הדלקן נפוץ מאוד ובמשך כמעט 40 שנים, הותקן בשבעה מיליון כלי–רכב, ב-35,000 תחנות ב-60 מדינות, אבל מי יודע כי הדלקן הראשון הותקן אצלנו בגח"א והיינו שותפים לפיתוח המוצר?  

תחנת הדלק החדשה, 1985

 לרגל סגירתה של תחנת הדלק בקיבוצנו, מעניין לחזור אחורה בזמן ולספר איך תדלקנו את הרכבים והטרקטורים ואיך עברנו לתדלוק ממוחשב. בראשית שנות ה-80 הייתי תמחירן בקיבוץ וממונה על רישום ומעקב הקנייה והשימוש בדלק. בדקתי כמה דלק מתדלקים בכל טרקטור וכלי–רכב של הקיבוץ.  

את הטרקטורים תדלקו בסולר בתחנה המקומית ואת המכוניות בתחנת "פז" של קואופרטיב עמק חפר בצומת רופין. שלמה אקשטיין היה אחראי על מעקב התדלוק של הטרקטורים והיה רב כל הזמן עם החברים שירשמו את התדלוקים בדף המיועד לכך בתחנה. בסוף החודש היינו מקבלים מתחנת "פז" בעמק חפר דף אליו היו מצורפים תלושי הדלק וכך חייבנו את המכוניות והטרקטורים עבור הדלק.  

יום אחד לקחתי את אבא של ניצה ברוך וביקשתי שיסכם את תלושי הדלק וימלא טופס עם סיכום חודשי של כל התדלוקים לכל כלי וכלי כשאת הרשימה הזו הקלדתי למחשב. כשהוא נפטר, קיבל מנחם צנגן קיבל את התפקיד ועשה עבודה מדויקת מאוד כי היה יקה.  

 סטארט-אפ קדמון 

יום אחד שמעתי שבעין השופט יש מתקן המתחבר ישירות לתחנת הדלק ומייתר את הרישום הידני. נסעתי לשם עם מנחם צנגן וראינו שיש להם כרטיסים מנוקבים שמעבירים בתחנה כדי לזהות את הכלי המתדלק ובסוף החודש התחנה מפיקה סיכום חודשי.  

התרשמתי מאוד, אבל גם זיהיתי בעיה: הם לא הקפידו להשתמש באותו כרטיס לרכב ספציפי, כך שהכרטיסים היו מתחת למושב של הטרקטור או במגירה של מרכז המשק והרישום לא היה אמין מאוד.  

יום אחד ביקר אצלנו אורי קלריך שהיה נשוי לרותי, בת הדודה של ברכה. הוא היה טכנאי שעבד בחברת "תדיראן תקשורת" ובא לרוני פולק לטפל במרכזיה. אכלתי איתם ארוחת צהרים וסיפרתי לו על הביקור בעין השופט והוא אמר לי כי אחיו, דוד קלריך, שעבד בתדיראן, עובד כפרילנסר על פרויקט ייחודי שיפתור לתדיראן את בעיית המעקב אחר התדלוקים של צי הרכב שלהם ושכדאי לי לדבר איתו. 

דוד קלריך

התברר שהם כבר התחילו ליישם משהו: מתקן שכלל מחשב סינקלר קטן (ששימש אז למשחקי ילדים) שהותקן ליד משאבת הדלק במטרה שהמחשב יזהה את המכונית בעזרת רכיב שהותקן בה וירשום את התדלוק.  

יצרתי קשר עם יוסי אהרונוביץ שהיה מנהל המשק של תדיראן והעסיק את דוד וסיכמנו שנבוא לבקר. באנו, נוצר בינינו קשר והחלטנו שאם הפרויקט יצליח, הם יתקינו את המתקן הראשון אצלנו. במשך מספר חודשים באנו לראות איך מתקדם הפרויקט ולנסיעה הראשונה לקחתי אנשים שעסקו כאן בנושא הדלק – מנחם צנגן ויוסי חי.  

לנסיעה השנייה לקחתי את אסף ברות שהיה מרכז המשק ואת אמנון לוי שהיה רכז ועדת תכנון ובדיוק תכנן לבנות תחנת דלק בקיבוץ. בפעם השלישית לקחתי את דיוויד וייט כי היה ברור לי שנצטרך לחבר את תחנת הדלק לרשת התקשורת בקיבוץ שהייתה באחריותו. 

