סוזן היקרה!
קודם כל, Well done, זוהי בהחלט כתבה בהירה ומקיפה.
ההירתמות שלך לטיפול ברווחת אוכלוסיית החתולים ראויה לציון, והיא הרבה מעבר לנושאים המעניינים את החברים בשגרת חייהם.
יפה בעיני שמתוך העלאת נושא החתולים על דרך השלילה, הופיעו בשיח הציבורי שלנו דברים יפים וחיוביים כמו זה.
האדם לא יכול ולא יוכל לחיות לבדו על פני כדור הארץ, חיות הבית הן חלק חיוני ממציאות חיינו, חלק מהמאזן האקולוגי העולמי, אז כדאי שנשמור עליהן.
אני לא מטיפה חס וחלילה לאהבת חתולים, כלבים, ציפורים או דגים וכו', מי שירצה לאהוב – יאהב, מי שלא – זוהי החלטתו הפרטית, החופשית. באותה מידה, שלא יטיפו לי לא להאכיל חתולים כי למישהו לא נעים ולא נוח שמאכילים אותם, ושהאוכל ממומן (באופן חלקי ומזערי) מתקציב הקהילה. תאמינו לי, מי שמטפח חיות בית, מוציא הרבה יותר כספים על טיפול וטרינרי, מזון ועוד.
שנה טובה,
טובה גבר

סוזן זו כתבה מקסימה המשיכי כך נעם.

סוזן,
מסכימה עם כל מילה ומילה.
בים של אדישות כללית ומרדף אחרי נוחיות ודאגה לאינטרסים אישים,
הגישה שלך, המבט לסביבה, ולהקשרים הרחבים הם קרן אור בשבילי.

עצוב מאוד, והכי מצער הוא, שבמקום לקחת את הדגם הזה, וללמוד ממנו ואותו (אני מתכוון בעיקר למשרד החינוך) על דרכי-חינוך מופלאות ונתיבים אל ילדים בעלי צרכים שונים, מגוונים, – מפרקים את המופת הזה כך, שלא ניתן יהיה לשאוב ממנו, ללמוד ממנו אורחות חינוך שופעי תקווה המעשירים את מי שחפץ לעסוק בתורת החיים הזאת, חינוך מיוחד…

אני חושב שמיחזור מאוד חשוב לסביבה וקהילה. צריך לשאוף ולקדם תהליכי מיחזור כול הזמן. ואני מוריד את הכובע בפני אנשים שמיחזור בנשמתם – למען הדורות הבאים אחרינו. אני ממליץ להקים קבוצת חשיבה בנושא מיחזור ואולי כך נוכל להגיע לעמק השווה ולמנוע ויכוחים מיותרים. חברים תושבים אשר מעונינים לקחת חלק אנא צרו קשר איתי 0523605621.
תודה

בהמשך לאלה הייתי רוצה להוסיף עוד נקודה למחשבה: האם רווחת המכוניות קודמת לרווחת ובטיחות הולכי הרגל?
קיבוץ גבעת חיים כמו שאני הכרתי אותו כל השנים היה מאופיין במרחבים ירוקים, שקט ותחושה גדולה של חופש.
כיום תחושות אלה של חופש מתבטלות לאור הבחירה של רבים מאנשינו להפוך כל מדרכה לכביש למכוניות. אנשים הפסיקו ללכת ברגל, לנסוע באופניים, כל מדרכה הפכה כביש.
בואו נחזיר לעצמינו את השקט, נוכל ללכת בשלווה ונהגי המכוניות יחזרו לנסוע בכבישים העוקפים.

נ.ב.
ועדת תכנון הגיעה למסקנה של סגירת הכביש ביחד עם הנהלת הקהילה לאחר שנתיים של בחינת הסיכונים אל מול היתרון…
ברור שיש עוד כבישים מסוכנים, בואו נדון גם בהם על מנת להביא לקיבוץ שוב שקט ובטחון.

שלום לכולם,

אני בהחלט מקבלת את הדברים שנכתבו הנוגעים לחוסר היכולת שלנו לדון על הדברים המפריעים לנו. ראוי לציין, שהכוונה לחסום את הכביש פורסמה לפני הביצוע – הן ב"בתוככינו" והן במודעון. היה אפשר להגיב על כך לפני הביצוע ולמנוע את הכעס הרב שיוצא עכשיו.

