שלום לכל בית גבעת חיים איחוד.

איך אמר פעם צביקה פיק? “העולם שייך לצעירים". תכל'ס, אני עוד מהרהר על זה לפעמים, הרי רוב השליטה, הכסף והכוח נמצאים בידי המבוגרים. מה שכן, הכיף והחוויות נמצאים בצד שלנו.

בכל מקרה, ב- 28 בפברואר 2021 יצאתי לחופשת שחרור ובאותו יום, חבריי לקבוצת "קרמבולה" – ניתי דניאל, דורי אחיטוב ותאיר ורדי שהביאה עוד אחד (ברק בן הרוש מקיבוץ עין דור הידוע בתור "באבי" או "הבחור הזה שדומה למרגי אבל בונה פרגולות בפינת עץ")  התחילו את "שביל ישראל" במהלכו גם תאיר השתחררה ובכך חתמה את השירות הצבאי הסדיר של קבוצת "קרמבולה". כולם בחוץ וההורים חוגגים.

נפגשנו בסופ"ש לזולה על הירדן כדי לחגוג לשירי ארד יום הולדת והכנתי כמה שאלות לחבר'ה:

ספרו רגע –  איך הולך, מה קורה?

"בסדר גמור, אתה יודע, סופ"ש רגוע".

תנו בריף, מה עברתם בכל שבוע?

"אנחנו עושים את השביל מדרום לצפון. לפני שיצאנו לדרך עשינו קצת שנורקלים ובטן-גב באילת כדי 'להכין את הגוף', כמובן. בשבוע הראשון הלכנו מאילת (הר צפחות) לנאות סמדר. בשבוע השני, מנאות סמדר למצפה רמון. בשבוע השלישי, ממצפה רמון למעלה עקרבים. בשבוע הרביעי (שנמשך כמעט שבועיים) ממעלה עקרבים עד קיבוץ כרמים ומקיבוץ כרמים לירושלים, מירושלים ליקום (עם עצירה ליום הזכרון אצל חברנו תומר בן דויד מאחיטוב וחגיגת יום עצמאות בת"א). מיקום המשכנו לקיבוץ יגור ומיגור עד הירדנית".

איך נראית השגרה?

"קמים מוקדם, סביב שש בבוקר ויוצאים לקטע היומי. עושים עצירות כשצריך ועוד אחת ארוכה לארוחת צהריים וגם שנ"צ אם חם וממשיכים ללכת עד הערב. בעיקרון, בכל ערב אנחנו מגיעים לחניון / 'מלאך' / דשא באמצע יישוב כדי לישון. אוכלים ארוחת ערב, שהיא המשמעותית ביום, מתכננים את היום הבא והולכים לישון די מוקדם. אנחנו משתדלים לעשות יום מנוחה פעם בשבוע כדי לא להעמיס על הגוף וגם כדי ליהנות מהאזורים אליהם אנו מגיעים".

מה היה החלק הכי קשה?

"יש שלב באזור המכתש שהכל עליות רעות, אבל מעלה חצרה היה הקשה ביותר".

מה הדבר הכי מפתיע שגיליתם בשביל?

"בחודש האחרון יצא לנו לישון אצל 'מלאכֵי שביל', מונח המתייחס לאנשים הפותחים את ביתם ללינה עבור מטיילים בשביל ישראל. יצא לנו להעביר איתם ימים שלמים, לאכול איתם ארוחת ערב, לישון אצלם בבית ולהעביר הרבה שיחות מגניבות. לחלק מהמשפחות מגיעים בכל יום 'שביליסטים' אחרים ורואים שזה ממלא אותם בשמחה בצורה מעניינת וקצת מוזרה, אבל אנחנו חושבים שזה מדהים".

איפה הכי אהבתם להתארח?

"האמת היא שבנאות סמדר אצל חבר של באבי. ישנו אצלו ובילינו קצת בקיבוץ והיה מעולה, יש שם גם סוכה עבור 'שביליסטים' עם שירותים, מקלחת, מכבסה ואוכל מהחד"א שלהם. בדרך כלל, אחר כך, מתנדבים לעזור להם באיזה יום בקיבוץ וממשיכים לדרך".

