ענת,

כל מה שיכתבו עלייך לא ימחיש את מה שאת, את מי שאת.
כל כך הרבה דורות של ילדים, כל כך הרבה אבחנות שעשית, כל כך הרבה ערכים שהחדרת, כל אלה לא יוכלו לשום אדם לקלקל.
ניסו לקלקל אבל דעי לך…… לא הצליחו.
אוהבת אותך המון, מעריכה אותך
נויה

יפה כתבת. מלאי מצברים גיסי פנסיונרים וצאו למאבק שאין חשוב ממנו. אני מתגייס.
קבלי את ברכת הדרך גידי

שלום לכולם,
אני תומכת ברעיון של אלדד לרענן את החשיבה שלנו בקשר לשכבת הגיל המבוגרת – מייסדים ופנסיונרים שזקוקים לאוזן קשבת ועזרה של מערכת הרווחה הקיבוצית. בתקווה שהרענון יוליד גוף אחראי ספציפי לנושא. צריך לשים לב לכך שכיום תוחלת החיים מגיעה לפאתי ה-90 (לפחות בקיבוצנו), כך שמיום הפרישה לפנסיה צפויות לנו לפחות עוד 20-25 שנות חיים נוספות, בהן ישנם צרכים לטיפול ולהתייחסות.
בריאות ושמחה!

בוצי יקרה,
אני רוצה לומר לך תודה, תודה על התגובה העניינית כל כך לדברי הבלע וההשתלחות של יוסי בליך, שרק גורמים לרגשות דחייה וסלידה אצל החברים.
תודה לך על הזכרת שמם של המייסדים הדגולים שעשו מעשה כמעט חד-פעמי! ששמו את החברה והיחד לפני האני ורק לעצמי!
יוסי, אני מקווה שתלמד מהם משהו! אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק עם "העריצות המילולית" מעל דפי העלון האינטרנטי והמיילים שרצים מפה לשם.
תלמד מבוצי כמה קל יותר לפרגן, לקבל ולחבר!
לבסוף, לקראת ראש השנה: הלוואי ותבוא על כולנו שנה אחת טובה באמת, כל השאר באמת לא חשוב.

יפתח
תודה על הכתבה המרתקת. מעניין ומרגש מאד האופן שבו הצגת את תרצה, וחשוב מאד בעיקר למי שלא הכיר את תרצה באותם ימים.

תודה וכמובן שהכתוב מעיד גם על הכותב…

ענת ברנע

בשמי ובשם ילדי המרכזונים, שמבלים הרבה שעות על הדשא,
ובאופן יום יומי, מחפשים איפה אפשר לשבת ? איך לארגן את המעגל, כך שאף אחד לא ישב על קקי, איפה אפשר לשחק שני דגלים ? תופסת ? בלי שאף אחד ידרוך / ישב על …
אני מצטרפת לפנייתה של אביגיל לבעלי הכלבים:
יופי שיש לכם כלב, קחו שקית ותנקו אחריו , בבקשה.

תמר צודקת לדעתי ולידיעתי. גילי באמת לא לבד, אבל בעיקר – יש בעיה של סמכות לומר דברים, כך- או כך: שני האיילים הם, עם כל הכבוד, שכירים כאן. שהם המטפלים בעיניינים כאלו – זה דבר לא טוב בפני עצמו. אבל שהם אלה אשר מפרסמים את התגובה של המערכת – כאן האי-תקינות משוועת! אם זה קורה כך, כי מישהו או מישהם מסתתרים מאחוריהם – תחשבו בעצמכם כמה זה ראוי…

מדברי האיילים משתמע כי אינם מכירים את המצב לאשורו. בהחלט יש חברים שאולצו לצאת לפנסיה ולוותר על מקום עבודתם, מבלי שנאמר להם כי הסיבה היא שאינם ממלאים את תפקידם כראוי. אם אכן זו הסיבה, יש להציגה לחבר עם קבלות. לא מעט פעמים שמעתי את הנימוק, שיש לפנות את מקום העבודה לחבר צעיר שאינו מוצא עבודה. לעניות דעתי, תפקיד מש"א הוא למצוא מקומות עבודה נוספים לאלה המאוישים כבר על-ידי חברים, להרחיב את מעגל העובדים ולא רק לשחק בכסאות מוזיקליים. אם נצא בשלום ממהלך הסמכויות, הדבר הבא לדיון צריך להיות היציאה לפנסיה.

