מירהל'ה ערכה את העלון כעורכת משותפת בשנת 1996 וגם בין 2003-2010. היא סיפרה לשלמה כהן סיפור המאפיין את תבנית עבודתה

יש לי זכרון חשוב מהתקופה בה ערכתי את העלון, שאני מספרת אותו מדי פעם, כמעין הבנה פנימית המשקפת מימד חשוב שלי ושל העלון.

הייתי בחופשה בחו"ל וגם תמר רז לנג, שערכה איתי את העלון באותה תקופה. בדיוק באותה עת נפטר חיים בן-אור ולא ידעתי על פטירתו.

אמנון לוי. עיצוב לוגו בתוכנו

עם שובי, התחלנו לסדר את העלון שדפיו היו כבר מודפסים ומוכנים לאיסוף על השולחן העגול במזכירות. (באותה תקופה לא היה נהוג לשלוח את העלון להדפסה מחוץ לקיבוץ, כפי שנעשה היום). לפתע הזכירה נירה פרינץ את מותו של חיים בן-אור. הייתה לי ממש תגובה פיזית לתדהמה שאחזה בי, כשהבנתי שאני עומדת להוציא עלון ללא דברים והספדים על חיים ז"ל.

אמרתי למי שעזר לי לעצור את מלאכתנו מיד. היה יום חמישי והעלון אמור היה להיות בתאי הדואר למחרת, אך אי אפשר להוציא את העלון ללא כמה דברים על חיים. פניתי לעודד בן-אור, אך הוא אמר לי שכל החומר נמצא אצל צפריר, שנסע ללמוד בירושלים באותו יום. הייתה לנו התלבטות אם להוציא את העלון ביום ראשון ולכלול את ההספדים או לדחות אותם לעלון הבא ולחלק את העלון ביום שישי בלעדיהם.

היה צורך לעמוד בשני כללים שהיו חשובים לי מאוד כעורכת: הקפדה על פרסום ההספדים בזמן הקרוב ביותר והוצאת העלון לתאי-הדואר ביום שישי, בו רגילים החברים לקבל אותו. לא עלה על דעתי שחבר נפטר ויוצא עלון ללא דברי הספד.

גם ללא עודד התכוונתי לכלול את אותם דברים בעלון, אך לאחר שדיברתי איתו, זה היה ברור עוד יותר. סיכמתי טלפונית עם צפריר שיניח את החומר עבורי בשובו מהבירה, הוריתי לאנשים להתפזר ופניתי לאשר ישראל, ששכפל את העלון באותה תקופה, שיכין לי את הדפים להכנסה לעלון.

בבוקר יום שישי היו הדברים מוכנים להכנסה לעלון. לא זוכרת אם קראתי לאנשים שיעזרו לי לסככ את העלונים או שעשיתי את זה לבד. על-כל-פנים, בשעה 11:00 היו העלונים עם ההספדים בתאי הדואר ואני נרגעתי. מאז, נשארה בי ההבנה כי אין או-או, יש גם-וגם.

הסיפור מאפיין את היחס שלי למסורת ולנוהגים של אותה תקופה ואני אוהבת את השמרנות שלי.