הפעם הראשונה שכיבסתם?

"אחרי שבוע וחצי. אבל התקלחנו אחרי שבוע"!

כמה משקל אתם סוחבים וכמה הולכים בממוצע?

"באזור 12-15 ק"ג כשבצפון זה קצת פחות. בקשר להליכה, זה משתנה: יש ימים של 30 וימים של 15, אבל אפשר להגיד שהממוצע זה 20 ק"מ".

פציעות היו?

"לכולם היו. גם התחסנו תוך כדי והיה איזה יום קצת פחות טוב להליכה ברגל אחרי החיסונים, אבל מסתדרים".

יש הרבה צעירים שעושים את השביל עכשיו?

"יש המון. אין טיסות אחרי צבא ונראה שכולם מצאו אלטרנטיבה: שביל ישראל. גם לטייל ולא לחשוב יותר מדי וגם לראות אנשים והמון נופים. יש גם מיזמים רבים שקמו בדרך למשל, 'לוחמים ללא גבולות', שפעם היו מתנדבים בחו”ל והיום מתנדבים בארץ, בקיבוצים בדרום ובחוות רבות. יש הרבה מה לעשות וכל אחד בוחר את הדרך שלו. אנחנו רצינו מאוד ללכת ולראות את כל הנופים ויש גם אנשים שלוקחים את הזמן שלהם והגיעו כדי להכיר אנשים".

 חשבו שאתם מתנשאים?

"כל הזמן. אולי היינו צריכים להגיד שאנחנו ממושב".

איפה הצבעתם ? והאם הרבה מהשביל הצביעו או גילו אדישות?

"אנחנו הצבענו בנווה זוהר על יד ים המלח והאמת שהרבה 'שביליסטים' יצאו להצביע. דווקא לא ראינו אדישות – הצביעו בקלפי נגישה או שעשו הפסקה בבית של ההורים. היו אפילו כמה שהתקבצו וארגנו מיניבוס מהשביל להצביע".

השביליסטים נוהרים לקלפיות. מי מתעורר אחרון בבוקר?

כולם בקול אחד: "דורי!"

תגובתו של דורי: "להגנתי, אני האחרון שקם מהשק"ש, אבל תמיד קם. פשוט לא מבזבז זמן".

למי יש הכי הרבה רבאק?

"באבי הסייר, כמובן".

מי מקבל החלטות ומה הייתה ההחלטה כי טובה?

"סוג של ביחד, משתדלים לפחות. ההחלטה הכי טובה הייתה לחגוג לתאיר יום הולדת ביקב באזור עמק האלה אחרי הרבה זמן של אוכל משימורים וגם הצלחנו להפתיע אותה".

הגיעו לבקר אתכם תוך כדי השביל?

"כן, חלק מהמשפחות והחברים לאורך הדרך, בין אם לטייל או לימי מנוחה אבל הביקור הכי חשוב היה של יונה ואלדד שארגנו לנו ארוחה ארוחה". (כולם מסכימים הסכמה מלאה).

בעוד כחודש יסיימו את השביל והם כבר מרגישים את הפז"ם ואת המעבר לחלק הצפוני המאופיין בצל רב יותר, נוכחות של אנשים ופשטות מבחינה לוגיסטית (מים, אוכל וכו'). החבר'ה מעידים שהם כבר מרגישים בתוך שגרה (טוב, עברו חודשיים) ומצד אחד רוצים לסיים את המסלול, אבל לא רוצים שהחוויה תסתיים.

לפני שניפרד, מה התכניות אחרי שתסיימו את השביל?

דורי: "אני רוצה לטוס לטייל במזרח ובאוקטובר אתחיל ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים אלא אם ממש אהנה ולא ארצה לחזור מהמזרח".

ניתי: "התכנית שלי להמשך היא לחשוב על תכנית להמשך". (תודה, ניתי).

תאיר: "לי אין תכניות כרגע, חכה".

ברק: "לעבור לאילת, לצלול מלא ולעבוד קצת".

ובזאת שיחתנו נגמרת. נאחל המון בהצלחה למשלחת שלנו בשביל ועכשיו אנחנו הולכים לטבול קצת. שבת שלום!