למעלה מ-20 שנה ש״שנים הם הלב והפנים של האורווה בגבעת חיים איחוד. לאחר הפסקת ההתקשרות עם התק״מ ב-2018, החלו להגיע מתנדבי השירות הלאומי ולאחר מאמצים רבים של יפתח ואור לב-רון ותיאום עם תנועת "השומר החדש" שהתאהבו במקום, הגיעו באוגוסט האחרון שישה מתנדבים לשנת שירות כאן והצטרפו לשתי בנות שירות לאומי. איתם באה רוח צעירה שכל כך מזוהה עם המקום ופעילותו החברתית הייחודית.

שוחחנו עם החבר'ה שבחרו להגיע אלינו לשנת השירות, על פעילותם וגם על הזמנים הקשים בעת הזו. 

בתוך "בועה"

שני מגיעה מקיבוץ דורות בעוטף, משפחתה פונתה לרמת-רחל אך היא פה ותורמת לא רק באורווה אלא גם במרכזונים. נטע באה מרוחמה, שם לא היו אזעקות והיא חווה את המלחמה מרחוק. לשתיהן חברות שנהרגו או נחטפו והמלחמה עוברת עליהן בתחושת חוסר אונים וידיעות מצמררות על חברותיהן שנהרגו. נטע סייעה בחמ"ל המועצה שהועבר לרוחמה ועשתה כל שניתן כדי להשאיר את הקיבוץ בתפקוד סביר בימים הראשונים. 

רתם מבית-ניר הייתה בגח"א ב-7 באוקטובר ושמעה על פגיעות בסביבות קיבוצה. עדי מברקאי, שלמרות הריחוק מהעוטף מכירה בנות שנהרגו ונחטפו והתקופה עוברת גם עליה באופן קשה רגשית ונפשית. היו אצלם אזעקות והיא דאגה מאוד לאחיה הקרבי שהועבר מהשטחים לעוטף. הוא נפצע בקרבות ונמצא בשיקום בבית.

"קשה להיות כאן בתוך 'בועה' בשעה שדברים כה נוראים קורים בעוטף, עליהם אני שומעת מחברות שלי שהיו שם", היא אומרת. "אחת החברות הכי טובות שלי מניר-עוז הייתה עם בן הזוג שלה בדירת החיילים שלו בתחילת המלחמה. הסתבר כי אבא שלו נרצח ב-7 באוקטובר. היא הסתתרה מתחת לשולחן, נעולה במשך שעות ארוכות מבלי לדעת מה קורה. היא הודיעה לי בהתחלה שהיא בסדר בינתיים ואח"כ לא ניתן היה להשיג אותה (מה שהסתבר כבעיה בתקשורת). דאגתי לה מאוד כשהתחלתי לשמוע סיפורים על דברים נוראיים שקרו שם והייתי בחוסר ודאות נוראי ובלי מושג מה קורה איתה, איך אפשר לעזור לה ואיך ניתן לתקשר איתה. ממש נס שהיא ניצלה ונשארה בחיים". 

מטים שכם

אלון מכפר-מנחם חווה בקיבוצו אזעקות רבות בתחילת המלחמה ורקטות נפלו בקיבוץ ליד מגדל-המים, אך איש לא נפגע. ארבעה אנשים מהקיבוץ נהרגו בימים הראשונים: שני חיילים נפלו במלחמה ושני חברים נהרגו בעוטף עזה. 

כרמל מקיבוץ כברי בצפון היה בבית בתחילת המלחמה כשצומת כברי נחסמה וחיילים רבים הגיעו למשק. רוב המשפחות בכברי התפנו למרות שהקיבוץ לא נפגע והוא חזר לכאן יום לאחר תחילת המלחמה.  

נטע ושני נסעו לעזור בקטיף בישוב בעוטף בו עזבו רוב התאילנדים, גם שם הייתה אזעקה. "יצאנו מהחממות ועשינו מה שאמרו לנו, ללא הגנה בכלל. במזל לא קרה כלום". אלון היה בחמ"ל בבאר-שבע וסייע במה שניתן.

