איך מטפלים בשגיאת דיבור וכתיב, שמחד – כל-כך עמוקה בלשון הציבור, ומאידך – כל-כך משמעותית בהקשרים בהם היא מופיעה? יש "לשכור" ויש "להשכיר" – ומשמעותיותיהן ממש הפוכות! ממש כמו "לשאול" ו"להשאיל"! אלו הם "תאומים סיאמיים " בשיח השגור, וקצת מחשבה על כך, שלא היית מחליף בין "נותן" ו"לוקח" או "מוציא" מול "מכניס" – ולפיכך – מדוע "משכיר" במקום "שוכר" – כן לגיטימי?

כתבתי את התגובה הקצרה לקראת הדיון במועצה. כיוון שהוא נדחה, אני מוצאת לנכון להביא תגובה מפורטת כחלק מהדיון לקראת ההכרעה – האם גח"א בשלה לדמוקרטיה עקיפה?
דחיית הדיון במועצה על ההצעה לשינוי "שיטת הממשל", דהיינו דרך קבלת ההחלטות בקיבוץ, פותחת את הדלת לדיון מעמיק יותר בשאלה, האומנם הקיבוץ שלנו בשל לעבור למה שכונה באחד הפרסומים בעניין "דמוקרטיה עקיפה". כלומר, האם הגיע הזמן לבטל את המוסד החשוב ביותר עליו מבוססת הדמוקרטיה הקיבוצית – אסיפת החברים.
נכון שהאסיפה כבר איבדה מזמן את זוהרה, וכיום היא יותר פיקציה מאשר פונקציה. אבל האם פירוש הדבר הוא שיש לבטלה? כלומר, האם יש להדיר את כלל החברים מהחלטות משמעותיות לדרך התנהלות הקיבוץ? אולי צריך רק לשנות את הטכנולוגיה. מבחינתי, ושותפים לי לא מעט חברים, אנו מרגישים שהולכים לגנוב לנו את הקיבוץ ולהפוך אותו לרפובליקת בננות, בה לתושבים אין מילה ואופי המשטר מסייע לשלטון לחזק ולקבע את עצמו. כבר היום יש חברים שמרגישים שהם שקופים מבחינת ההנהלה. הרבה יותר מאשר "הערבות ההדדית" – הסממן היחיד הנדרש כדי שקיבוץ מופרט עדיין ייחשב קיבוץ – מה שעושה יישוב לקיבוץ היא הרגשת השותפות בהחלטות על התנהלותו.
לא נראה שיוזמי ההצעה ירדו לעומק משמעותו של מעבר לדמוקרטיה עקיפה, שהוא שינוי עמוק בדרך קבלת ההחלטות ולפיכך באורחות החיים שלנו כקיבוץ. דמוקרטיה עקיפה מקיים ציבור שהוא גדול מכדי שכל חבריו יכירו אישית את האמורים לייצגם, ולכן הבחירה נעשית באמצעות מפלגות, או רשימות, המייצגות אינטרסים מסוימים והאזרח בוחר את המתאים לו. האם ציבור חברי גח"א עד כדי כך גדול, שהוא נדרש לייצוג עקיף, שמחייב ייסוד מפלגות אשר ייצגו את האינטרסים השונים של מגזרים בקיבוץ ויבחרו מתוכן את נציגיהן, נציגי בוחריהן, להנהלה ולמועצה? עד עתה חברי ההנהלה נבחרו לפי "העיניים היפות" שלהן, כלומר בחירה המבוססת על הכרת אופים והנחה כי יהיו הנהלה של כווולם. חברי המועצה הנוכחים בחלקם אפילו לא נבחרו, אלא התנדבו. איך נדע שהם ידאגו לאינטרסים של כל החברים? כל, ולא כלל, כלומר של כל חבר וחבר ולא של "הקיבוץ". ויש הבדל.
השינוי המבני המתחייב מקבלת ההצעה הוא הרבה יותר גדול ממה שהוצג. כדי שהחברים יבינו את משמעותו דרוש הרבה יותר מידע משנמסר עד כה. בין היתר, על דעתו והצבעתו של כל חבר מועצה בהחלטות שונות. בשביל מה יש לנו מנהלת מידע? יש להקצות לכל העניין פרק זמן ארוך בהרבה, שיאפשר דיון מעמיק ונרחב במשמעות השינוי, ואם יוחלט לקבלו, גם להתארגנות בהתאם.