אני מבקשת לעלות דבר נוסף שלא דובר עליו עד כה – הקיבוץ גדל מאוד, שכונה גדולה המונה עשרות יחידות דיור התווספה לקיבוץ. הכביש החסום כיום בעצם היה חלק מהכביש העוקף של הקיבוץ – מדוע זהו לא הרצון של כולנו להסית את התנועה הרבה לכביש העוקף. סללו כביש חדש ורחב שאמור לתת מענה והמכוניות לא נוסעות דרכו. אני חושבת שזה צריך להיות הרצון של כולנו שתנועת הרכבים בתוך הכבישים הפנימיים והשבילים תפחת. הנסיעה בכביש העוקף מצריכה 2 דקות נוספות ולא יותר וההגעה מתאפשרת לכל מקום רצוי.

חשוב גם לציין שעוד לפני בניית השכונה דובר על כך שהכביש יתפקד ככביש פנימי. נתנו לו כל מיני שמות: "כביש מנוון", "חד סטרי" ועוד. בחירת המגרשים היתה בהתאם לכך. רק לאחר סלילת הכביש הבנו את גודל הבעיה.

אלה

לכל המגיבים, גם אני רוצה להגיב…
אני מתגוררת בשכונה מקסימה שנקראת שכונת משק בית ספר. מי שגר בשכונה מכיר ויודע עד כה הכביש העוקף שהינו ציר מרכזי ועוקף את הקיבוץ הוא כביש מסוכן ומועד לפורענות.
הסעות תלמידים של בית הספר שפרירים נוסעים בשעות הבוקר והצהרים במהירויות מטורפות, הורים שמסיעים את ילדיהם לבתי הספר והגנים אינם זהירים יותר. בשבתות שבהן מתארחים אורחים בפינת החי המקסימה המקום הופך להיות ג'ונגל של ממש והאסון הוא רק עניין של זמן.
ובכל זאת לא עלה על דעתי לבקש לסגור ציר מרכזי זה. גם שם ילדים נוסעים, צועדים ורצים מתאמנים, אנשים חוצים לזרוק פחים, מטיילים וותיקים שנוסעים בקלנועיות להנאתם ושאר משתמשים בציר זה – חשופים אף הם לתנועה מסוכנת.
אני חושבת שהדרך היא לחנך, להזהיר ולכוון מודעות לתנועה במקומות שיש כבישים. באותה מידה צריך לבקש לסגור את הדרך של בית הספר כי היא הומה מכוניות ואוטובוסים. האם זה נראה סביר?
לסגור ציר כל כך מרכזי שהושקעו בו כספים לא מעטים לשדרוגו (מכספי המיסים שלנו) לא בטוח שזו הדרך.
ישנם צירים פנימיים שבכלל לא מתאימים לנסיעה ברכב ושאינם מתוכננים לחנייה בטוחה ובהם לא ניתן אפילו לראות מי יוצא באיזה שביל עלום, ואותם איש לא סגר, בחלקם שמו מחסומים לשעות עמוסות (שזהו פתרון ביניים נכון שמתחשב בכל הצרכים).
מקווה שההחלטה תישקל שנית ושהדרך תחזור להיות שמישה ובטוחה. לנוכח הרוורסים שעושים שם משאיות ואוטובוסים איני מתרשמת שהושגה המטרה.
תודה שוש

נויה,
את צודקת. מאז הסגירה אנו סופגים זעם של חברים רבים. ניסיתי לענות גם להם, אם כי אני די בטוח שלא הצלחתי לשכנע מישהו מהם. אם יצליח כל אחד להבין גם את הצד של האחר – אולי נוכל להגיע לפתרון יותר טוב, גם בכביש הזה וגם בדברים אחרים.
תודה
רענן

רענן,

מבינה לגמרי את הצד שלך. מסכימה עם חוסר ההידברות, כבר הרבה שנים כך זה מתנהל – אבל לא מסכימה עם דרך הפעולה. ענית לי, אבל בעצם ענית לכל המגיבים על המהלך.

כתבתי שאין לי בעיה אישית עם חסימת הכביש, ואני דווקא אוהבת את הכביש העוקף אבל שוב – אני חושבת שהדרך לא הייתה נכונה.

שמחה מאד שהיגעתם לקיבוץ, שמחה מאד שיש שכונות חדשות וחברים צעירים חדשים ואני חושבת שבתגובה שלך הרחקת לכת במחשבותיך. (אולי יש דברים שאני לא יודעת)

ממש כעסת!!! וחבל!!!