״פה בקיבוץ עזרנו עם ילדי האורחים וגם למבוגרים מגברעם, כשבאורווה השתלבו למעלה מ- 40 ילדים מגברעם המחולקים לקבוצות ורוכבים בהדרכתנו, כולל טיולים ארוכים ועבודה באורווה. עזרנו גם במטלות בקיבוץ ללא קשר לאורווה".

ארבעה מהחבר'ה גם עובדים במרכזונים וסייעו בהפעלת ילדי גח"א, בעיקר בשבועות הראשונים של המלחמה וגם כיום. בהנחיית מעיין, מרכזת הפעילויות לילדי גברעם, הרעיון היה לאפשר לילדים לשאוף אוויר צח ולהשתתף בפעילות בונה המרחיקה אותם מהמסכים ומקרבת אותם לטבע. החבר'ה נהנו וגם הש"שינים.

"גם האחים הצעירים של הרוכבים מגיעים ומשתלבים במה שקורה כאן בהנחייתנו, ממש מרגישים שזה עושה טוב לאורחים ולילדי גח"א. מצב הרוח שלהם משתפר, המורל עולה לכולם ואין ספק שהתרומה משמעותית וגדולה". 

כל הש"שינים נהנים בקיבוץ ממשפחות מאמצות שנרתמו לשנת המשימה בהתנדבות מלאה ופותחות את ביתן וליבן. גם לביאה בן אור התגייסה למעטפת והיא מכוונת, מלווה ונפגשת עם הש"שינים על בסיס שבועי לקפה או לקרמיקה. בין השאר הם השתתפו בשיחות מונחות בהתנדבות ע"י פסיכולוג מהתחנה, שעזר להם להתמודד עם מה שעברו ועוברים במקביל למלחמה. 

גח״א כבר הפכה להם לבית שני ולמי שעוד לא יצא להכיר את כל הפרצופים החדשים בשבילים, תשאלו את הילדים. הם כבר ידעו לספר לכם על הש״שנים המלווים אותם באורווה, בחינוך, בנוי או סתם בשבילים. 

רוכבים קדימה

בשנת 2014 קיבלנו ידיעה כי שטח החווה בקיבוצנו שינה את ייעודו ועלינו להעביר אותה לבית חדש בצד המזרחי של הקיבוץ, בחלק המשקי ליד הרפת. לאחר שהובן והוסכם כי הקיבוץ יקדיש סכום מסוים שאינו מאפשר את העתקת האורווה במלואה באופן המאפשר את המשך הפעילות כסדרה, הוחלט לגייס תורמים ותרומות להשלמת הסכום הכולל בשיתוף קרן עמק חפר. התקדמנו רבות בעזרת קבוצה איכותית של אנשים טובים וקרן עמק חפר כשערב פתיחת קמפיין גיוס הסכום הנותר, אמור היה להתקיים בתאריך 21 באוקטובר.

לצערנו, כמו בכל המדינה, גם אצלנו השעון נעצר מאז אותה שבת נוראית והקשב מופנה לחברים בדרום ובצפון.

כמו בקורונה גם הפעם, משמשת האורווה כמקום אוורור לחברים רבים ואנו ממשיכים בפעילות עם ילדי הקיבוץ והסביבה ועכשיו גם ילדי גברעם והישובים הנוספים המתארחים בקיבוץ. כולנו מחכים ליום שאחרי כדי שנוכל לתת מענה לילדים ונוער גם בשנים הבאות באורוות "סברה ערביינס" המחודשת. 

זו הזדמנות טובה להגיד תודה לשמונת המופלאים התומכים ומובילים את תהליכי העברת האורווה: יאיר אסטליין, אילת (אסטליין) כהן, נדב יגודה, אופק ידיד, סמדר ארבל-לשם, יואב לשם, נטע פרנק, לירון זיו וסיזל, מרכז המשק, המכוון ומלווה אותנו באופן צמוד, כשמעבר להם יש עוד רבים וטובים המשקיעים מזמנם ומיכולתם למען המשך הפעילות עם הסוסים בשנים הבאות.