בעקבות הדיון שהתפתח בפייסבוק לאחר אירועי "ליל כל הקדושים" לפני מספר שבועות, יצא לי לחשוב על התגובות במישור מעט שונה.

הקיבוץ כמודל והחברה הקיבוצית שהתפתחה בתוכו, ביקשו למרוד ולשמר כאחד. למרוד באורח החיים הגלותי-דתי ולשמר, או נכון יותר, לחזור ולשמר מסורות שיכולות היו לחיות בכפיפה אחת עם אורח החיים הקיבוצי, הווה אומר חגים ומנהגים הקשורים בייחוד לעבודת כפיים.

במקביל, הציונות בכלל והתנועה הקיבוצית בפרט, הושפעו עמוקות ובעצם כוננו את צורת חייהם מתוך השפעה סוציאליסטית מובהקת. אבות הסוציאליזם, הגם שחלקם יהודים, ביקשו לכונן אורח חיים שבבסיסו שוויון. הדת, כמו גם המעמדות שעמדו בבסיס הניתוח הסוציולוגי של הסוציאליזם, היוו גורם מפריע לשוויון וקידמה ולכן, בבסיס הרעיוני של הסוציאליזם קיים מתח בין התפיסה החברתית ליסודות דתיים ומסורתיים ואלו האחרונים אינם תנאי לקיום אורח חיים שוויוני.

כל ההקדמה הזו (ואני מתנצל על החפירה) באה בעצם להגיד שבבסיס, החברה הקיבוצית חרטה על דגלה פתיחות ועקרונות שאינם, במהות, דתיים ולכן, יכול היה מי שבחר, להצטרף לחברה הזו על בסיס ערכי השוויון ולא על פי השתייכותו הדתית.

יחד עם זאת, במהלך השנים התפתחה בקיבוץ חברה סגורה ומתבדלת שקיבלה לתוכה מעטים, ביחוד בעקבות קשרי נישואין, תוך הקפדה על "חינוך" החברים החדשים לאורח החיים המקובל. אם בהתחלה זה נעשה על בסיס אמונה בצדקת הדרך הרי שבהמשך, מטבע הדברים, זה קרה בבחינת "כזה ראה וקדש" ופחות מבחירה.

המשברים שעברה החברה הקיבוצית, שינויים אידיאולוגים שעברו על החברה הישראלית, כמו גם בניית שכונות חדשות וקליטה של משפחות רבות, הביאו לכך שכיום יש הטרוגניות גדולה בהרבה מבעבר בקיבוצים, גם מבחינה אידיאולוגית, גם מבחינת הרקע ואפילו מבחינה דתית.

כאן אני מגיע בעצם למה שרציתי לומר- מבחינתי, אותה התנגדות שהובעה כנגד חגיגת "ליל כל הקדושים" מסמלת יותר מהכל רצון וכמיהה לחזור לאחידות מסויימת. אם בעבר האחידות הזו הושגה מתוך אמונה בסוציאליזם ומה שהוא גוזר, היום צריך לחפש גורם מאחד אחר. לעיתים זה מושג באמצעות שיווק על אג'נדה פוליטית (ולכן איני תומך בהתארגנויות פוליטיות מטעם הקיבוץ) ולעיתים זה מושג באמצעות ניגוח פעילויות העלולות להכניס משהו "זר" ושונה לחברה, במקרה זה פעילות "נוצרית" במהותה.

בדיוק מאותה הסיבה אין לי בעייה עם התקנת מזוזות במידה וזה חשוב למי שמבקש להתקין במקום עבודתו או במקום ציבורי. חשוב להדגיש שזה בדיוק אותו הדבר. אני לא בעד או נגד הדתה. אני בעד פלורליזם. אני נגד הכפפת אחידות במסווה של אידיאולוגיה או דת או כל דבר אחר.

שאלה אותי מישהי בדיון שהתפתח מי אני. האמת, אני לא יודע וגם לא מתעסק בזה במיוחד. עשרות פעמים בחיי השלמתי מניין כאשר ביקשו ממני. אפילו עליתי לתורה במינכן בגיל  22 (מצ"ב הוכחה, יש גם עד בן קיבוץ. השם שמור במערכת). מודה שלא התחברתי במיוחד. לעומת זאת כוסית הוודקה ששתינו אחרי זה עם הרב דיסקין הייתה נהדרת. התחברתי ועוד איך.

אפשר ורצוי לייצר פעילויות ומסורות, ולא לפחד כלל.

בתמונה- דיסקין ואני אחרי כוסית אחת (היו עוד).