אלו ימים לא קלים עבור מי שמאמין בדו-קיום בארץ הזו.
ימים בהם להבות השנאה הפוקדות את הארץ מאיימות להתלקח לכדי אסון גדול. אלו ימים בהם הקול השפוי נדרס ומושתק בגסות. מצאתי עצה טובה ומעט נחמה בדפי ההיסטוריה של הקיבוץ והחלטתי לשתף…
מלחמת העצמאות, כידוע, פרצה למחרת כ"ט בנובמבר 1947. פרנטו קליין, ממייסדי הקיבוץ (גבעת חיים לפני הפילוג), היה באותה תקופה בשליחות במחנות העצורים בקפריסין, והגיע לחופשה קצרה בארץ בסוף שנת 1947. במהלך שהותו בארץ ביקר את ידידיו בכפר הסמוך לקיבוץ, מנשייה. כך כתב לאחר הביקור לעלון גבעת חיים:
על יחסי שכנים
"שוב אנו עומדים לפני תהום, מאומה לא השתנה מאז 1936-39. שני עולמות זרים זה לזה, ועם היריות הראשונות שנפלו בארץ פסקו כל היחסים עם השכנים הערבים. שוב אין הם באים אלינו, ואנחנו אליהם – הרי גם בזמנים כתיקונם כמעט ולא באנו. שני כפרים של פלחים, אחד ערבי ואחד יהודי, הופכים לשני מחנות מזוינים, והמשותף הוא הפחד איש בפני רעהו. אלה הם פני הדברים בארץ כיום.
במשך עשר השנים האחרונות, מאז תום המאורעות, "שכחנו" שיש ערבים בארץ. קראת משהו בעיתון אודות מצרים או עבר הירדן, פגשת אותם באוטובוס, ראית אותם כמשהו השייך לנוף הארץ, ולא ניסית כלל להרהר אודותם – מה שמותיהם, מה מלאכתם, כיצד הם חיים – ולאותה שיחה קלה ומקרית אודות מזג האוויר, היבול בשדות, בריאותו הוא ובריאות ילדיו – לאותה שפה לא הגעת מחוסר שפה. ידיעתך עליו נשאר שערבי הוא, ותו לא.
הוא אודותיך יודע מעט יותר: כי עשיר אתה או "הקומבניה" שלך עשירה ורבת יכולת; ובשנים האחרונות, כי עלול אתה אף להיות מסוכן. את ידיעותיו עליך הוא שואב מהסתכלות מעבר לגדר המשק, ואז באה הקנאה. או, אם משכיל הוא ויודע קרוא, מהעיתון, ואז באה השנאה. אלו שני הצינורות דרכן הוא לומד להכירך. והוא בשבילך כאילו איננו קיים, התעלמת מקיומו, לא ראית אותו במשך השנים. את שפתו לא למדת אף כי קרובה היא לשפתך. ילדינו מדברים אנגלית ולומדים הרבה דברים חשובים, אך ערבית אינם מדברים, לא החברים ולא הילדים.
היה זה לפני שנתיים, כשבאו להביע את השתתפותם בצער על מות השבעה (אחד נפטר מפצעיו ב1951) שנהרגו בידי האנגלים. אז אמר אחד הנכבדים: "צבא בא, צבא הולך, אך השכנים לעולם נשארים שכנים." אך כיצד חיים אנו יחד? שום פרוגרמה מפלגתית, ותהא היפה ביותר, תהא זאת ברית ערבית-יהודית, שוויון עמים או דו-לאומיות, אין בה ממש בלעדי הפגישה הפשוטה ושיחה חופשית שבה אתה היוזם והמסביר והמדריך – זהו יסוד הכול. ואם מגע זה קיים, אזי עלולים להיות גם גילויים של ידידות אפילו בזמנים קשים.
אם יהיה עלינו להילחם בערבים, נעשה את זה בעוז, אך בל נשכח ששכנים נהיה גם אחרי התקופה הזאת. תהיינה התצורות שתחלנה כאשר תהיינה, שכנים נשאר, וזהו המפתח לראשית ניסיון של הבנה בין שני העמים. אותנו זה מחייב לשינוי יסודי בתפיסתנו כלפיהם, כי אחרת תימשך לעולם הזרות אשר כל כך קל להפוך אותה לשנאה."
הקטע היפה והאמיץ הזה נכתב בעיצומו של החלק הראשון למלחמה (הקרוי גם "מלחמת האזרחים") ופחות מחצי שנה לפני עזיבת תושבי מנשייה את כפרם, באפריל 1948. את יחסי השכנות עם מנשיה לא הצליח פרנטו להציל, למרות הדברים האלו, אך אני רואה בכך מעין צוואה, או מסר חשוב לדורות הבאים, מצד אלו שחיו בשכנות עם הכפרים הערבים וכבר אינם ביננו היום.
