הופתעתי מאוד מקבלת "תפוז הזהב" מהיידי

אכן, הרביתי בפעילות בתיוק מאמרים לארכיון. העבודה הראשונה הגדולה הייתה "סיפור חיים בגבעת חיים" אשר נכתב בידי גרי בר שלום, אשר תיאר בכתב יד יפה להפליא, את 20 השנים הראשונות של גבעת חיים בין השנים 1932-1952 ואת קורותיו מיום עלייתו ארצה ולפני כן ועד הפילוג.

העתקתי 190 עמודי מחשב, המתארים את שנות השלושים והארבעים בקיבוץ ובארץ. גרי תרם רבות ליסוד ההדרכה ב"הגנה" וכן בשליחות לצ'כיה ובאספקת נשק למלחמת השחרור. אכן חומר שראוי שרבים יקראו ויבינו טוב יותר תקופה קשה זו.

ובכן, תודה להיידי. אך היא הכירה אותי רק בתקופה האחרונה. לפני כן הייתי ב"שפרירים" במשך 40 שנים, החל מהצעדים הראשונים, כשעדיין היינו במבני הגנים ובצריפים.

כאן ברצוני להצטרף לדברי עמליה וגל רסיס בגליון הקודם. אכן, היה זה מוסד יוצא דופן אשר צעד לפי המנגינה, כדברי בנימין שפריר. בין היתר, אני זו שהכנסתי את המחשבים הראשונים ולימדתי "משחקי מחשב".

וכאן ברצוני לצרף חברת צוות נוספת, עדנה ארזי, אשר גם היא תרמה רבות לבית-הספר. עדנה היא סבתא של ארבעה נינים שלי ואני מעבירה לה את "תפוז הזהב", על התמונות הנהדרות שהיא מעבירה  לפייסבוק מדי יום וכן לעלון "בתוכנו", כפי שראינו בגליון הקודם. אני נהנית מן התמונות ויחד עם זאת, חושבת מה דרוש כדי לקבל תמונות כאלו: קודם כל, לקום מוקדם בבוקר ולצאת לדרך, דרושה מצלמה טובה ועין חדה.

היכולת לברור מכל הנוף והסביבה שמולנו את המיוחד והיפה, להתרכז באובייקט מסוים ולמצוא את הכיוון הנכון ואת הזווית הנכונה כדי להבליט את יופי הטבע ולבסוף, הרצון לאפשר לכל החברים ליהנות מיופי הטבע. כל זאת עושה עדנה בדרכה השקטה והבטוחה ולכן אני מעבירה לה את "תפוז הזהב".