21.8.1924 – 5.1.2020 ח' טבת תש"פ

צילום: מור נואמה

פטר היה השורד האחרון מקבוצת שורדי גטו טרזיינשטט בקיבוץ. השנים תחת שלטון הנאצים טבעו חותם עמוק בנפשו, שהוא ניסה להסתיר אך לא תמיד הצליח. רוב הזמן נשארו הזכרונות קבורים בליבו ורק לעיתים, בעזרת כמה כוסיות שהחליקו את גרונו, שיחרר זכרונות שלחצו אותו.

פטר נולד בשנת 1924 בעיר המחוז הצ'כוסלובקית יהלבה, איגלאו בגרמנית, שפת אמו. בן לזוזי ורוברט ואח ללוטה. משפחה מתבוללת, חלק משכבת האינטלקטואלים היהודים כמו הסופר פרנץ קפקא. בבית לא נשמרה המסורת היהודית ורק את ליל הסדר נשלחו שני הילדים לחגוג עם הדוד, שערך אותו כהלכתו, אבל הזהות היהודית נשמרה. פטר היה גאה בכך שבמפקד אוכלוסין בצ'כיה רשם אביו בסעיף הדת "אתיאיסט" ובסעיף הלאום "יהודי". כמו אביו, היה גם פטר אתיאיסט.

תמר ופטר

כשהחלו רוחות המלחמה לנשב באירופה, הם חיפשו אפשרות להגר (לא לארץ  ישראל) אך לא עלה בידם. "היטלר עשה אותי ציוני", מספר פטר שלמד בבית-ספר גרמני והיה התלמיד היהודי היחיד בכיתה. אחר כך עבר ללמוד בבית-הספר של "עליית הנוער" בפראג שם גם הכיר חלק מהחברים שפגש אחר כך בטרזין.

אחרי כשנה חזר פטר לעירו. המשפחה הוצאה בינתיים מביתה, קודם אל בית הדוד ומשם הוגלו לעיר שכנה בה היה גטו יהודי ישן ומשם הוסעו לטרזין. חלק מתקופה זו "בילה" פטר יחד עם אביו במחנה של עבודת כפייה ושניהם היו חוזרים למשפחה בסופי שבוע.

מטרזין יצא פטר אל "הפלנטה האחרת" – אושוויץ-בירקנאו, שרד שם ונשלח לקומפלקס המחנות של דכאו בהם הועבדו היהודים למוות.

כאשר התבקשו מתנדבים למחנה קרוב לטרזין, הוא שכנע כמה מחבריו להתנדב. שם התנאים היו קשים ביותר והוא היחידי ששרד מכל חבריו, אבל כל ערב יכול היה לראות את האורות של טרזין ולחלום לשוב לשם. בסופו של דבר, אכן הגיע לטרזין. שם סיפר את סיפורי הזוועות שעבר ואנשים אמרו – אל תשאלו את פטר, הוא משוגע. אחרי כמה ימים הגיעו חיילים אמריקאים ושחררו את המחנה.

פטר חזר לעירו בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית והלך ללמוד סריגה בבית-ספר לטקסטיל, מקצוע ששימש אותו בבואו לקיבוץ. את אחותו, שעבדה כמתורגמנית אצל הצבא האמריקאי, פגש במקרה ברחוב. אחר כך התגייס לצבא הצ'כי ושירת בעיר סמוכה ביחידת תותחים נגררי סוסים, שם קיבל דרגה פיקודית ואפילו סוסה משלו. האהבה לסוסים נשמרה גם בקיבוץ.

פטר בבית הקפה של עזרי. צילום: מירל'ה זיו

יום אחד הגיעה אליו שמועה שמתקבצת בריגדה שתישלח לישראל לסייע במלחמה נגד הקפיטליזם. הוא התנדב ובנמל חיפה חיכו לו שניים מחבריו מהגטו, שהיו עכשיו בגבעת-חיים וכך הגיע לקיבוץ.

פטר מילא  תפקידים משמעותיים שאהב מאוד בקיבוץ: ניהל את קואופרטיב התחבורה בעמק חפר והיה גזבר איגוד הכדורסל. הוא נישא בקיבוץ לחנהל'ה ונולדו להם ערן בני ודורון. זמן קצר אחרי הולדת דורון נפטרה חנהל'ה. שנים אחר כך נישא פטר לתמר ואימץ את לירון כבנו. הצער, הכאב והפצע הפתוח על נפילתו של לירון בלבנון, ליוו אותו ימים כלילות.

פטר העמיד "שבט" לתפארת של בנים, כלות, נכדים ונינים ולמרות הצער והכאב שהיו מנת חלקו וחלק נכבד מעברו, היה מופת ודוגמא לאהבת חיים, שמחת חיים, הומור ואהבת אדם.