במפגש הלמידה האחרון על חלופות השיוך (יום ו' 25.2) נזרק לחלל מושג חדש – "חירות כלכלית" – כשאיפתו העיקרית של כל אדם או לפחות חבר קיבוץ, וכניגוד למשטר הוועדות הדורסני של הקיבוץ הקלאסי. למונח זה אין ולא כלום עם "עצמאות כלכלית" כאחת מצורות החברות בקיבוץ. חירות-כלכלית היא סיסמתם של אלה המבקשים לבצע את פעילותם הכלכלית ללא כל מחסומים של בקרה חברתית או התחשבות במושגים שהם מעבר למטרתם הכלכלית היחידה – מיקסום רווחיהם. התרגום הלועזי, המוכר יותר, של מושג זה הוא ליברליזם (חירות=ליברטה), או בגרסתו העדכנית ניאו-ליברליזם, והוא המשטר החברתי-כלכלי שהשתלט על המדינה החל מעליית שלטון הליכוד. ונא לא להתבלבל עם ליברליות חברתית הומניסטית, שהיא התכונה הנדרשת מאנשים הרוצים להיות נאורים. הניאו-ליברל הכלכלי אומר: אני רוצה להיות חופשי לעשות מה שמתאים לי, בלי חוקים ומגבלות שמטילה הסביבה והחברה בה אני חי. אין צורך להדגיש שזוהי צורת הפעילות הכלכלית הכי מנוגדת והכי פחות מתאימה לקהילה הקוראת לעצמה קיבוץ, בה הערך העיקרי הוא מאמץ עליון להתחשבות בצרכיו של כל פרט בלי לפגוע בצרכיהם של הפרטים האחרים. זו, על כל פנים, היתה הפלטפורמה להקמת הקיבוצים באשר הם.

ברבות השנים אכן נמאס לחלק מחברי הקיבוצים, בעיקר בעלי היכולת ביניהם, לשאת גם בצרכיהם של החלשים יותר. הנהלות הקיבוצים לא תמיד ידעו לממש את סיסמת "לכל אחד לפי צרכיו" המונחת ביסוד הקיבוץ. סיסמה זו הריהי אוטופיה, קשה עד בלתי אפשרי לממשה הלכה-למעשה וניתן רק להשתדל להתקרב אליה. פעמים רבות אכן צרכיו של היחיד לא בדיוק עולים בקנה אחד, ואפילו מתנגשים, עם צרכיהם של חברים אחרים וגם של קהילת הקיבוץ ככלל. מצב זה מהווה שורש פורה לתיאוריות שהקיבוץ=הכלל הוא ארגון, שצרכיו נוגדים את צרכי החבר היחיד. בשביל להחזיק בתיאוריה כזאת צריך להיות בצד החזק – שבו החבר-הפרט אולי יכול בתנאים מסוימים להשיג לעצמו יותר ממה שהקיבוץ יכול לספק לו. אך מנקודת ראות קהילתית, הפעילות המשותפת הכפופה לבקרה ופיקוח ואיגום משאבים יש לה יותר סיכוי להגדיל את העושר הכללי.

חבר קיבוץ ליברל-כלכלי, כזה המבקש לעצמו חירות כלכלית, כאילו אומר: אני יכול להשיג יותר ממה שאני משיג בקיבוץ, ולא איכפת לי מה קורה עם שאר האנשים שסביבי. ובכן, ידידי, לא בשביל זה אתה חי בקיבוץ.  תנסה רגע לחשוב מה יקרה אם לכל החברים תינתן אותה חירות – לעשות רק מה שטוב להם עצמם. בעצם, אנחנו לאט לאט מתקרבים למצב הזה. לא צריך לדחוף הרבה. במפגש נמסר כי רוב גדול של החברים רוצים שגבעת-חיים, עד כמה שלא תהיה מופרטת, עדיין תשמור על הפרמטרים שמאפשרים לה להיקרא קיבוץ, אף שיש בהם מן הוויתור על "חירות כלכלית" מלאה. כל החלטה שתתקבל מן הראוי שתתחשב בפרמטרים אלה ולא בשאיפת החירות, הקיימת בוודאי בלב כל חבר.