יש אתגר לא פשוט בחיים בישוב הצמוד לגדר רצועת-עזה, במיוחד בידיעה כי בבוקר 7 באוקטובר חדרו 40 מחבלים לכיוון קיבוץ מפלסים במטרה לבצע בו טבח ולחטוף תושבים לרצועת-עזה.

מי שלחמו במחבלים וחיסלו אותם, הם 12 חברי כיתת הכוננות של הקיבוץ וקצינים בחופשה, אליהם חברו אחר-כך כוחות סיירת מטכ"ל וגדוד ההכשרות של חטיבת כפיר. הקרב הסתיים ללא הרוגים או חטופים מהקיבוץ, אך בקרבות בצומת מפלסים נהרגו ונחטפו 50 אנשים, רבים מהם צעירים שנמלטו ממסיבת הנובה.

פניתי לאלה נואמה הנמצאת בשנת-שירות במפלסים שתרחיב קצת על החוויה אותה היא עוברת מאז חודש אוגוסט, ממש קילומטר מבית חאנון.

היא בתם של מור וציון ונכדתם של תמי ויענקל׳ה הורוויץ, דור רביעי בקיבוץ, שנולדה וגדלה פה ורואה עצמה כאיחודניקית גאה. לשאלתי על הבחירה בין גיוס מיידי לבין לשנת שירות היא עונה: "האמת שלא הייתה דילמה. בעמק חפר ובייחוד אצלנו בגח"א זה מובן מאליו שעושים שנת שירות והיה לי ברור שזה הדבר הנכון לעשות כחלק מהשייכות שלי לחברה ולמדינה. בשנה זו אנו תורמים תרומה חשובה לחברה ומקבלים לא פחות".

במסגרת שנת השירות עובדים תשעה חבר'ה במפלסים, בעיקר בענף החינוך בשילוב חקלאות ובשאר הזמן, עוזרים בהפקת אירועי תרבות ובקהילה.

אלה עובדת בגן תלת-גילאי (3-6) "האתגר העיקרי הוא להגיע לקיבוץ שחבריו וילדיו חוו טראומה, להשתלב בו ולגור בישוב צמוד גדר עם כל מה שמשתמע מכך כאשר המלחמה עדיין לא הסתיימה. הדבר העיקרי שמרגיש לי משמעותי מאוד זה חיזוק הקהילה שחזרה אחרי שנה בבית מלון וחיזוק הקומונה של שנת השירות כאן. רוב החברים חזרו לקיבוץ, אך רבים מרגישים עדיין את אובדן הילדים והחברים בקיבוצים בסביבה הקרובה וחילול הבתים והמקומות אליהם נהגו לצאת".

הקהילה מנסה להשתקם ביוזמות שונות של חיבור החברים והילדים אחד לשני ולכל המתנדבים שהגיעו, על-מנת לייצר סביבה בטוחה ומקבלת.

כמי שעובדת עם ילדים, היא מבחינה בהיבטי המלחמה. "באופן מובהק, הילדים אינם מתנהגים כילדים בגילם במקומות אחרים: חלקם חווים התקפי חרדה, אי-ודאות ופחד וזה ניכר, למשל, כאשר ילד בן ארבע שומע רעש חזק ומבין שצריך להכנס לממ"ד". היא גם עובדת באופן פרטני עם ילדים שחוו טראומה.

ולבסוף, מה היא מקבלת שם והאם היא ממליצה לבוגרות ובוגרי י"ב להגיע למקום כזה? "אני נהנית מאוד מחיי הקומונה, בין אם זה חברות לחיים או עצמאות ועוד כלים שרוכשים ברגע שיוצאים מהבית", היא מדגישה. "החבר'ה בקומונה כולם מקיבוצים ואני מרגישה שזכיתי בהם כחברים לחיים. לדעתי שנת שירות היא הזדמנות חד-פעמית ואני ממליצה חד-משמעית על שנת שירות בכלל ובמפלסים כמובן. חיי קומונה בקיבוץ זה משהו שכל אחד היה רוצה, כי מה צריך יותר מזה?".