ניסיתי לשכנע את אמנון לוי לעשות מה שעשו בתדיראן ולהציב את משאבת הדלק ליד השער, אבל אמנון חשב על תדלוק הקטפות, מה שחייב לבנות סככה גבוהה מאוד לא רצה להעמיד אותה בכניסה לקיבוץ. כאשר נבנתה תחנת הדלק במקומה הנוכחי, הכנסנו מתחת לרצפת הבטון "שרוולים" לקווי התקשורת העתידיים.  

 מהפכת הקסטות 

כאשר סיימו את פיתוח המערכת בתדיראן, הם התקינו אותה אצלנו לנסיון וחשוב לציין שאף אדם בישראל (ומסתבר שגם בעולם) לא ידע אז על המערכת. אנשי תדיראן התקינו "טבעות" למיכל הדלק בכל הרכבים ובכל הטרקטורים, הקטפות ושאר הכלים ובתחנה הותקן טייפ קסטות כך שבכל פעם שמישהו תדלק, התקדם סליל ההקלטה ונתוני התדלוק נרשמו )הרכב, כמות הדלק והשעה). 

בכל שבת הייתי מוציא את הקסטה, שם קסטה חדשה ובמשרדי היה לי טייפ נוסף באמצעותו קראנו את הנתונים והעברנו לתוכנה שנכתבה על-ידי שלומי שרון שהיה אז בחור צעיר בשנת שירות. בהמשך שיפר שלומי את התוכנה שתדע "לדבר" ישירות עם תחנת הדלק ולהעביר את נתוני התדלוקים ישירות למחשב ולהפיק דוחות. 

המערכת עבדה לשביעת רצוננו ואנחנו שילמנו לתדיראן 7,200 דולרים בשני תשלומים שהסתכמו בסכום של 8,775,659 שקלים (ישנים כמובן) כאשר התשלום הראשון בינואר ושני ביולי 1985.  

תחנת הדלק לאחר השיפוץ, 2016

 של מי הפטנט הזה? 

עם הזמן רכשו חברות "דלק" ו"סונול" את הפטנט והפיצו בכל רחבי הארץ מתקן שקיבל את השם "דלקן", בעוד חברת "פז" פיתחה מתקן מתחרה בשם "פזומט" וגם "אלון" הצטרפו.  

ואז – טוויסט בעלילה: חלפו כשבע שנים ויום אחד מתקשר אלי דוד קלריך ושואל האם החשבוניות שהם הפיקו עדיין אצלנו. חיפשנו בארכיון הנה"ח ומצאנו את החשבונית ואת העתק הצ'ק. התברר כי חברה גרמנית שהמציאה מתקן דומה, תובעת אותם על זכויות יוצרים ותדיראן הייתה צריכה להוכיח בבית המשפט כי מכרה מתקן כזה לפני שהחברה הגרמנית התחילה בפיתוחו. 

בהמשך נוצרה בעיה: למרות שברכבי הקיבוץ הותקנו דלקנים, קנינו דלק מפז וחברת "אורפק" שתחזקה את הדלקנים הודיעה לנו שלא תתחזק אותם כי היא קשורה לחברות "סונול" ו"דלק" ואילו חברת "פז" מתחזקת רק פזומטים.  

לאחר מו"מ מייגע התחייבנו לקנות דלק מפז בשנים הקרובות והם התחייבו להחליף את המחשב בתחנה וכל הדלקנים בקיבוץ. את המו"מ ניהל שמאי מדיני, מרכז המשק באותה תקופה וכך, יום אחד הגיעו כמה ניידות של פז עם צוותים של טכנאים שפירקו את כל הציוד של תחנת הדלק התקינו ציוד חדש. 

במשך מספר ימים החליפו את הדלקנים במכוניות, טרקטורים, קטפות, העגלה המערבלת של הרפת, המלגזות, המיכלזונים ומכסחות הדשא וכך, במשך שנים רבות, היו כל הרכבים בקיבוץ מצוידים בפזומטים ותדלקו בתחנת הדלק בקיבוץ, זו שנסגרה לאחרונה לאחר 37 שנים.