בעלון הקיבוץ בתחילת 1972, עדי נחמני מציג בשפה פיוטית את הלוגו החדש שעיצב אמנון לוי: "בשער, בראש חדש ניצב עתה עלוננו לפני קוראיו. תוספת צבע ועיצוב משוכלל של הסמל – ליתר נוי נועדו, למשוך את העין בטעם. אלה השיפורים והבאים בעקבותם מבשרים אחת לפחות: אי קיפאון. 

עם זאת מודעים אנו לתפקידנו הראשי: להעלות את רמתו של בטאון הקיבוץ, להרבות מידע, לעורר מחשבה באמצעות תגובה וויכוח, לגוון מדוריו, כדי להרחיב אופקים, וכדומה מטרות נעלות. אל אלה ניתן להתקרב אך צעד צעד בעזרת קהל קוראיו וכותביו. לגבי דידנו, לא צורה, קליפה או אריזה עיקר הן ככלות הכל, כי אם התוכן המזין, הנימה המלבבת, המשקל הסגולי."

בהגיענו לעלון ה-1000, זוהי עת טובה לעצור רגע, ולהביט לאחור בהתפתחות הלוגו של העלון המקומי, כפי שעושים גם במיטב החברות הגדולות כמו נייק, קוקה קולה, אפל ועוד.

במרץ 1952 (לפני העליה לקרקע במאי) עלון הקיבוץ נקרא "יומן המשק", ניתן לראות את עבודת היד ברישום האותיות ואת ההשפעה הסגנונית של עיתוני הפועלים מהתקופה ההיא (מינימליזם אינפורמטיבי).

בסוף 1952 זאב גוטקינגד (אביה של פתי ידיד) שרטט ביד לוגו עם השם שילווה את העלון מכאן ואילך – "בתוכנו", כשמו של עלון כפר סאלד, שנדד הנה עם חבריו בזמן הפילוג. ניתן למצוא פונטים דומים בעיתונים היומיים וגם על כריכות ספרי הילדים של אותה התקופה.

בתוכנו לוגו כפר סאלד 1950

ב-1953 גילינו לוגו שהוקלד במכונת כתיבה (שימו לב לשימוש באות דל"ת), שאולי מעיד על כך שלא זאב היה זה שעשה אותו מסיבות כלשהן. זאב המשיך לאייר את הלוגו עד תחילת שנות ה-60.

הלוגו המאוייר הראשון מפציע בסוף 1954, ועלוננו מתחיל לקבל את פניו הייחודיות (והאיחוד-יות) עם מגדל המים הנישא בגאווה מעל הגבעה כשהבתים והעצים הצעירים תחתיו.

וכך חולפות להן יותר מ-15 שנים עד שאמנון לוי מייצר לוגו חדש, המשלב בין פונט מסוגנן ואיור מינימליסטי המזכיר במשהו את הסגנון של כריכות ספרי הילדים מהתקופה (לדוגמא "דירה להשכיר" בעיצובו של המאייר הוותיק שמואל כ"ץ). מעניין לראות איך אמנון משלב את טקסט המסוגנן במורדות הגבעה עם נגיעה אדריכלית. את ההתייחסות של עדי נחמני העורך ללוגו הזה קראתם בתחילת הכתבה.

בתחילת שנות השמונים הססגוניות, המודרניזם בשיאו, הלוגו המאויר נזנח לזמן קצר לטובת פונט "אייטיז" מסוגנן ומודרני בעיצובו של חגי דור וללא מגדל מים.

ב-1982 אמנון לוי יוצר לוגו איורי עם מגדל המים ועם חתך אדריכלי של המג"ח, שנבנה באותן השנים, והוא היה מעורב בתכנון המבנה האדריכלי.

עם השנים הלוגו מקבל גם תלבושות מיוחדות לחגים אך נשאר פחות או יותר אותו הדבר עד לשנת 2011 כשיעל ויינברג (גשן) יצרה גרסה המתקשרת עם העיצוב הקודם של אמנון לוי כמעין חזרה למקורות, אבל עם טאצ' מעודכן ואופנתי המתאים לתקופה.

הלוגו הזה מלווה אותנו נאמנה עד עצם היום הזה.