בעת האחרונה כל כך הרבה עצב שייט לו בשבילים, בלבבות ובין האנשים. ועם זאת, כל כך הרבה חום ואהבה, תמיכה ועזרה. בעת שפוסעים בשבילים הירוקים והפורחים, האוויר צלול, שמים תכולים מעל, ותחושת עצב עמוקה מלווה בכל פסיעה. עצב בלב על אובדן של אדם אהוב. ומסביב מושטות ידיים, מנסות לתמוך, לחבק, לאהוב ולהשקיט ולו במעט את […]
העובר בשביל ממערב לביתנו, יכול לראותני כמעט בכל שעה משעות היום, (ולפעמים בלילה), קודחת על התבשילים והסירים. יש מי שכבר מכיר את חיבתי הבלתי מוסתרת לבישול ביתי ויודע שחלל המטבח הוא המקום האהוב שלי בבית. כשהגעתי לקיבוץ, אי שם בשנות השמונים העליזות של המאה הקודמת – מרבית ארוחות השבוע היו נערכות בחדר האוכל, ומעבר לאכילה […]
כפי שציינתי כבר כמה פעמים, אני חסידה גדולה של סרטים ישראליים! לפני כמה חדשים היה אירוע מבורך, בו במשך יום אחד הוקרנו בכל בתי הקולנוע בארץ רק סרטים ישראליים במחיר של 10 ₪ לסרט! כמובן שהתמקמתי ליום שלם בסינמה סיטי ואחד הסרטים שבחרתי היה "הקפות", המוקרן בימים אלו בבתי הקולנוע. (איכשהו יצא שכל הסרטים שבחרתי […]
במאמרו המפורסם "אבל ומלנכוליה" מתאר זיגמונד פרויד בשכנוע רב את תהליך האבל, החל בהכחשה לא-מודעת של מות האדם היקר, וכלה בהשלמה ובהסתגלות מחודשת לחיים, איטית ומיוסרת ככל שתהיה. אבל מה עושה משפחה שיודעת שמות בנה בקרב יכול וצריך היה להימנע? שרצף כשלים של מפקדים גרם למותו? הרי שתהליך עיבוד האבל, כפי שמתאר אותו פרויד, שוב […]
הסיפור הזה זכה למקום ראשון בתחרות הסיפור הקצר, עמק חפר! היום אימא תבוא. רונן המדריך בפנימייה, אמר לי בארוחת הבוקר: "מזכיר לך שעוד מעט אימא שלך מגיעה לשיחה, כן, כל ההורים באים לשיחה על התעודה. אתה תחכה לה בשער, ותביא אותה אלי לחדר צוות בעוד שעה". אתמול, בטלפון החדיש, אמר לאימא שלי: "כן אפשר לבוא […]
האופה היא דנה עמרמי אסולין, תושבת יד חנה. היא גדלה במשפחה שבה רכשה אהבה גדולה למטבח. בכל יום שישי היו אופים אצלה בבית חלות לשבת ועוגות שמרים מיוחדות. היום דנה ממשיכה את המסורת המשפחתית ואופה מדי שבוע חלות לשבת בהזמנה. המראה של החלות מדבר בעד עצמו והריח… משכר. מדי שבוע היא מפרסמת בעמוד שלה בפייסבוק […]
אחת לשבוע בערך אני נוסעת בשעות אחה"צ לתל אביב ללימודים. בשבועיים האחרונים הנהיגה הייתה פחות קלה – חלונות הרכב התכסו באבק והגשם שירד הצליח רק ללכלך את החלונות עוד יותר. "למה הלכלוך הזה כל כך מטריד אותי? הרי אני רואה לא רע את הכביש "חשבתי על זה. נראה כי הבעיה טמונה בכך שאני חוששת ממה […]
מיכאל כפרי כ"ו ניסן תשט"ז 7.4.1956 גד סמואל כ"ו ניסן תשט"ז 7.4.1956 מאיר זייטל כ"ח ניסן תשכ"ג 22.4.1963 בנימין ארנוני כ"ט ניסן תשי"א 5.5.1951 יוסף אנגל ו' ניסן תשי"ב 1.4.1952 פולדי (רות) ורד י"ט ניסן תש"ל 25.4.1970 יחזקאל לנדאו כ"ז ניסן תשל"ח 4.5.1978 מרטין שפו כ"ו ניסן תש"מ 12.4.1980 גבי (גבריאל) הרמן כ"ט ניסן […]