כמי שהתנסה בעבר בקבלת מכתב אנונימי לגביו, אני יכול לומר שאותם "גבורי עט" הפוחדים לחתום את שמם, לעיתים הינם "גבורי תרבות" במקומותינו.
אם רוצים ניתן בקלות לזהותם ולפרסם את שמם. רק פחדנים ועלובי נפש מתחבאים אחרי מכתב אנונימי דוגמת המכתב שקיבל גיא.
שטח ציבורי לא מטופל מהווה לא רק כתם בנוף, אלא מהווה סכנה להמצאותם של נחשים.
גיא חזק ואמץ במעשיך לשימור הנוף והניקיון.

לעניין בחירת חברי המועצה:
אין כל חשיבות לויכוח המתחולל היום. צריך לדון -אם בכלל יש זכות קיוםלמועצה.אבל אם יוחלט להמשיך לקיים את המועצה,אז יש לחזור ולבחור את חברי מועצה ע"י הקמת ועדת מינויים שתציע הרכב מועצה.
ועדת מינויים יכולה לתת תשובה לדרישות הסף המתבקשות מהרכב חברי הקהילה ,מנסיון וידע מיקצועי לדיון בנושאים המובאים לדיון במועצה.המועצה הינה גוף מייעץ להנהלת הקהילה ובה, בהנהלת הקהילה צריכות להתקבל ההחלטות שיובאו בסופו של התהליך להצבעה ואישור בקלפי.
ובהזדמנות זו אני חוזר ושואל את כל בעלי התפקידים המכהנים תקופה של מעל 5 שנים מתי תבקשו אמון מחודש לכהונתכם?
לתשובה ולדוגמה לפחות מאחד מכם יש רבים שמחכים.
במבנה הנוכחי של קיבוץ אין צורך במועצה כפי שהיא קיימת היום.

תשובה לכל המגיבים בעניין חסימת הכביש,
שלום לכם!
הבעיה היא גלובלית של כולנו ולא רק של שכונת הבנים החדשה! אני מבינה את ההורים המודאגים ומפנה שאלה למוסדות התכנון שלנו:
האם אתם יכולים לתכנן את הניידות בקיבוץ בצורה אחרת, שתהא בטוחה לילדים שלנו, לנכדים שלנו ואפילו לנו ולהורינו הזקנים?
מה שהיה "מת", יש לתקן לעתיד, ובמהרה.
מקווה שמישהו ירים את הכפפה שם למעלה בהנהלה.
שנה טובה,
טובה גבר

יפעת יקרה,

גם אנחנו שגרים בשכונות האחרות של הקיבוץ, הבאנו ילדים לגן.
גם לפני כמה שנים היה דואר והיו כבישים.
על מנת למנוע את הכניסה לדואר כפי שכתבת אפשר היה לשים מחסום
בכניסה לסימטת הדואר, או בכניסה לשטח חדר האוכל.
אין זה הגיוני לסגור כביש כל כך מרכזי ולא בגלל שאין לנו חשק לנסוע בכבישי העוקף, זה לא פחות מסוכן כאשר האוטובוסים שמביאים ילדים מבית ספר מעין שחר מסתובבים בחוסר זהירות במגרש החניה בגלל שהכביש סגור. גם אתם שמביאים את ילדכם למרכז הקיבוץ אתם לא בדיוק דואגים לנסוע בכבישים הבטוחים,
אין לי בעיה מיוחדת עם סגירת הכביש, אבל, יש עוד הרבה כבישים שצריך לסגור ומשום מה בהם לא מטפלים.

