אנחנו עובדים במלוא המרץ על הפקת תאריכון של הקיבוץ. מהשנים 1992-1952 החומרים לוקטו על ידי עדי נחמני, ומ-1993 עד 2012 על ידי חנוש מורג.* אנחנו מביאים לפניכם דוגמית קטנה כדי שתוכלו להתרשם מעושר המידע, ועד כמה הוא מייצג את ההיסטוריה הקיבוצית הכללית והמקומית. 1952 נובמבר • סיכום שנת תשי"ב ב"גת": הייצור הכללי כמיליון לירות ישראליות […]

הכל התחיל מראובן ומרים הישראלי. דור ראשון של חולמים עם חזון, שבנו, יצרו והקימו בית, משפחה. עמרם היה הראשון. בנם הבכור – שסלל את הדרך לשלושת אחיו בני הדור השני. בתו אילת היא הנכדה הראשונה – שסללה את הדרך לעוד 14 נכדים, בני הדור השלישי. לירון בנה, הוא הנין הראשון – שסלל את הדרך למי […]

לאחרונה נעלם מנוף הקבוץ עוד מבנה היסטורי שהוקם בשנותיו הראשונות (מי יידע מתי בדיוק?). שר ההיסטוריה יספר, מן הסתם, שבמהלך תקופת חייו, היו לו שלל שימושים ומשתמשים. עם הקמתו אכלס את משרדו של האדריכל אלכס קסטן, ושתי עוזרותיו הנאמנות – רביבה שמיר וליביה בר-און. כעבור זמן שודרג לסטודיו עבור הציירות שושנה פניגר ונורית רפאלי, שנתנו […]

ההקרנה במועדון של הסרט "הסלילים הגנוזים" הייתה מאד עוצמתית מבחינתי, ואני חושב שגם מבחינת האנשים שישבו וצפו בסרט בדממה מוחלטת. הרבה נכתב בעבר על הספר החשוב "שיח לוחמים" שהיו לו 150,000 עותקים (best seller…), ושעסק בחוויות של לוחמים, בני הקיבוץ במהלך ואחרי מלחמת ששת הימים. האנשים שרואיינו וגם חלק מהמראיינים (שאני בתוכם) הגיעו לראיונות הישר […]

בתחילת שנת 1952 כבר היה ברור שנתפלג. אנו, חברי מפא"י החלטנו לעזוב את הקיבוץ ולהקים קיבוץ חדש, לאחר 20 שנה. הדיונים היו במוסדות הגבוהים, ונודע לנו שנתיישב באדמות שמצפון לגבעת חיים. הקמנו צריף גדול בצפון הקיבוץ – חדר האוכל שלנו. בחדשים הראשונים היינו עדיין בתוך קיבוץ גבעת חיים. פעלנו כיחידה נפרדת. כל אחד השתתף בעשייה […]

אנחנו בעיצומו של הזמן הכמעט הכי טעון, מבחינתי, בשנה. מתחיל עם "איפה עושים את הסדר?", ממשיך עם "לנקות או לא? יהיה חמסין (נו, בטח שיהיה…) וסופות חול?" מגיע ליום השואה ומשם ליום הזיכרון ויום העצמאות הצמוד אליו. והכל תוך שלושה שבועות! עכשיו, בדיוק באמצע של כל זה, יצא הסרט "אישה בזהב". סיפורה האמיתי של מריה […]

כתבה זו מוקדשת לכל אוהבי הנוי והנוסטלגיה בגבעת חיים איחוד, וכן לאנשי הנוי לדורותיהם שאפשרו את כל ההוד והדר הזה. א איקליפטוס נורית וולף מספרת שבשנת 1952, כחצי שנה לפני העלייה לנקודה, היה אירוע חגיגי ומרגש. "בתחושת קדושה יצאנו כולנו מהמאוחד, גברים, נשים וטף לטעת חורשת איקליפטוסים על הגבול שבין הכביש לשטח החדש של הקיבוץ […]

ב"בתוכננו" מה-7.11.2014 (י"ד בחשוון תשע"ה) הייתה כתובה ההודעה הבאה: בעקבות שנת ה-60 ושילוט עצים בקיבוץ, נוספו עתה עוד שלושה שלטי עצים: אלה אטלנטית ענקית (ליד הצריף של אושרי, במקדמות), מייש דרומי (בצידו האחורי של גן רימון), שלוש השקמים (ליד הצריף הכחול של פינדה) – שנטעו בעליה לנקודה על ידי שלושה דורות למשפחת הפנר – בן […]

מילים: יורם טהרלב, לחן: יאיר רוזנבלום, ביצוע: דודו זכאי עברתי במקרה בארבע, היה זה יום חורפי יפה. הגר קראה לי מן החדר: "אולי תרצה לשתות קפה?" פרסה שטיח על הדשא השמש עוד הייתה חמה ועד שירתחו המים דיברנו, לא זוכר על מה, ועל השביל עבר לו סטיוארט אשר חזר מן האולפן שאל אם הוא יכול […]

שלום רב לציבור החברים חובבי הסוסים, אני יוצא אליכם בקריאה נרגשת: האורווה בגבעת חיים איחוד בסכנה, וצריך למצוא לה מקום חלופי לפני שיבנה הכביש המערבי שגורם לחיסול האורווה! "כביש חדש", "כביש מערבי", "כביש גישה" ויש עוד שמות… הפעם הכתבה היא עבור ציבור החברים מיפתח לב-רון. 41 שנים קיימת האורווה המיוחדת במינה שאני יזמתי, הקמתי ותפעלתי, […]