.

העיסוק במילים הוא כידוע אחד מתחביביי, ואני שמחה שנמצא לי שותף לכך, אך דבריו משקפים פער גדול בינו, הקיבוצניק המתחפרט (או המופחדש), לביני. אמיל מוצא מפלט מהאמת המאכזבת, לדבריו, הגלומה במילה מופרט, שהיא חיקוי לבורגנות הזעירה, ומעדיף להתכסות בסגנון ה"שיחדש" האורווליאני. משהו מעין התחדשות-לאחור.
הקיבוצניק החדש מחפש את החיים הטובים – פשטידות מהשכנים, חיק הטבע, שקט ופסטורליה וכן, מכונית ליד הבית.
בת מצווה – עוד אחד מסממני ההתחדשות לאחור. וכי איזנ מצוות מתחילה לקיים הקיבוצניקית בת השתים-עשרה של עשתה קודם? קונה לה שמלה שחורה-קטנה ומפתה למסיבה?
שביל ומדרכה – השביל מוביל לאנשהו, למשהו, למטרה מסוימת. המדרכה אינה אלא מקום לדרוך עליו, אולי גם דריכה במקום. הו מילים מילים.

אמיל שלום
הינה תרומתי הצנועה לבקשתך, מקווה שהבנתי את הכוונה, המילה "הגשר" הכוונה כמובן לנקודה אליה הגענו כדי לחכות להסעה בקצה מגרש החניה מתחת לעץ המיילה ז"ל

יעל צודקת, אייל טועה.

לפי מיטב זכרוני בשכונה החדשה הוחלט שהבנים גרים במקום לפחות 4 שנים. (זה לא קורה). חלקם מסיבות ברורות משכירים את דירותיהם במחירים גבוהים ורק אנשים מבחוץ יכולים לעמוד בדמי השכירות. נכון שהם השקיעו בדירותיהם את מיטב כספם, אבל ברור שרק אנשים מבחוץ יוכלו להשכיר את הנכס במחירים כאלה.

הדירות הישנות בתוך הקיבוץ, מצבם עגום לטעמי ולכן דמי השכירות נמוכים יותר – אך עדיין לא מצדיקים את התשלום עבורם. ואני שומעת זאת מפי דיירים שמתגוררים באותן דירות ישנות.

דירות החיילים הם בכלל במצב נואש. גם התשלום שגובים מהם במשך 3 שנים בזמן שרותם – לא מצדיק את מצבן.

וכשהם משתחררים והמחיר עולה – זה בכלל איום ונורא.(ואין צורך בפירוט)

ולכן, יעל צודקת ואייל טועה.

מזמינה את אביגייל ואייל לראות דירות וחדרים במקומות אחרים בתשלום מופחת.

נקווה לטוב.

ומהי "תורת המחסור"?

אשמח להסבר.

עירית יקירתי,

למרות שאני יודעת כמה דורש התפקיד אותו את עושה, עדיין התרגשתי לקרוא שוב ושוב על המיליון דברים שאת עושה.

תפקיד כל כך חשוב ומשמעותי ואני מוכרחה לציין שאת ברגישות, בחריצות, ובהרבה אהבה עושה אותו על הצד הטוב ביותר.

מעריכה אותך מאוד, כן ירבו כמוך.

