קורסים.
וראה זה פלא האירועים הנ"ל מתגמדים ונעשים קטנים וחסרי משמעות כמעט מול אירועי הזוועה שמתרגשים לפתחנו,
רצח הנערה שירה בנקי במצעד הגאווה בירושלים ורצח התינוק עלי בכפר דומא כמו גם הדברים שנכתבו ברשת החברתית לנשיא המדינה ריבלין ועוד קודם לכך אמירה של חבר כנסת מעל הבמה במליאת הכנסת, שיש לעלות עם D9 על בית המשפט העליון…. גורמים לפתע להכול לקבל זווית מבט שונה לחלוטין.
יש לחזק את בית המשפט ולתת לו את המקום והביטחון לנהוג ביד קשה בטרור הערבי והיהודי.
אני כבר זמן רב חושב שהמאבק האמיתי על צביונה של מדינת ישראל הוא קודם כל מבית וכמו בהרבה מדינות ועמים אחרים המאבק הוא נגד הטרור הדתי קיצוני.
לכל אלו, מצטרף ממש עכשיו הדיון על תקציב המדינה ובאיזה משרדים מתכוונים לקצץ? במשרד התחבורה שעושה בשנים האחרונות, לא פחות ממהפכה בתשתיות התחבורה, כולל הרכבת הקלה בתל אביב ובחשוב מכל, במשרד החינוך שזה אולי התחום שנדרש לחזק אותו יותר מכולם. אולי חינוך טוב יותר נאור יותר חופשי יותר מתחשב יותר, שמאפשר מקום לכל בני האדם באשר הם בני אדם, יכול למנוע את האירוע הבא.
עוד תחום עם אירועים קשים במיוחד שגם הוא קשור לתחבורה, חינוך ושינוי תרבותי התנהגותי, הוא תחום תאונות הדרכים.
בישיבת הנהלה במפעל בו אני עובד אמר מנהל תחום הבטיחות שכדי להוריד את מספר תאונות העבודה לא יעזרו כל מנגנוני ההגנה על המכונות, נדרש שינוי תרבותי התנהגותי. דרושה פרו אקטיביות של מנהלים וכפיפים כאחד כדי לחולל את השינוי.
מקבלי ההחלטות בקרב חברי הכנסת ובממשלה חובתם לפעול ולעשות הכל כדי לחולל את השינוי התרבותי וההתנהגותי.
כולי תקווה שלא נחווה אירועים קשים נוספים שיכניסו את האירועים האחרונים לפרופורציה.

תודה 🙂 מכל הלב

רקפת, תודה רבה על התרומה המשמעותית שלך לילדי בית הרותם, גם בנסיעה לבית המשפט שהיתה מאד מיוחדת וגם בהכנת הפסיפס. כיף לנו שזכינו שאת איתנו!

רקפת חברתי,

את דמות להערצה. אשת חייל.

כל כך עסוקה אבל "תמיד פנוייה" .

מצטרפת לכל מלה של משה נתיה.

באהבה רבה

ראשית תודה לשמאי שמעלה נושא שראובן פיינברג העלה כבר לפני שנתיים.
בדיונים על המבנה הארגוני ואחרי זה על מסמך הסמכויות והממשקים בין רשויות הקיבוץ השאלה נשקלה ובאותה תקופה נדחתה.
לפני שלוש מועצות ניסיתי להביא עוד מספר שינויים במסמך הסמכויות, וחברי המועצה דחו אותן כיוון שטרם יבש הדיו על ההחלטות הקודמות.
אין זה אומר שהצעתו של שמאי מנוגדת להחלטות, וכמובן שצריך ללמוד את ההצעה ולמה הוועדה באה לשרת.
בכל מקרה, גם בהצעתו של שמאי, על המועצה לבחור את הוועדה וכשהמועצה מתחלפת יש לבחור וועדה חדשה.
כיוון שבאוקטובר המועצה מתחלפת (יש בחירות למועצה) מן הראוי שהנושא הזה יעלה במועצה החדשה.
שבת שלום
צביקה

התודה הגדולה על הביקור מגיעה לענת לבקוביץ' כהן (בת גבעת חיים, אחות של גייל). ענת אירגנה את תוכנית היום, היא תיאמה את כל הפגישות ובמאמץ רב היא הכינה לנו יום מרגש מלא חוויות. בעזרת האנשים שגייסה לארח אותנו, היא הצליחה להמחיש לנו את רוח שדרות – רוח של התנדבות, נתינה, ומאמץ משותף להתגבר על הקשיים. תודה גדולה לענת ולכל מי שפגשנו בשדרות.