אני (כל אדם) יודע/ת הרבה דברים, אמרו לי, סיפרו לי, למדתי, שמעתי…

האם יש לי מושג מה המקור של הדברים האלה? ממי שמעתי אותם? על מה הם מבוססים? האם הם נכונים? מה גורם לי להאמין לדברים מסוימים ולא להאמין לדברים אחרים? מה בלבי אומר לי שדבר זה הוא נכון ודבר אחר לא נכון?

אפילו אם קורה לי משהו, שבד"כ איני מאמינה בו, אני אומרת: "זה לא יכול להיות שזה קורה לי" או " אני לא מאמינה שזה קורה לי".

מה באמת מכתיב את האותנטיות של הדברים? איך אני יודעת להבחין מהי האמת?

ועכשיו הסיפור…

מולה נאסר-א-דין החליט יום אחד לבשל מרק עוף טעים לכל ידידיו ומכריו. הוא הלך לשוק, לקח איתו כמה מטבעות של כסף, קנה תרנגולת גדולה ושמנה, עשה את כל ההכנות הדרושות והכין את המרק בדיוק כפי שמרק עוף צריך להיות. כתב הזמנות חגיגיות לכל מכריו וידידיו הקרובים ביותר וביום שנקבע כולם הגיעו. המולה קיבל את פניהם בחביבות רבה, הושיב כל אחד מהם במקום שנקבע לו והעמיד את עצמו לשירותם.

המרק היה טעים להפליא. כולם אכלו בהנאה מרובה וביקשו עוד. הארוחה נמשכה עד מאוחר בלילה והאנשים הלכו לבתיהם שמחים וטובי לב.

למחרת כולם דברו על מרק העוף שמולה נאסר-א-דין הכין. היום עוד לא הספיק להיגמר, וקבוצה נוספת ממכריו של המולה הגיעה לביתו וביקשה מהמרק הטעים שהכין לקבוצה הראשונה. אבל, לא נשאר מהמרק כלום מלבד העצמות – והמולה, מחוסר ברירה, החליט לבשל שוב את שאריות המרק מאתמול ולהגיש לאורחים החדשים.

הם באמת חשבו שהמרק היה טוב אבל לא הבינו מה המיוחד בו ולמה האנשים דיברו כל כך הרבה בשבחו. "בסך הכול מרק עוף" – חשבו בלבם.

אבל כלפי חוץ שוב שבחו את המרק וביום השלישי התארגנה עוד קבוצה כדי לקבל מהמרק.

וכך מיום ליום באו קבוצות אנשים לבקש שהמולה יכין גם להם מרק. והמולה – שכסף מיותר לא היה לו, וגם את הכסף ששלם על התרנגולת, הרוויח באותו יום בקושי רב – בישל מחדש כל יום את השאריות שנשארו לו מהמרק הקודם.

והמרק נעשה דליל מיום ליום. וביום השביעי נשארו לו רק מים עם קצת ירקות צפים בתוכם.

מידע הערוץ הראשון הנו ידע המהות. ככל שהערוצים מתרבים גם הפירושים מתרבים. והמידע האמיתי מאבד הרבה ממהותו".

איך אני מגיע/ה למקור? למה ו/או למי אני מקשיב/ה?

והאם האמת מעניינת אותי?…