באהבה נויה

הי משה,
זה שהשאלה נשאלה בצורה מסוימת לא אומר שלא הגעתי מוכנה מספיק. כמובן שתמיד ניתן לקבל עוד רקע על כל נושא. האם בראיון צריך לשאול על אנשים ספציפיים? לא בטוחה. התשובות שיתקבלו לגבי מקרים ספציפים לא בטוח שישרתו את אותו האדם, ואולי אפילו יפגעו בו. ועם כל זאת אני בטוחה שאוכל ללמוד גם ממה שאמרת…

נאה דרשת גילי, אולי האשמה היא בהגדרתו ככביש עוקף ולא ראשי – אם כי, הוא כבר מזמן כבר לא יכול לשאת בכינוי – משני.
היות ואני מתגוררת בשכנות אליך אני יודעת, מודעת ומקטרת על המצב: תנועת רכבים יומיומית מטורפת של רכבים הנוהים אל פינת החי המדהימה (שאולי כבר ירחיבו את מגרש החנייה שלהם ויכניסו את המבקרים מהכביש שמגיע מאליכין/חרב לאת?), נהירה של רכבים אל בתי הספר – כולל רכבי הסעת ילדים הדוהרים כאן כאילו נפתח מסלול של ראלי ועוד מחמיצים פנים או מרימים את הקול וכועסים כדורשים את זכות הקדימה בכבישים הצרים הללו, מחסור גדול בחניות עקב חניות של אורחים, בנים מבקרים ושוכרי דירות שצצו כמו פטריות לאחר הגשם בהמוניהם… ועוד רעות חולות שפשו בכביש זה. אף אחד לא באמת חושב לשים עציצים לחסום כביש זה. אולי כי זו לא שכונת הרחבה.

ולסיום בקשה ממי שאחראי על הבטיחות בכבישים. ביציאה מהכביש המוביל משפרירים (ואליו), מול ביתו של נחום ידיד, נוצר מצב בלתי נסבל ומסוכן יציאתם הנובע מיציאת רכבי ההסעות והרכבים בכלל בצורה מסוכנת ובלתי חוקית, בשל העובדה שהם יוצאים לדרך ראשית ומשתלבים בה. היות ואין שם שום תמרור עצור, הם יוצאים בפראות ותוך סיכון מי שנמצא על הדרך הראשית. "תקוע" שם גם עמוד חשמל (אולי ניתן להזיזו מעט?) ואם איתרע מזלך ואתה נמצא בצואר הבקבוק, אין מנוס מלהתקל בבעל רכב זועם שלא פינית לו את הדרך כי הוא כבר יצא לכביש מבלי לעצור ומבלי להתבונן אם הדרך פנויה.
אז מדוע לא לשים שם תמרור עצור? לפחות חלק מן המכוניות (אלו השומרים על החוק) יעצרו בטרם יתפרצו.
תודה מראש להתייחסות מהירה וזהירה.

תודה על הגדלת קצב ההעלאה בסופו של דבר, איכות שיחות הוידאו סקייפ השתפרה קצת.

מי שרוצה לבדוק שהוא אכן מקבל את המהירות החדשה, שייכנס לאתר:
www.speedtest.net

וילחץ על BEGIN TEST.

החבילה הבסיסית (75 ש"ח) צריכה לתת לכם את התוצאות הבאות בערך:
Download Speed ~ 5 Mbps
Upload Speed ~ 0.94 Mbps

אם המהירות הורדה – Download יוצא באזור 3.8 Mbps, שזה המהירות הקודמת בעצם, צריך לפתוח קריאת שירות באלקטל וזה יטופל ע"י ירון במהרה.
כך עשיתי בעצמי.

אז, האם אתה מקבל כעת את מה שמגיע לך?
בדוק ודע.