תמר,
לא תליתי בך את האשם על חוסר ההבנה, אלא הסברתי. את האשם, אם היה, תליתי במהירות שבה תייגת אותי לקבוצת הקיבוצניק ה"חדש" ושאר הביטויים. ראשית, מה עושה אותי הקיבוצניק החדש ואותך הקיבוצניקית הישנה? אם כבר שנינו חדשים באותה מידה. ואם בוותק עסקינן, אז אולי צריך לזקוף לזכותי גם כמה עשרות שנים של חינוך סוציאליסטי ציוני ? ובכלל ממתי זאת נהפכה להיות תחרות ציונים ותגיות ?
לגבי שאלת היהדות, אין לי ספק שמדובר ביהדות אחרת, ואין לי שום בעיה עם זה, שבעים פנים לתורה. מה שאני לא מבין זה את התיאור הסקסיסטי של השמלה השחורה הקטנה, שאילו היה בא ממקלדתו של גבר, כבר מזמן הוא היה מואשם בדבר עבירה. הקישור בין דיון ערכי לכאורה בתרומתם של בני דור המצווה ובמשמעותה של חגיגת המצווה לבין אופן הלבוש של בנות בגיל 12 ומתן פרשנות סקסיסטית לכל הנושא הוא תמוה מאוד בעיני

עם כל ההערכה שלי למערכת הרווחה ולעומדת בראשה, ויש הערכה שהבעתי בפומבי באחד העלונים. מן הראוי לקיים את הדיון הציבורי עליו מדבר עמרם. יש מספר דברים שאחרי 20 שנה ולאחר מעבר הקיבוץ לעידן ההפרטה צריכים רענון ומחשבה מחודשת. לצורך זה, אני מציע לכנס צוות חשיבה שייפגש עם הנהלת הקהילה ומערכת הרווחה, יבצע "סקר שביעות רצון" בקרב הלקוחות, חברי הקיבוץ ויביא הצעה לדיון.

נראה לי, שבציבור, גם אם לא במוסדות הקהילה, יש הבנה מאוד רחבה, שאין שום גוף חברתי, שאליו ניתן לפנות בשעת הצורך. וכל המושג "חברה" – מוגבל כאן לתחומים מאוד צרים. אין "חברה" במושג הרחב שלה. אולי – ניתן להגדיר את ה"חברה", במובניה המקובלים בישוב כשלנו, כ"רפואה מונעת", שבהיעדרה – עניין הרווחה הופך להיות הרבה יותר כבד, כשהוא מכיל כבר גם את התוצאות של היעדר אותה רפואה מונעת. אנשים שטוב להם – בריאותם הנפשית רבה יותר, ויהודי חכם אמר לי פעם: הגוף הוא הנפש!

קודם כל, גם קבוצת המייסדים לא בדיוק "מקבלת טיפול טוב ונאות על פי ערכים שניתוו עוד לפני ההפרטה". אין די קשר אישי ובקרה על מצבם.
שנית, לאור ההבנה שהקיבוץ הולך לקראת "דמוקרטיה עקיפה", ניסיתי לפני כשנה לארגן את הגימלאים למעין מפלגה שתדאג לאינטרסים שלהם. העניין, בהנהגת עמרם ובלהה, צלח במשך זמן מה, אך לפתע נמוג. נראה לי שרצוי לחדש את הפעילות.
לעניין "המינויים המקצועיים", שההנהלה רוצה להחילו גם על מנהל הקהילה, אפשר ללמוד ממבנה הממשלה: נבחר ציבור יעמוד בראש ויקבע את המדיניות, ומינוי מקצועי תחתיו שיבצע את מדיניותו בהתאם לצרכים המקצועיים.

תודה לנויה אלדד ולאה . צודקת לאה בכל מילה. הייתי שמחה שבעלונים הקרובים ימצא מקום להאיר גם את עבודתו המסורה של שאר צוות הרוחה והבריאות-ענף ללא אבטלה.
הרבה בריאות לכולנו.