עדה רפאלי, חיה ויוצרת בגבעת חיים איחוד. מעצבת תלבושות בטלוויזיה ומלמדת ציור ואמנות. בפסח הציגה מבחר מעבודותיה בתערוכת אמנים בבתים פתוחים בקיסריה. בקשנו ממנה לכתוב קצת על עצמה ועל עבודותיה. עדה: "למדתי בבצלאל ואחר כך גרתי כמה שנים בלונדון. כשחזרתי לארץ למדתי לימודי קולנוע ועבדתי באופרה הישראלית כאסיסטנטית של מעצבי התלבושות, וניהלתי את יצור התלבושות […]
וכהרגלנו נתחיל בסיפור, מספרים על מיליונר שסבל מכאב עיניים חמור. הוא התייעץ עם הרופאים הבכירים ביותר בעולם, עבר אבחונים אצל אופטומטריסטים מובילים, צרך כמות גדולה של תרופות, ועבר שורה של ניתוחים מסובכים. ועדיין, הכאב נמשך בעוצמה רבה. לבסוף, הוא החליט לפנות לנזיר שנחשב למומחה במקרים מסוג זה. הנזיר הבין את הבעיה מיד ואמר שהפתרון הוא […]
הוי, מה אהבתי את המקום! את המקום הצומח-גדל לנגד עיני זה חצי יובל, שאזור ירקותו כל שנה מתרחב ושובה את העין, שובה את הלב. את המקום עם מגדל על גבעה, אך רק ממרחק מבחינים במגדל – החביאוהו עצים שגבהו פי שבעה (רומזים הם כאילו: אל על!) את המקום על המון ילדיו בצל "דולב" ו"דקל", "רימון" […]
את עלית גורן כץ פגשתי באזור בתי החינוך של גבעת חיים מאוחר. (ליד האורווה, בכביש העוקף המערבי). האזור עבר לאחרונה מתיחת פנים הכוללת שיפוץ ושדרוג המבנים הישנים, שיפוץ המשמר את הקו הקיבוצי הקיים והאסתטיקה הפגיעה והצנועה שמאפיינת את האזור. עלית הצביעה לי בגאווה על כל מבנה ומבנה עד שהגענו למבנה המרכז למוסיקה הוותיק. שם המתין […]
ונתחיל בשגרה, והפעם נתחיל במה שסופר בערב לכל העובדים בחינוך. הבנאים נווד המשוטט במדבר הגיע אל אתר בנייה וראה שני אנשים נושאים אבנים. אחד מהם עבד באדישות ופניו נפולות, ואילו האדם השני זימר בעליצות בזמן שנשא אבן אחרי אבן. "מה אתה עושה?" שאל הנווד את העובד המדוכדך. "אני מניח אבנים", אמר האיש. "ומה אתה עושה?" […]
מלאכת העריכה היא מטלה מייגעת הכוללת מרדף אחר כותבים, דחיות של דד-ליינים וניסיון סיזיפי לנסות ולקלוע לטעמו של כלל ציבור הקוראים. עם זאת צריך לפעמים לדעת "לזרום" עם המידע שעולה מהשטח, וכך לעיתים מתגבשת התמונה הכללית של העלון מעצמה… כזה הוא העלון הזה, שחובק בין דפיו מספר דיונים ערכיים, גם נוסטלגיה ואבל, וגם יצירה ועשייה. […]
שלום רב לציבור החברים חובבי הסוסים, אני יוצא אליכם בקריאה נרגשת: האורווה בגבעת חיים איחוד בסכנה, וצריך למצוא לה מקום חלופי לפני שיבנה הכביש המערבי שגורם לחיסול האורווה! "כביש חדש", "כביש מערבי", "כביש גישה" ויש עוד שמות… הפעם הכתבה היא עבור ציבור החברים מיפתח לב-רון. 41 שנים קיימת האורווה המיוחדת במינה שאני יזמתי, הקמתי ותפעלתי, […]
כאשר הגיע תורי לצאת לגמלאות ידעתי שתעסוקה לא תחסר לי, אבל לצד זה היה לי חלום, וחזון מתוך זיכרונות ילדות מארגנטינה הרחוקה, להקים מגרש למשחק ה-פטאנק, למפגש חברתי לכל שעות היום, ולכלל האוכלוסייה ,אצלנו ובסביבה הקרובה. ואכן בעזרתה האדיבה של לביאה בן אור, אריק סיוון, יורם פרידמן ואמנון הורוביץ, במשקנו נחנך מגרש (שניים) למשחק הפטאנק […]
