התבקשתי לכתוב על צוות השיוך וברשותכם אספר על התהליך.

מזה כחודשיים אנחנו נפגשים אחת לשבוע כצוות (לפי א-ב) תום בן חיים, מונטי יגר, עמית לנג-כהן, נורית כרמי, אורי מירון, אלון מצקין, נטליה מרמס, ליאורה רופמן, נירי רטר, אמיר שילה, אפי שפע וענת תירוש. הצוות אושר בהנהלה ובמועצה ומלווה אותנו גלעד לוי- מנכ"ל חברת "מודוס" .

כאמור אנחנו צוות נציגי ציבור, לא צוות מקצועי, מגיעים מעולמות תוכן שונים, מי מאתנו מעורה יותר או פחות,  חלק שוחים בעולם השיוך, מדקלמים תקנות ומשחקים עם אקסלים, אני מאלו שרק למדו לשחות.

בסיום פרק הלמידה (הקשה) של הנתונים היבשים, ההיסטוריה של התהליך והמשמעויות הענייניות של כל חלופה, אנחנו מתכנסים בימים אלו לחלק החשוב באמת.

כל אחד מאתנו מייצג קבוצת אינטרסים אחרת, מי מהוותיקים יותר, וותיקים פחות, שכונות א+ב, יורשים ושכונה ג', על פניו מיקרוקוסמוס של אינטרסים ועמדות, תחושות ומחשבות, שמייצגים את הקולות השונים בקיבוץ, אבל לא באמת. ככל שאנחנו מתקדמים, הקולות מתרבים, הסוגיות מעמיקות ואנחנו אוספים עוד ועוד צרכים ותחושות.

כמעט לכל אחד מאתנו יש בן משפחה אחד או יותר, לחלקנו חמולות, שיושבים בקבוצות אינטרסים שונות והדיון נהיה מורכב יותר ויותר, אנחנו מנסים למפות את הכאבים של כל קבוצה ובאותה נשימה לנסות לסמן את הרווחים.

התהליך דורש מאתנו להתקרב ולהתרחק, מהאינטרס האישי, מהאינטרס הקבוצתי שאנו שייכים אליו, מהכאב של החבר ששיתף אותנו, מהקבוצה שצעקה, מהפוסט העתידי בפייסבוק ומהידיעה שיש קולות שאנחנו כלל לא מכירים.

אנחנו מתנהלים במרחב של חוסר וודאות, מרחב מאיים ולא ברור, מנסים להישען על יודעי דבר שמסיימים כל טענה בהסתייגות, אנחנו נדרשים להסתכל על הכלל ועל החברה ובאותה נשימה על האינדיבידואל,

ובעיקר מבינים כמה התהליך הזה כואב.

אני זוכרת שבתיאום הציפיות בתחילת הדרך אמרתי ש"אני מקווה שהתהליך לא יכאב מידי" ולאורך הדרך בכל שלב שאני חושבת שהבנתי משהו, למחרת זה נראה כמו סלט, שבוע לאחר מכן נופל עוד אסימון ומפגש עם שכן מעורר בי עוד ועוד שאלות.

התהליך כואב, הוא רגשי וכלכלי, ומכריח אותנו לקבל החלטה במרחב הכי לא נוח שלנו- מרחב של חוסר שליטה.

מדובר בסכומים שחלקנו לא דימינו שנצטרך להוציא מהכיס, לרובנו הסכום הזה בכלל לא קיים, או שאנחנו משועבדים להלוואות הקודמות של הבניה/הרכישה או השיפוץ,

וככל שאנחנו מתקרבים והשעון מתקתק, המתח עולה והפחד מבחירה בהחלטה שתחייב אותנו לשלם כסף מזומן שאין לנו מושג מאיפה נביא, מציתה כעסים והתנגדויות והפוסטים בפייסבוק עוד לא התחילו לעלות.

התהליך מורכב וקשה ומוביל אותנו מדיון על בסיס עמדות לדיון על בסיס צרכים,

דיון על "איך מוצאים פתרון?"

בדיון שכזה מרחב הפתרונות שלנו גדל,

אנחנו יושבים פה כדי להסתכל על צורך של רבים, זו סוג של הוגנות,

דיון בו נדבר ונבין עם מה נוכל לחיות בסופו של יום?

אין פה WIN-WIN, אנחנו לא במשא ומתן, המשימה שלנו היא לדייק את האתגרים, לסמן את גבולות הגזרה, ולנסות לנסח את ההצעה ההוגנת, אחת שבסופו של התהליך, נוכל לחיות איתה, יחד, כקהילה.

איך? אני עוד לא יודעת, מאמינה שהאחריות היא של כולנו, למצוא את הדרך לחיות פה יחד, בסיום התהליך.

לנו חשובה הדרך, אנחנו מאמינים בתהליך, אנחנו בוחרים בשקיפות ובשיתוף, בהקשבה, בלב פתוח, עם הרבה חמלה, לא מתוך שיפוטיות או ניסיון לסמן טוב ורע,

ואנחנו מודעים לגודל האירוע, ללחץ הזמנים, למורכבות, להיסטוריה הטעונה, לטענות השונות ולמפגש הקשה בין הערכים וחיי הקהילה לכיס של כל אחד מאתנו.

אנחנו מזמינים אתכם ומחכים לכם בשבוע הבא, במטרה לשמוע ולאפשר לכם להשמיע את הקול שלכם,

בואו ב- 10/5/21 לשמוע ולהשמיע, להכיר קולות וצרכים של אחרים,

בואו להבין יותר עם מה נוכל לחיות פה בסופו של יום.