בעולם רגיל, אפשר היה רק לדמיין סדר יום שכולל התעוררות בעשר בבוקר, התארגנות מפנקת ואיטית, ארוחת בוקר ב-11:30 פלוס ועדיין להגיע בזמן לשיעור הראשון. סה"כ יום שגרתי בבית-הספר של תקופת הקורונה.

מבחינתי, כמורה וכרכזת תקשוב, התקופה הזו מזמנת עוד רגעים קסומים רבים של התמוגגות ועם כל הקושי שמסביב, עדיין ברור לי שעשינו כאן קפיצת מדרגה משמעותית, שכנראה לא הייתה יכולה להתקיים מבלי שהעולם ייעצר לפרק הזמן הזה.

צילום: סמדר כרמל

כרכזת תקשוב, אני נפעמת לראות איך כל המורים, גם אלו שהטכנולוגיה תמיד הרתיעה אותם, מעיזים לחקור את הטכנולוגיה וללמוד אותה. מצליחים להעביר שיעורים בזום, "גוגל-מיט" ו"גוגל קלאסרום", לומדים לסרוק מהטלפון חומרים, ליצור שאלונים ומצגות, אוספים חומרים מרחבי האינטרנט ובדרך נעזרים בבני משפחה, בתלמידים ובמורים.

כמורה, אני פוגשת את התלמידים שלי בשיעורים כיתתיים (תלמידי י') בשיעורים פרטניים (תלמידי י"א-י"ב) ובמפגשי "מה נשמע" קבוצתיים ולא מחייבים, למי שמעוניין/ צריך.

מביאה כאן כמה מהרגעים, שכנראה לא יתרחשו בלמידה הרגילה, אבל כיום מייצרים חיבור אחר, שיישאר כנראה לתמיד.

• המרחק מאפשר קירבה: בשיעורים הכיתתיים, שמתקיימים בזום בשעה 14:00 או מאוחר יותר, עדיין מספר תלמידים נמצאים במיטה, מכורבלים להם בשמיכת הפוך, אפופים ברוגע הזה של קימה מאוחרת, בלי הלחץ של הלו"ז היומיומי. הרגע הזה מאפשר אינטימיות שאינה מתקיימת בחיים "הרגילים".
• למידה ממוקדת והתקדמות משמעותית בתכני הלימוד: בעבודות על פרויקטי הגמר לבגרות בתקשוב (כיתה י"ב) קובע כל תלמיד שיעור פרטני, בד"כ בין חצי שעה לשעה וחצי (כל אחד לפי יכולתו וקצב ההתקדמות שלו). דרך שיתוף מסכים, התלמידים עובדים ואני מנחה את התהליך, כך שהלמידה דומה מאוד למתרחש בכיתה, אך ההבדל המשמעותי הוא במיקוד. התלמיד ממוקד בעבודה ולא בורח למשחקי מחשב, הודעות ווטסאפ וכו'. אני נמצאת מולו ולא עוברת בין תלמידים, כך שהוא יכול לקבל הדרכה ממוקדת ואישית לאורך כל השיעור. פתאום אין צורך בהפסקות והעבודות מתקדמות בקצב מהיר.
  אני מוצאת שבדרך הלמידה הזו, האחריות והמוטיבציה מוגברות מאוד וקל יותר לגייס תלמידים הנוטים פחות לשתף פעולה בלמידה הרגילה.
• קשר עם הורים לתלמידים "מנותקי קשר": אני מאמינה מאוד בעבודה עם הורים, מאמינה שבכל משפחה יש את המנגנונים שיודעים להפעיל נכון את הילד. לעיתים זה דורש ממני לשחרר שיפוטיות, לוותר על מחשבות של "מה נראה לי נכון" ולסמוך על ההיכרות המשפחתית והדפוסים המשפחתיים. לזכור שיש לנו מטרה משותפת.
  גם כאן, היו מספר תלמידים שלא שיתפו פעולה עם הכניסה לשיעורים. בתקופה כזו, שיש לפנינו בגרויות, זה לגמרי לא הזמן להתנהלות כזו. לשמחתי גיליתי שלכל ילד, יש אמא או אבא אוהבים מאחוריו, שמוכנים "לזרוק" אותו מהמיטה כדי שייכנס בזמן לשיעור, שמזכירים לו למלא את המטלות לפני השיעור הבא, גם כשזה בשעה 12 בלילה, שאפשר להתלבט איתם ובעיקר – לאפשר יחד לילד להתארגן על עצמו ולהצליח.

צילום: סמדר כרמל

ובנוסף מפגשים קבוצתיים, סתם כדי לדבר, מפגשים שלפעמים מאפשרים לתלמידים להמשיך לתקשר גם בערוצים הפרטיים, חגיגת ימי הולדת ב"מועדון הזום", עם תכנים שהחברים הקרובים יוצרים, כך שהקשר נשמר ומתחזק. תמיד הערכתי את הטכנולוגיה כמקדמת למידה ומאפשרת יעילות, שיתופיות, גמישות ונוחות. נראה לי שהתקופה הזו מאפשרת לרבים להתחבר לתחושות הללו.

