אחרי קרוב ל-40 שנים, יוסי חי מחזיר את המפתחות. האמת היא שכבר אין הרבה מפתחות להחזיר בגבעת חיים איחוד, רק שלושה רכבים מחזיק סידור הרכב כיום, אבל במהלך שנותיו כאחראי סידור הרכב של הקיבוץ, ראה יוסי מפתחות רבים, רכבים רבים וחברות וחברים רבים  ששמו ידיים על ההגה. לרגל פרישתו מהתפקיד בחודש שעבר, אנו נפגשים לחוויות וסיכומים.

היית אחראי סידור רכב הרבה שנים, אבל היו גם הפסקות, נכון?

"נכון. ב-1982 החלפתי את אבי ברוך והמשכתי בתפקיד ברצף במשך 12 שנים. ב-1994 החליף אותי מאיר נחמני ואחריו רינה נבון ואז חזרתי לתפקיד לתקופה מסוימת כשהחליפה אותי אורנה צ'רבינקה. עם המעבר להפרטה בקיבוץ ב-2005, פנו אליי מנהל הקיבוץ ורכז המשק ולבקשתם, חזרתי לתפקיד באופן מלא ונשארתי בו עד לפני חודש".

מה השתנה מאז ועד היום?

"בהתחלה עבדתי עם עפרון ומחק. היו רשימות והיה צריך להסתכל בחוברת הסידור, לארגן אותה, לרשום ולמחוק. בשלב מסוים עבר סידור הרכב להיות ממוחשב, כולל המעבר לשימוש בקאר-לוג ולפזומט, אותו אני הכנסתי לקיבוץ, כולל אחריות על תחנת הדלק מול המוסך. אני חושב שהתחנה הזו יכולה להיות מקור הכנסה מצוין לקיבוץ ושצריך לפתוח אותה החוצה כי עד היום היא משרתת רק את חברי ותושבי הקיבוץ. תאר לך שנהגי האוטובוסים שמביאים ילדים למשג"ב ואוספים אותם, היו מתדלקים פה, שלא לדבר על כל מי שמגיעים למתחם 'לב הפרדס' ולמתחם היד השנייה. זה יכול להכניס לקיבוץ הרבה כסף.

ברור שהשינוי המרכזי הוא המעבר להפרטה בעקבותיו אנשים החלו לרכוש רכבים פרטיים. אני מוכרח להגיד שלדעתי, צריך לסגור את סידור הרכב ולא להחזיק בקיבוץ רכבים. זה לא כלכלי משום בחינה ומעט מאוד אנשים משתמשים בשירות הזה שבניגוד לעבר, גם עולה להם כסף.

סידור הרכב וכל מה שסביבו היה פעם מרכזי מאוד בקיבוץ והמשרד היה מקום שמגיעים אליו. היו שם גם הרבה אמוציות. אנשים היו מגיעים להזמין רכב, מחכים מחוץ למשרד, מדברים ביניהם וכשלא היה רכב פנוי למועד אותו ביקשו, הם היו לפעמים נלחצים מאוד ויכולים להפוך לתוקפניים ממש. היו כועסים עליי ומאשימים אותי שבגללי אין להם רכב ושבאשמתי הם לא יוכלו להגיע למקום מסוים. לעיתים זה הגיע לטונים גבוהים מאוד ולא נעימים".

אתה זוכר מקרים וסיפורים מעניינים?

"בטח, יש הרבה. גם מהמשרד אבל גם מחוץ לו. בוקר אחד לפני הרבה שנים, ראיתי בדרך למשרד את אחד מרכבי הסובארו עומד באמצע הכביש. משיחה עם שומר הלילה התברר שמי שנהגו בו היו חבר'ה משכבת י"ב שלקחו אותו בלי רשות. כשהם חזרו, הם השאירו את הרכב על הילוך ניוטרל ולא הרימו את בלם-היד, אז הוא הידרדר לאמצע הכביש, מה שגרם להם להיתפס.

בכלל, לאורך השנים היו הרבה עניינים עם הנעורים. פעם שמתי לב ברישומי סידור הרכב שהמדריך של הנעורים מזמין רכב בכל לילה ונוסע מרחקים עצומים. פניתי אליו והוא אמר שאיבד את הקאר-לוג. זה עורר אצלי חשד. באותו לילה הייתי שומר לילה ופתאום אני רואה בשעה מאוחרת מאוד את שני הרכבים שהמדריך 'הזמין'. נסעתי אחריהם בלי שהם שמו לב וגיליתי שאלה שני חבר'ה מהנעורים. כשהם ראו אותי אחריהם, הם כל-כך נלחצו, שנסעו במהירות למגרש החניה, יצאו מהרכב ופשוט ברחו. אפילו שלקחתי את הדברים האלה מאוד ברצינות והייתי מדווח למי שצריך, ברור שהיה בזה גם משהו מצחיק. גם אני, בצעירותי בקיבוץ משמרות, הייתי 'שואל' את הג'יפ של השדה (חקלאות) יחד עם חברים. אני זוכר שיום אחד, מנהל הענף ראה אותנו ואמר לנו: 'רק תמלאו דלק כשאתם מחזירים את הג'יפ'.

היו עוד מקרים מעניינים ומצחיקים. בשנות ה-80, למשל, היה מקרה עם אסיר-לשעבר שהתגורר בקיבוץ. תפסתי אותו מנטרל את הקילומטראז' של אחד הרכבים, כדי שלא יחייבו אותו על הנסיעה. הייתה גם חברה מהקיבוץ שמילאה דלק בתחנה, קיבלה טלפון ופשוט נכנסה לרכב ונסעה עם הצינור בתוך מיכל הדלק. בתקופות מסוימות היה מאתגר גם עם חלק מחברי הקיבוץ שעבדו במקומות עבודה שסיפקו להם רכבים ('פעילים', מה שנקרא). היו כאלה שלא אהבו שאחרים נוהגים להם ברכב או שלא מחזירים אותו עד לפתח ביתם. התקשורת סביב זה הייתה מולי וזה לא תמיד היה נעים. לצד ההתמודדויות, איפשר לי התפקיד גם להכיר אנשים ולקשור קשרים טובים. היו גם חברים שנהגו לבוא אליי למשרד והיינו משוחחים הרבה".

ועכשיו החלטת לסיים

"די, אני כבר פנסיונר. ההשקעה שלי בתפקיד וברכבים הייתה גדולה מאוד. כל השנים טיפלתי ברכבים רק במוסכים מורשים, ניקיתי ושטפתי אותם בעצמי ודאגתי לכל מה שצריך. איציק הרץ מחליף אותי והוא איש מקצוע מעולה. הוא גם מכונאי וגם קצין בטיחות רכב והוא יעשה את התפקיד מצוין. יחד עם זאת, אני רוצה להדגיש שוב שלדעתי, נכון יהיה לסגור את סידור הרכב. הקיבוץ צריך להגיע להסדר עם האנשים המעטים מאוד שמשתמשים בשירות הזה ולתת להם מענה, אולי למכור להם את הרכבים. אין שום סיבה שהקיבוץ יסבסד את הדבר הזה. אין לזה הצדקה".