דברי אלו נכתבו טרם התקבלו תוצאות הקלפי בה הוחלט על מעמדי העתידי בקיבוץ אלא בעקבות הגיגי מחשבות וספקות חברים באשר להחלטתי להגיש מועמדות לחברות. חברות: חִיבְרוּת – תהליך הטמעה תרבותי של פרט בסביבתו. חֲבֵרוּת – ידידות, שותפות, השתייכות מובנית למסגרת כלשהי, תושב: תושב הוא אדם המתגורר במקום מסויים: במדינה, ברשות מקומית, בשכונה וכדומה. תושבות היא […]

"נעים להיזכר" הוא ספר המאגד מגזרות נייר מאוירות בשירים קצרים ובמבט אוהב ועוקצני על חיי הקיבוץ מאת נילי לב ארי המספרת: "בשנים האחרונות, עבר קיבוצי תקופה סוערת. נוצרה הרגשה שההסדרים שלנו אינם מתאימים למציאות המשתנה ונוצר צורך לשינוי, להתחדשות. באווירה של דיונים, חילוקי דעות וויכוחים הרגשתי צורך להביע את עמדתי בכלים שברשותי, וכך יצרתי את […]

רובין היה גזבר בשנים אלו: "אנחנו לא הסכמנו לחנך את ילדינו לאור הקומוניזם של סטאלין, אלא ברוח הציונות הסוציאלסטית, בדגש על ציונות".

בינתיים הבריטים גמרו "לכבוש" את גבעת חיים. הם אספו את כל הציבור אל הדשא הגדול בין חדר האוכל למועדון, ועשו "מסדר זיהוי", אך כל אחד שנשאל לשמו ענה: "יהודי מארץ ישראל".

גרי בר שלום (סבא של שרון בר שלום) היה מראשוני גבעת חיים. הוא היה טרקטוריסט, וגויס בין הראשונים להגנה. עשר שנים פעל בתפקידים שונים של פיקוד והדרכה בהגנה, ובשנת 1947 נשלח לצ'כיה, במסגרת פעילי ההגנה שעסקו ב"בריחה", ארגון הנוער היהודי לקראת עליה והגנה. בפרוץ מלחמת השחרור גם עסק ברכישת נשק. גרי, כמו רבים מיוצאי צ'כיה […]

  הכל התחיל ממייל שקיבל ברוך גשן דרך "צור קשר" של אתר הקיבוץ: "שלום, נודע לי לאחרונה כי אבא של חברה שלי מחזיק ברכבו קסדה, שהוא מצא על חייל מצרי, במלחמת יום הכיפורים באזור סיני. על הקסדה רשום השם "קורין". לאחר חיפוש קצר באינטרנט מצאתי כי ישנו חייל בשם אברהם קורין ז"ל, שנפל בעת מילוי […]

(מתוך בלוג הארכיון) טיפוסים ואנשים הם תמיד סם החיים של מקום. בגבעת חיים אפשר להתרפק עוד ועוד על סיפורי המקום ועל האנשים שחיו בו. מי לא רוצה לזכור את משה גרינשפן (שהחברים קראו לו משה ד'שוסטר), את מרים פרינץ המטפלת האגדית, את זיגי וטובה קאול, את שושנה ולטש, ברגרל וטושקה, יונה לנדסברג, מרסל, ג'ורג' – […]

 ראיון עם עדה שסיימה את תפקידה בהנהלת חשבונות מאז שאני זוכרת אותה היא שם, הנהלת החשבונות ועדה הן כמעט מושג אחד, או אולי מוסד אחד. ותרשו לי רגע של נוסטלגיה. פעם, כשעוד היינו קיבוץ, לא כל כך קטן, אבל עדיין קיבוץ, כולם הכירו את כולם מעבר לשלום על המדרכה, החבר היה מזוהה עם מקום העבודה […]

רגע לפני פתיחת התערוכה שאנו עומדים לקיים בגלריה, ושבה נציג את צילומי הקיבוץ בראשיתו אל מול בניית השכונה החדשה היום, התבשרנו כי עמרם נבו – מתעד הקיבוץ בשנים הראשונות ובונה משק הילדים, נפטר. הוא לא זכה להגיע איתנו לרגע חגיגי זה, וחבל. בחרנו להביא קטע קצר לזכרו, מתוך דברים שאמרה בלוויה בתו, טלי (שנולדה כאן […]

עברנו את מדור האפייה ואולם ההכנות ונכנסים אל אולם הבישול, אבל אופס… נתקלנו בבריכה. כן בריכת מים בנויה באמצע המטבח! בבריכה זו היו תמיד סירים גדולים מהבילים. לפי הכלל ש"אסור להכניס אוכל חם לקירור". סירים מלאי חלב או לפתן שבושלו ומיועדים לקירור, עמדו שם להורדת הטמפרטורה. לימים, באחד השיפוצים נהרסה ברכה זו ובמקומה הוצב "קונווקטומט" […]

זכרון הקולנוע שלי מתחיל דווקא בבאר שבע, בקולנוע "אמפי" הפתוח. כל הקרנת סרט (פעם-פעמיים בשנה?) היתה חגיגה משפחתית!

לראשונה נפגשו ילדינו פגישה ממשית עם שכניהם ואחיהם מגולת תימן, ורב היה ערכה, אולי יותר משעות רבות של שיחות ופעולות בתוכנו או בין המדריכים לקבוצותיהם, שכוונתן יצירת הקשר עם ילדי המעברה.