** גילוי נאות: הבנות שלי גדולות, איני מתמודדת עם העומס שיש למורים שהם גם הורים לילדים צעירים ולכן יכולה להתענג על מרחב הלמידה מרחוק.

צילום: סמדר כרמל

מה המטרות שהגדרתם לעצמכם במעבר ללמידה מרחוק? 

"הופתענו ממגיפת הקורונה ואיתה המעבר ללמידה מרחוק. לא היה זמן לשבת ולגבש מטרות באופן מסודר והכל קרה תוך כדי תנועה, אבל כשיש "אני מאמין" ברור מאוד, גם המטרות ברורות.

מה שחשוב לנו תמיד הוא הקשר האישי עם התלמידים, לוודא שכולם מסתגלים ומסתדרים עם המצב החדש. להיפגש, בכל אמצעי מקוון (טלפון, ווטסאפ, זום, גוגל מיט). מכיוון שאנחנו בי"ס תיכון ומרבית התלמידים נבחנים בבחינות הבגרות, היה חשוב לנו להמשיך לקיים למידה מרחוק באופן מסודר".

איך נכנסו לאירוע הזה המורים המקצועיים?

"בשפרירים (ואני מאמינה שבבתי-ספר לחינוך מיוחד באופן כללי) המורים המקצועיים הם גם סוג של מחנכים. לאורך השנה נוצרים קשרים חזקים מאוד בין מורים מקצועיים לתלמידים ולכן, גם בלמידה מרחוק, נשמר הקשר הזה ולפעמים אפילו מתפתח יותר.

יש לי כמה תלמידים, שעבורם אני לא מחנכת אלא מורה מקצועית, שניתקו קשר בתקופת הקורונה. יצרתי קשר עם האמהות שלהם ויחד הצלחנו להחזירם לעניינים, למצוא בתוכם את המוטיבציה לתאם שיעורים, ללמוד ולהיכנס שוב לעשייה.

העבודה המשותפת עם ההורים בפן המורה המקצועית, מחזק את הקשר בין צלעות המשולש הורה-מורה-תלמיד. זה המצב האולטימטיבי בחינוך, על אחת כמה וכמה בחינוך המיוחד".

באיזה אילוצים של התלמידים והמורים התחשבתם?

מדי שבוע פורסמה מערכת לכל שכבה. השיעורים התחילו מאוחר, כי לפני 12:00 אין עם מי לדבר. גם בשיעורים שהעברתי בשעה 14:00, חצי מהתלמידים עדיין היו במיטות, תוהים למה מתחילים כל כך מוקדם בנוסף למערכת הכללית, קבעו מורים רבים שיעורים פרטניים עם תלמידים, בהתאם ללו"ז של התלמיד ושל המורה.

הלו"ז שלי בד"כ היה הוראה קבוצתית/ פרטנית מהצהריים עד הערב ולאחר מכן תמיכה במורים בהיבטי תקשוב, שיחות עם הורים, ווטסאפים עם תלמידים אל תוך הלילה.

עבור מורים שהם גם הורים לילדים צעירים, ההוראה מהבית מורכבת יותר והם נאלצו לתמרן בין ארוחות, עזרה בשיעורים מתוקשבים לילדים הפרטיים שלהם, זמן איכות משפחתי, הוראה מרחוק ועוד, מה שיצר עומס לא פשוט".

איזה מענה רגשי קיבלו התלמידים בתקופה הזו?

"המחנכים שמרו כל הזמן על קשר אישי עם תלמידיהם. יש אצלנו צוות טיפולי משמעותי ותלמידים רבים מטופלים רגשית באופן שוטף לאורך השנה. המטפלים היו בקשר עם התלמידים המטופלים על ידם והעבירו את המסר שהם נמצאים עבורם במקרה הצורך".

האם קבלתם כלים שתוכלו להשתמש בהם גם בחזרה לשגרה?

"אני חושבת שהכלי העיקרי שקיבלנו הוא תחושת המסוגלות, הן של המורים והן של התלמידים. הכלים הטכנולוגיים היו שם תמיד ופלטפורמת הלמידה של ביה"ס (גוגל-קלאסרום) קיימת. חלק מהמורים וחלק מהתלמידים עשו בכך שימוש גם קודם.

השינוי העיקרי הוא שהקורונה גרמה לכ-ו-ל-ם לקפוץ למים ולהעז לשחות. מורים שלא הסתדרו עם חיפוש בסיסי בגוגל, מתפעלים היום זום, מעלים חומרים ל"גוגל קלאסרום" ומנהלים שיעורים בשיחות וידאו. התלמידים לומדים מהבית, ומורים רבים מדווחים על התקדמות משמעותית בלמידה".