בד"כ אני לא כותבת הרבה על סרטים אמריקנים אבל הפעם זה משהו ממש מיוחד. "פטרסון" הוא סרט קטן ועדין של ג'ים ג'רמוש. מזכיר קצת את המינימליסטיות של "נרדפי החוק" שלו, שהוא ממש פנינה! (זה הסרט שהציג לאמריקאים את רוברטו בניני האדיר!). אדם דרייבר משחק נהג אוטובוס (DRIVER…), כותב שירה, ששמו פטרסון, בעיר ששמה פטרסון. הסרט מתאר שבוע בחייו, חיי בת זוגו והסובבים אותו. לא הרבה קורה בסרט. כל יום מתחיל ונגמר אותו דבר, כמו מסגרת. כאן גם גדולתו של הסרט, כל מה שלא נראה על המסך. היחסים בינו לאשתו והניגודיות באופיים. היא מוחצנת ומופנמת (נמצאת בבית כל היום…) והוא מופנם ומוחצן (מחוץ לבית כל היום). הבדלי הקצב והפרגון ההדדי, הצבעים (יש לג'ים רומן ארוך עם שחור/לבן…) וסב-טקסט. אפילו מערכת היחסים עם הצלע השלישית במשפחה, הבולדוג, מיוחדת. פטרסון לא אומר הרבה, בעיקר מקשיב. (משהו קצת נדיר במחוזותינו) וכותב שירה. המילים שהוגה/כותב נרשמות על המסך בכתב יד. בניגוד לשגרה היומיומית בסרט, הכל בו אומר קסם! הכל אומר שירה ופיוטיות. גם היחסים של פטרסון והבולדוג, שהם ללא מילים ועם המון הבעה ואומר! אני לא מבינה גדולה בשירה ופואמות אבל יש הרבה ציטוט והקבלה למשורר ויליאם קרלוס ויליאמס, שכתב פואמה על העיר פטרסון. מי שמכיר ומחובר לאומנות זו ייהנה אף יותר!

הסרט הישראלי "שבוע ויום" יוקרן בווידאו ובהחלט שווה צפייה. שי אביבי ויבגניה דודינה (מצוינים) כהורים ששכלו את בנם יחידם במחלה וקמים מהשבעה. צורת התמודדות כל אחד מהם עם האבדן וחזרה לשגרה. הסרט בעצם מתמקד בשי אביבי ביום שאחרי השבעה. הוא לא מצליח להתגבר ולעבור הלאה. זה סרט על התמודדות עם אבדן בלי עצב, עם הרבה הומור וקצת אבסורדים. הסיפורים הצדדיים של הסרט (ראו אורי גבריאל הנפלא!) מוסיפים לו מעין אתנחתא וזווית ראיה נוספת לשכול. כדאי!