נהניתי לקרוא את הראיון עם עירית.
בהחלט עשייה מבורכת וראויה להערכה , ועל כך תודה .
יחד עם זאת חשוב בראיון כזה, לא לשכוח להדגיש את התודות לצוות הלא קטן שעובד בנושאי הרווחה כבר שנים רבות ,במסירות , ובמחויבות אישית ואנושית. כי הרי בלי צוות כזה מסור ונאמן כל הדברים האלו לא היו קורים. אולי תקצר היריעה מלהזכיר את השמות של כול העובדים בענף בהווה ובעבר, אבל כדאי להזכיר את החלק המאוד משמעותי שלהם בהישגים, ובהצלחות.
אז : לעירית יחד עם צוות המרפאה המורחב על כל עובדיו, צוות נווה נעם, צוות הקשישים בבתים, צוות הסביום וכל כל מי שמקבל את פנינו תמיד עם חיוך ומילה טובה, קבלו ממני הרבה הרבה אהדה והערכה על עבודתכם המסורה. בברכה לאה

אמיל, קודם כל כשאני כותבת משהו וקוראי אינם מבינים, אינני תולה את האשמה בהם דווקא. אשר ליהדות, גם אני איני בזה ליהדותי ומנהגיה, אך כנראה זו אינה אותה יהדות. קשה לי להבין איזו משמעות יש לחגיגת בת-מצווה שאין בעקבותיה קיום מצווה כלשהי, ובוודאי לא לשמלה הקטנה-השחורה המפתה שנקנית ונלבשת לכבודה.

ובהמשך לכתבה עודכן הערך "שיח לוחמים" והוכנס אליו כיאות השם של עמרם הישראלי על ידי שמעון הישראלי.
הלינק:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%97_%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%9D

עירית, בת כיתתי
מצטרף לכל מילה שנויה כתבה, בכל פנייותי אליך (לא היו רבות לשימחתי) נענתי בהקשבה ושיתוף ובתשובה לעניין. גם במפגשים שלנו במסגרת חברותי בקרן לעזרה הדדית את בעלת כושר ביטוי ומיצוי הנושאים הלא פשוטים שעל הפרק
מבקש תשומת לב עוד יותר רבה לנושא הקשישים

חזקי ואימצי

בהערכה
אלדד

משה,
העלון, בשונה מעיתון, מבוסס על קוראיו ועל המעורבות שלהם והנכונות שלהם לכתוב ולתרום מדעותיהם ומידיעותיהם על נושאים שונים בקיבוץ. אין לנו היכולת והאפשרות, המעשית, הכספית והפיזית לערוך תחקירים עמוקים ולהביא את כלל היריעה לפני הקוראים. אנו מביאים את מה שנראה לנו מספיק והוגן להביא, וסומכים עליכם, הקוראים היקרים והפעלתנים של העלון שתאזנו את הכתוב בטורים וכתבות משלכם. אם הרגשתך היא שמה שנאמר אינו מדויק, אנא כתוב והבא לנו את נקודת המבט שלך.

תמר, אם לא שמת לב, הדברים נאמרו באירוניה, וכך גם ההתייחסות לשיח החדש והמכובס הנפוץ בקיבוצים, כמו גם האמירה ביחס למכונית ליד הבית. נראה לי שמרוב התנגדות ומאמץ להבדיל הבדלים ולתייג תיוגים, את מפספסת את העובדה שכנראה אין ביננו הרבה הבדלים.

לגבי סוגיית היהדות, כאן אני מסכים שכנראה שיש הבדל משמעותי ביננו, אני לא בז ליהדותי ומנהגיה, אני מבקש לחדש ולקיים בתוכה משהו משמעותי לי, לצד ארחות חיים נעימים וטובים (מותר לקנות בגדים לבת מצווה – אין בכך חטא). אני רק יכול להביא מדברי חז"ל – "הפוסל – במומו פוסל".

מדידות – בגדים או פרצלציה?
פעם… היינו מודדים פעמיים בשנה (חורף/קיץ) בגדים ב"מחסן" וכל מה שהיום עוד לא למדו בעולם על מחזור וקיימות בקיבוץ של פעם כבר שכחו.
והיום… המודדים הם המפרצלים (מלשון פרצלציה) וקובעים הכל – וכמו שלמדתי בעלון הזה אפילו את בית הקברות!
אם פעם המדידות מטרתן היתה לשתף ולהחליף בגדים, המדידות של היום מקבעות ומשייכות את הנכסים