One Response to עצה ונחמה בדפי ההיסטוריה / ענבר דניאל
כתיבת תגובה לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- 7 באוקטובר (37)
- אמנות ושירה מקומית (187)
- בטחון (26)
- בטיחות (37)
- ביקור בית (10)
- בנות ובני משק שחזרו (13)
- בנות ובני משק שעזבו (19)
- בריאות ורווחה (52)
- גינון (69)
- דבר המערכת (164)
- הנהלה (383)
- הפרטה (198)
- הקיבוץ של פעם (17)
- התנדבות (74)
- וידאו (22)
- ותיקים (195)
- חברות (80)
- חגים (15)
- חדר אוכל (7)
- חו"ל (2)
- חוגים (11)
- חיות (17)
- חיילים (30)
- חינוך (238)
- חירום (23)
- חניה (20)
- חקלאות (59)
- חשמל (27)
- טור דיעה (57)
- טיולים (49)
- יהדות (31)
- ילדים (152)
- כללי (1,034)
- לזכרם (240)
- לילדים (15)
- מועצה (12)
- מועצה אזורית עמק חפר (100)
- מזון (79)
- מחזורים (10)
- מטפלים/ות (13)
- מילה טובה (100)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מקום העבודה שלי (22)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (208)
- מתכונים (102)
- נדל"ן בקיבוץ (21)
- נוסטלגיה (263)
- נעורים (46)
- סביבה (169)
- סיפורים (132)
- ספורט (51)
- ספרים (25)
- סרטים (85)
- עובדים זרים (8)
- עיצוב הבית (7)
- ענפי הקיבוץ (77)
- עסקים (110)
- פוליטיקה (39)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (15)
- צעירים (104)
- קהילה (553)
- קורונה (39)
- קליטה (172)
- שיוך ונושאים קשורים (165)
- שכונת בנים (180)
- שנת שירות (5)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (11)
- תכירו (33)
- תכנון (177)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (73)
- תקשורת (35)
- תרבות (120)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
נובמבר 2026 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30
תגובות אחרונות
- בועז על אבא / בועז ארזי
- ענת אופיר על חדשות המחלבה / דנה ותמיר פרץ
- אופירה לוי הישראלי על חוויה מתקנת / ברוך גשן
- אורן על המנהל (רגרסיה) / שני הגלילי
- גדי ענבר על אבא / בועז ארזי
- רעיה מירון על כלבולית בתנועה / שלמה כהן
- יגאל מוהר על הנוי שאיבד את פניו / נמרוד ידיד
- יואב על אני אוהב את הנוי בגח"א / ליאור פלג
- נדב דרך על אני בעד / ענת ברנע
- צביקה על על דו"חות ומידע / שמעון הישראלי
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תמר שגיא מעבירה ל…
- בביתו / ליאור אסטליין
- חדשות המחלבה / דנה ותמיר פרץ
- נעים להכיר – שכונה ג'
- חוויה מתקנת / ברוך גשן
- גיל הוא לא רק מספר / שלמה כהן
- כושר לגוף ולנשמה / שלמה כהן
- אבא / בועז ארזי
- רון היקר לי מכל / מיריה פיקילה
- דברים על רון / גדי ענבר
- טיפוסים בגבעה / חנוש מורג
- המנהל (רגרסיה) / שני הגלילי
- צ'יפס נפוח / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / גילי הדר סגל מעבירה ל…
- דו"ח יעקב / ליאור אסטליין
- מנהל תשתיות יחסוך או יוסיף מיליון ?/ אלכס קראוס
- תמונות מעבר לים / שלמה כהן תופס אמריקה
- מה למדת היום? / שוש צביון
- נעים להכיר / שכונה ג'
- טיפוסים בגבעה / חנוש מורג
- ביום הכיפורים / גידי שקדי
- קציצות עדשים כתומות / בלהה זיו
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / גל רסיס מעביר ל…
- לדבר, לשמוע ולהקשיב / היידי עפרון
- הנה עוד שנה / ליאור אסטליין
- סוף ההמתנה לשכונה / שלמה כהן
- על המפה / ליאור אסטליין
קטגוריות
7 באוקטובר אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים תכירו תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות



הנושא ראוי, הכתיבה בהירה ומבהירה היטב את נושא הדיון, ההפניה לדפים מההיסטוריה רלבנטית וקולעת ללב הענין וללב (שלי לפחות). לבני וחברי גבעת חיים יש כאן אולי שיעור, מהחיים כאן, לא ממקומות רחוקים. מבלי להיכנס לשאלות ונושאים מתבקשים , אני מעריך ואוהב את המאמר שכתבת, ומקווה שתמשך להיות לכתוב ולהיות מעורב. יגאל