הקדמה בשנים האחרונות אמיל ואני מגדלים ירקות בחצר ביתנו. אנחנו נוסעים כמה פעמים בשנה למשתלה של מתן בבני ציון, מקבלים חיוך וחיבוק ויוצאים עם שתילי ירקות שתמיד מצליחים ומספקים לנו תוצרת חקלאית נפלאה. כשהעצים גדלו והגינה התכסתה כמעט כולה בצל, הוחלט להעביר את גן הירק למרפסת שעל גג הבית ולשתול את הירקות באדניות גדולות. הירקות […]

אנחנו משפחה שזוכרת. אחרי זמן מה, כשטל הרגיש כבר בנוח אצלנו, הוא שאל אותי "איך זה שיש לאחים שלך זכרונות חדשים אם הם רק יושבים ומעלים זכרונות ישנים בכל הזדמנות?" ובאמת, למרות שצחקתי מאד, זו היתה שאלה במקומה. חלקנו לקחנו את האהבה למה שהיה פעם והפכנו אותה למקצוע, חלקנו למדנו, ועדיין לומדים, את העבר, וחלקנו […]

*(לא פורסם במודפס) מתוך הפייסבוק כתבתה של עמליה שלמון התלבטתי רבות אם ומה לכתוב – כחברת הנהלה או כ"חברה מהרחוב" – אני מניחה שיהיה פה איזה ערבוב של שני הכובעים (אם כי עלי לציין שאני לא כותבת "בשם" – אלא אך ורק בשמי). אני שומעת קולות רבים על המדרכות ובבתים, ומעל דפי הרשת. ברור לכל […]

לפני כחודשיים וחצי נסעתי לאפריקה. אם מישהו היה בא ומספר לי את זה לפני קצת יותר מעשור, נגיד בכיתה י', הייתי מפקפקת באמינותו. מה לי ולאפריקה? בי"ב יצאתי למסע לפולין ובשבוע אינטנסיבי במיוחד התחילו להעסיק אותי שאלות בדבר נפש האדם, האם טובה היא מיסודה? או שמא בכל אדם מסתתרת מפלצת שרק מחכה לתנאים המתאימים? שאלות […]

המילה "אור" בכותרת נרשמה כדי שהמאמר יכלל בעלון חנוכה. וגם כדי להאיר זוית שונה על נושא "חלופת האגודה". כדי להסיר ספק אני מדגישה: יש לי הערכה רבה ואמיתית לציון נואמה ולכל הצוותים שעובדים ומשקיעים במציאת פתרונות, לדרך שניתן לשלם מיליונים רבים, לגזלן, ששמו משום מה "מנהל מקרקעי ישראל " (כי ברור שאם יש שם מנהל […]

מפגש ההסברה בנושא השיוך שהתקיים ביום 11.17.11  עסק בקרן הסיוע שתוקם לחברים למתן הלוואות, לחברים אשר יכול ויזדקקו לסיוע כספי לשם תשלומי דמי ההיוון. הלכה למעשה, כעולה מהצגת שהובאה לעיני משתתפי המפגש, הקיבוץ מבקש להפוך למעין גוף המעניק שירותים בנקאיים ו/או קרן נאמנות, ואולם, למעט נתונים כלליים ביותר, לא סופקו נתונים קוהרנטיים, לא הוצגה חוות […]

יושבים בצעירים, אמיר: בואנ'ה אחלה ראיון עשית לסיטון. תודה רבה אחי, אני רוצה לראיין גם אותך… וכבר חשבתי שלעולם לא תציע…" עולים למרפסת של אמיר בחיילים. אמיר מוהר שכבת קקאו, הבן של יגאל ורקפת, עוד חודש בן 22 (תמסרו לו מזל טוב בשבילים), בן אדם של ציניות, טיולים ועבודה  ויש היגידו מלח הארץ  מה שלומך […]

  למה? נתחיל מחג המשק. ארבעה חודשים לפני חג המשק ישבנו שכבת פיטנגו, וחשבנו האם כדאי לנו להרים אירוע שכולל גם הצגה וגם שירים, האם זה מתאים לנו להרים אירוע כזה? אנחנו שכבה קטנה, מעט אנשים, הרבה טקסט, הרבה במה. לאחר דיון שעסק ביתרונות וחסרונות, החלטנו שהפתרון הטוב ביותר עבורנו יהיה להמשיך את המסורת ולעשות […]

נכנסתי לחדר של סיטון (הידוע גם בכינוי איתוש). בואנה, אחלה חדר. לא ראיתי אותו הרבה זמן. כן… הייתי מציע לך משהו אבל אין לי פה כלום חוץ מקפה. קפה זה לא כלום. צודק. איתמר סיטון, הבן של משה והילה. קבוצת פפאיה. אדם של גינות, תלתלים והאסקים סיבירים. סיטון, מה שלומך ומה אתה עושה בימים אלו? […]

  הם מסתובבים בינינו כבר כמעט חודשיים, מתהלכים או רוכבים בשבילים וגם אוכלים לידנו צהריים בחדר האוכל, אבל סביר להניח שרובכם הגדול לא יודע מי הם ומה הם עושים פה. הגיע הזמן שתכירו את ששת (3 בנים ו- 3 בנות) חברי הקומונה של האורווה שלנו. הלכתי לפגוש אותם בביתן הקומונה החדש כדי לקבל רקע קצר […]

לאחרונה יצא לי לשמוע כל מיני דברים לגבי חיבור הצעירים לקהילת הקיבוץ, אחרי ההצגה של קבוצת פיטנגו (שהייתה מעולה דרך אגב), החלטתי להרים כפפה (שעדיין איני סגור עליה), ולפצוח בפינה "בבתוכנו" שבה אראיין צעירים מהשכונה, לשיחה בין חברים. אני לא מתחייב שזה יהיה קבוע (התחייבות זה למבוגרים) בכל זאת אנחנו בצבא… אבל אשתדל. אני מצטער […]

בטח יצא לכם להיתקל באחת או יותר מן התמונות שצילמה בעמוד הפייסבוק הקיבוצי, בתפאורת ערבי החג או בחלון הראווה שבחדר האוכל. לא תמצאו אותה מתהלכת בשבילים ללא אחד לפחות מצמד הכלבים שהיא מגדלת באושר גדול. למי שלא מכיר: ים סיטון, 25, בתם של הילה ומשה, נכדה של ימימה וברוך גשן, ואחות לסתיו, סטודנט למדעי המוח […]

אנו חיים היום בעידן של שינויים והתחדשות, הקיבוץ מבצע מהלכים שלחלק מהם השפעה מידית על חיינו, ולחלקם השפעה ארוכת טווח. כחברה אנו חייבים לעצור מפעם לפעם ולהתבונן על ההישגים שלנו. לא בכל נושא מתחייב שינוי, ישנם כמה מוסדות שבהם אנו יכולים להתגאות ולשאוף לשמרם. אנו רוצים למקד את הדיון סביב חברת הנעורים, נערי השנת שירות […]

גילוי נאות: המרואיין הבא הוא בן כיתה וחבר טוב, וגם אחד האנשים החרוצים, הסקרנים והמסקרנים שיצא לי להכיר. לא רק השם שלו מיוחד: בשבילו כל יום הוא הזדמנות ללמוד משהו חדש על עצמו ועל העולם, והוא לא מבזבז הרבה זמן בשביל מנוחה או פנאי. ניגון, בן 29, מתגורר בבאר שבע ולומד כסטודנט לרפואה באוניברסיטת בן […]