בימים מיוחדים אלה נזרעו באדמת הקיבוץ, בין הרפת לשכונת הבנים, זרעים ראשונים של יוזמה חדשה: שדה ירקות קהילתי.

בתקופה זו, בה שיעור גבוה של אוכלוסיית העולם ספון ומסוגר בביתו, רבים מאתנו מעריכים מחדש את היציאה החוצה לאוויר הפתוח, את הטבע ואת האדמה ויחד עם זאת, את הקהילה והמפגש בין אנשים. שתי איכויות אלו, של אדמה ואדם, הינן אבני היסוד של השדה הקהילתי.

גינת הירק מתחת לשכונה ב', ליד הרפת בימי קורונה 2020. צילום: רם עפרון

מטרתו של השדה הקהילתי לגדל ירקות בריאים נקיים מריסוסים, באדמה בריאה נקייה מדשנים כימיים. ירקות שיצמחו באדמת הקיבוץ, ירקות שיוזנו בקומפוסט מקומי אותו מכינים בנוי, ידושנו בזבל של פרות הקיבוץ, יטופחו במו ידינו – מתנדבים וצוות הנוי – שנראה אותם גדלים בשדה ונאכל אותם בחדר האוכל או בקנייה עצמאית.

הרעיון לשדה מתגלגל כבר כמה שנים בקרב קבוצת חברים מהקיבוץ: דן אורדובור, עופר סבוראי-נוה, אור נלקנבאום (ארזי) נעמה נוה (סלייבי), וניב יגר. כולנו מגדלים ירקות ומכירים את הערך המוסף בעבודת האדמה עבורנו ועבור ילדינו. ביחד חלמנו איך כל הקיבוץ מתאחד סביב השטח בעבודה משותפת, מהנה ומזינה.

ניב השכיל לראות שמשבר הקורונה הוא הזדמנות עבור היוזמה והקהילה. בעזרת ההירתמות ההתנדבותית של הגד"ש הכין את הקרקע ובעזרת בני הנוער הנמרצים ועוד כמה משפחות שראו את העבודה והפשילו שרוולים, דישנו, פרסנו השקיה, שתלנו וזרענו.

ביום שבת האחרון תכננו לעבוד חמישה אנשים בפיזור קומפוסט בשדה. למרבה ההפתעה, תוך כשעה מרגע תחילת העבודה, כבר עבדו בשדה למעלה ת-30 אנשים שיצאו לטיול עם משפחותיהם ומיד שאלו בעיניים בורקות- אפשר לעזור?

ניתן היה לחוש את הפוטנציאל של העשייה הזו, את הכיף של לצאת מהבית ולעבוד באדמה יחד. למען הסר ספק: ההתקהלות הספונטאנית לא נמשכה זמן רב וכולם התבקשו להתפזר על-מנת לשמור ולהקפיד על ההנחיות.

גינת הירק מתחת לשכונה ב', ליד הרפת בימי קורונה 2020. צילום: רם עפרון

השדה הקהילתי קם מתוך התנדבות של הנוער, הגד"ש ומשפחות בקהילה וכוחות של התנדבות ימשיכו לטפחו. נשמח על כל מי שירצה להצטרף, יש עבודה לכל הגילאים והעבודה ההתנדבותית בשדה תמשך בתום ימי הקורונה. מוזמנים לפנות לכל אחד מאתנו.

אנו מקווים שבקרוב ניתן יהיה לאכול מהתוצרת המקומית, לצד הגבינות של תמיר פרץ והדבש של גיא קראו, מחכים לאופה וסנדלר.

בברכת ימים טובים

צוות אדמה: ניב, אור, דן, עופר, ונעמה.

"ואנשים נשארו בבית

וקראו ספרים והאזינו

ונחו והתעמלו

ויצרו אומנות ושיחקו

ולמדו דרכים חדשות של הוויה,

ועצרו

והקשיבו עמוק יותר.

מישהו עשה מדיטציה

מישהו התפלל

מישהו רקד

מישהו פגש את הצל שלו

ואנשים התחילו לחשוב באופן שונה

ואנשים החלימו

ובחסרונם של אנשים שחיו בדרכי בערות,

מסוכנות, חסרות משמעות ולב

אפילו האדמה התחילה להירפא

וכשהסכנה תמה

אנשים מצאו אחד את השני

והתאבלו על האנשים המתים

ועשו בחירות חדשות

וחלמו חזיונות חדשים

ויצרו דרכי חיים חדשות

והבריאו את האדמה לגמרי

בדיוק כפי שהם הבריאו בעצמם"

מאת קת'לין אומירה

נכתב בשנת 1869 בעקבות מגיפת הכולירה שפרצה באירופה.

תרגום: מיקה בן שאול