היידי, יקירה! לראיון עם אייל – לא היגעת מוכנה מספיק,ובכמה מקומות – אמירותיו לך היו אחרות, לו היכרת יותר "חומר-רקע" ולו שאלת שאלות ממוקדות, ועל "עובדות בשטח". יש כאן "רפליקות" שלו – מעולם ההזיה!…

אלדד שלום,
אכן, עציצים תכליתם לשמש כדבר נוי ולא כמחסום פיזי (אולם הדבר נובע, ככל הנראה, משיקולי תקצוב וכיוב'). אבל ואבל גדול, אין הדבר משנה את העובדה כי מדי יום ביומו הקיבוץ מוצף במאות כלי רכב (חברים, שוכרי דירות, בתי ספר, בריכה, אולם ספורט, ספקים, נותני שירותים ועוד) בתוך כל המולה הזו נכנסים גם הולכי רגל, קשישים, פעוטות וכן הלאה. כך שמה אשר היה נכון לעבר לא נכון לימנו (ומזווית אישית, לא זכור לי כי בילדותי הייתי חשוף לסכנות הטמונות במעבר כלי רכב בסביבת בתי הילדים או בדרכי לבית הספר, מאחר ולא היו כלי רכב כה רבים…)
כאן נשאלת השאלה מדוע לא צורפה תמונה של רכב העולה על גבי מדרכה או רכב המגיע עד לפתחו של חדר אוכל בכדי לקחת את הדואר, ואח"כ באין מפריע, ממשיך בנסיעה במדרכה היורדת אל עבר הסביום החדש? האם כאן גם כאן מדובר בנוחות?
לכן, השאלה או הקביעה האם זה חינוכי לגדל את "ילדנו" לסביבה בטיחותית עם מחסומים (ולא להסתמך על חושים, כדברייך) איננה השאלה שצריכה לעלות לדיון (בפרט, שאין המדובר בעניין חינוכי אלא בטיחותי תוך התאמות לשינוי הסביבה). בהקשר זה, ידוע לי כי בגנים מקנים לילדים הרגלי תנועה ובטיחות בסביבת כלי רכב (אך עדיין, מדובר בפעוטות ובילדים, בל נשכח).
בכל הנוגע לעניין חסימת כבישים בשעות הבוקר ואחה"צ בעת מעבר ילדים, הרי כי אין המדובר ב"תקדים" כלל וכלל וכמדומני, בקיבוצים הסמוכים לנו, עין החורש והמאוחד (גם בקיבוץ מעגן מיכאל), אין מעבר כלי רכב בתוך לב ליבו של היישוב בסביבת מעונות הילדים, ואף אם המדובר בתקדים, מה פסול בכך (שיקולים של נוחות אל מול שיקולי בטיחות)?

להרגשתי, שאני יודעת כי שותפים לה לא מעט חברים, גונבים לנו את הקיבוץ. הרבה יותר מאשר "הערבות ההדדית", מה שעושה קיבוץ זו הרגשת השותפות בהחלטות. לעבור מדמוקרטיה ישירה לעקיפה, כפי שנאמר באחד הפרסומים, משמעו שינוי עמוק באורחות החיים שלנו כקיבוץ. זה מחייב קודם כל ייסוד מעין מפלגות, שייצגו את האינטרסים השונים של מגזרים שונים בקיבוץ ויבחרו מתוכם את נציגיהם להנהלה ולמועצה. עד עתה חברי ההנהלה נבחרו לפי "העיניים היפות" שלהם וחברי המועצה בחלקם מתנדבים ולא נבחרים. השינוי המבני המתחייב הוא הרבה יותר גדול ממה שהוצג עד כה ונדרש פרק זמן ארוך בהרבה לדיון מעמיק ואחריו, אם יוחלט כך, להתארגנות בהתאם.

דעתי כדעתך.

חנה בבלי לא חיתה בתקופה כל כך "טלפוניסטית" כעכשיו. היא היתה מעירה, מן הסתם, שעל שאלה אנונימית אין חובה לענות תשובה ישירה. הנימוס שלה היה כנראה מחייב אחרת – שאדם המטלפן אל בית פרטי (ורצוי שגם לבית עסק) יציג את עצמו לפני הצגת השאלה. אולי מי שהרים את הטלפון לא יודע, בווילה הקיבוצית, אם המבוקש אכן בבית; למה לצפות ממנו שיילך לבדוק בשביל סתם "מישהו" שמטלפן. אולי הוא שואל דווקא מתוך רצון לסייע ולומר היכן המבוקש. אל תצפי לתשובה עניינית אם אינך מציגה את עצמך תחילה.

