השמיים זוכרים מה שהאדמה שוכחת. כי ירוק פה למטה, ירוק מאוד.
מטיילים בין דשא צומח ועצים שופעים ירוק וערבה בוכייה, היא כן בוכה. ולחשוב שפעם רצחו פה… ימין לחיים! שמאל למוות! אבל השמיים זוכרים מה שהאדמה שוכחת ויש פה פרחים, ותתפלאו, גם פרפר ראיתי, אבל השמיים זוכרים!

וצמותיה הבלונדיניות של הילדה שעכשיו עומדים לתצוגה בתוך חלון ראווה מולי, והעמוד שנשאר כשפעם היה תלוי שם יהודי שכביכול לא התנהג כראוי ונשאר תלוי למען יראו וייראו. אין ספק שהשמיים זוכרים, אפור פה, השמיים אפורים.

בשיר של אביב גפן ואביתר בנאי שרים "להסתובב זה לא אומר להיות חופשי, יש שמיים מעליי, יש בתוכי שמיים". הם למעלה אבל עם הזמן הם יורדים וחודרים לתוכנו. הנוף של היערות, הלבלוב והעובדה שהכול רק פורח פה עכשיו, מונעת ממני לעקל את הזעזוע של פעם, את חוסר האנושיות שהתקיימה אצל בני אדם כמוני וכמו אחרים.

אז אני דורכת באדמה עם נעליים איכותיות להליכה וחושבת איך פעם הם הלכו יחפים בקור המקפיא, מרגיש לי לא בסדר לדרוך פה, כאילו אין לי זכות! לא עברתי את זה! לעולם לא אבין מה המניע. לעולם לא! אני יכולה לתאר את הכאב של לשלוח בן משפחה לצד השני, אבל לא אשכח! אני לא אשכח את מה שעברה כאן משפחתי, אני לא אשכח מה שעברו כאן היהודים! אני לא אשכח את מה שהאדמה שכחה לזכור.

מתוך דפי יומן שנכתבו במסע לפולין, סתיו 2013

לא לשכוח. וגם לתהות על טיבו של הזיכרון.

 יום שבת, 6.4.2013, בשעה 17:30, פעילות למשפחות מבוגרים ובני נוער בבית טרזין.

יום ראשון, ערב יום השואה, 7.4.2013 בשעה 18:00 טקס על יד האנדרטה ומיד לאחריו מפגש תלת דורי בעקבות המסע לפולין.