צביקה אני מציעה שיערכו דיון במועצה על הנושא שהעלה שמאי.
תרצה מדיני

אמיל שלום,
רוצה להתייחס קודם לדבריך בהקשר ליום הזיכרון.
כבר 26 שנה אני "קלוטה" בקיבוץ גבעת חיים, ויש עוד כאלה כמוני,
שהם לצערי חלק ממשפחת השכול. חלק מאתנו ה"קלוטים" איבדנו אח במלחמות ישראל. לעולם לא היינו חלק מהיום הזה בקיבוץ. לעולם לא פנו אלינו, על מנת להכיר את הפינה העצובה הזאת אצלנו.
אין בי טענה חס וחלילה – אבל הבנתי מזמן שזהו יום זיכרון של הקיבוץ בלבד.אתם הצעירים שהגעתם ואתם ה"קלוטים החדשים"תצטרכו להבין זאת גם.
ערב הורים – לעולם תעמוד על זכויותיך – בטח בקיבוץ המתחדש.
כאחת שהייתה מעורבת הרבה שנים במערכת החינוך, מציעה לך ולהורים הצעירים לבדוק ולהעמיק – מכיוון שהחינוך בגבעת חיים (משום מה) גובה מאתנו סכומים בהחלט "נאים" – ולא תמיד ברור על מה.

אחד במאי ב' – אם לא נרוץ החוצה לפרנסתנו – היכן נוכל לעבוד?
אפילו ילדינו שפעם עבדו בחקלאות, למדו עבודת כפיים מהי? כבר מזמן אף אחד בקהילה לא מוכן להעסיק אותם? אז מה עושים אנחנו – רצים בשבע בבוקר לעבודה, לפרנסה – וילדינו לארגון מסיבות, למינימרקט, יחצנות – כי כאן אין מושיע? זוכר – קיבוץ מתחדש. ועוד כשהיו לנו כמה מקומות עבודה בחקלאות פנויים – השכר לא איפשר לנו לפרנס את ילדינו.

אז עכשיו, משעברנו את יום העצמאות וראינו את שורת הסברסים כמשהו עזוב ומוזנח – רוצה לאחל לך המשך כתיבה פוריה, המשך עשיה – אולי תצליח!!!

בהערכה
נויה

מירל'ה שלום,
לאור חיוניותך הרבה, קשה להאמין שהגעת לגיל בו הנך נמצאת. דרך אגב, המומחים לגילנות (ענייני גיל בעידן המודרני) אומרים ש-67 של היום הוא בעצם 57, אז הנה הרווחת 10 שנים בקלי קלות.
רציתי להודות לך על הפינה החמה באמת שהקמת, מסיפוריה של בתי שמרית, היא שאבה רגש רב ומידע מצוין החיוניים לאימא טרייה ולרך שזה עתה נולד. הקהילה התברכה וזכתה מהעשייה שלך, ועל כך תבורכי !!
דרך אגב, אני חושבת שזה לא נורא לצאת לפנסיה, אם אתה מכין את עצמך לכך וממלא את ידייך בעשייה שאתה אוהב באמת לעשות. מיותר לומר שמבחינתי, אני כבר מחכה לפנסיה שלי….
שלך,
טובה גבר

ני מסכים עם שמאי שעדיף להשאיר את הקרקע בידנו.
בדרך זאת גם נוכל לבנות יותר מבית אחד על חלקת אדמה אחת (בקומות) ולהוזיל יותר את היחידה לבנים.
צביקה בן נח

אני חושבת שצריכים עלון אך רק אינטרנטי
ולדור המייסדים אפשר שהמשפחה תקריא
אני חושבת שזה כסף שאפשר לחסוך ונייר שלא תמיד יושלך למקום הנכון

אתקשר מירהל'ה .