לנורית ולכל המתרעמים על המחסום החדש,

כפי שכתבת, בכל העולם ובכל הקיבוצים ילדים באים למוסדות החינוך ברגל וברכב ובאחריות ההורים ללוות אותם ולחצות איתם את הכבישים במעברי חציה.
הבעיה שנוצרה בקיבוץ בשנים האחרונות היא שמדרכות הפכו לכבישים וכבישים הפכו לאוטוסטרדות…
החסימה של הכביש הנוכחי, שדרך אגב היא פתרון שהוצע ע"י ועדת תכנון מול הסכנה שהכביש היווה ונידונה כבר במשך שנתיים בועדות ובהנהלות השונות, התבצעה מכיוון שהמדרכה לכיוון הדואר שאמורה לשמש כשביל בטוח לילדים ולהוריהם הפכה לכביש בו חברים משתמשים בדרך קבע כדי להגיע עם רכביהם עד לפתח תאי הדואר. הכביש שיורד ממגרש החניה לכיוון הכולבולית, שהיה אמור להיות כביש פנימי לשירות החברים, הפך לאוטוסטרדה של משאיות, אוטובסים, ומאות רכבים ביום שנוסעים לבריכה, לאולם הספורט ולכל מקום אחר בקיבוץ. בשעות אחרות של הערב הכביש והמדרכות שלצידו הפכו לאזור חניה לכל האורחים הבאים לפעילויות השונות המתקיימות בחדר האוכל.
אז נכון שאולי זה עכשיו פחות נוח (גם לנו הדיירים שגרים לאורך הכביש וגם אנחנו נדרשים לעשות את העיקוף כדי לצאת מהקיבוץ), אבל זה הרבה יותר בטוח. אנחנו עדיין מלווים את ילדינו בדרכם למוסדות החינוך, וחוצים איתם יחד את הכביש, אבל הסכנה הממשית שהיתה הוסרה.
כמובן שזה לא פתרון מושלם – עדיין יש רכבים שמוצאים את דרכם להכנס למדרכות וכמובן שיצטרכו לתת מענה להסדרת התנועה לקראת בניית השכונה הבאה, אבל זה שלב ראשון בדרך לחיים בסביבה בטוחה יותר לנו ולילדינו.

חברות וחברים יקרים!
רצוי לא לאבד את הפרופורציות, מדובר בעניין די שולי, אבל מרגיז מאוד את מי שלא מתחבר אליו.
סוזן לברון עושה עבודת קודש ותורמת לאנשי הקהילה שאוהבים חתולים להמשיך לטפח אותם מבלי שיהפכו את הפחים בקיבוץ, יגרמו לזיהום הסביבה או יפיצו מחלות.
בסה"כ חלוקת המזון ע"י סוזן נעשית במשורה, חצי שק לתקופה של 2-3 חודשים! וזאת, אחרי שהמזכירות הקטינה מאוד את התקציב שלה, ובשאר הזמן כל חברה או חבר קונים אוכל מכספם הפרטי, אז כדאי להיצמד לעובדות ולא להטיח האשמות בלתי נכונות.
אם מישהו מאכיל חתולים על שבילים, זה לא בסדר, ורצוי להעיר לו ולא להכפיש קבוצה שלמה שלא עושה זאת.
אני משלמת מיסי קהילה ברצון רב, ולא אכפת שחלק מהכספים משמש למטרות שאינן משרתות אך ורק את צרכיי הפרטיים. אני לא שמה את עצמי ואת צרכיי או רצונותיי תמיד במרכז העניין.
ממליצה ליונה בחום רב לחשוב על זה.
בריאות לכולם!
טובה

רעיה, יפה דרשת.
לצערנו לא יבשה הדיו ממכתבך והנה עוד מכתב אנונימי משתלח נשלח לחבר שהעז לתמוך פומבית במכתב אחר.
אין גבול לפחדנות של המתיימרים להיות חברים ותיקים ומחוייבים עלק.
אני מבקש מחברים שמקבלים מכתבים כאלה להשתמש בשירותים ושהפחדנים העלובים יתפוצצו.

ליונה
תדעי שישנה אישה בקיבוץ ושמה סוזן לברון אשר דואגת שכל חתול וחתולת רחוב בקיבוץ יעוקרו ויסורסו על מנת שאוכלוסיית החתולים לא תגדל, והיא גם דאגה ועדיין עושה זאת לחלוקת שקי אוכל כדי שהחתולים לא יתקרבו לפחי אשפה או למקומות לא רצויים על מנת לחפש אוכל. אני חושבת שאת נוהגת בצורה לא נכונה כלפי בע"ח אלה שהם חלשים ממך ואין להם פה וכלפי מאכיליהם שעושים עבודת קודש לדעתי, ורק רוצים לעזור מטוב ליבם.
לצאת נגד לדעתי זאת התעמרות בהם. ואני חושבת שקיבוץ שדואג לחיות שלו גם מכספי ציבור ראוי להערכה ונהיה רק טוב יותר מכך.
נעם.

רעיה, תודה!
כתבת כל כך יפה וקולע.

תודה עדנה על כתבה מאוד מהנאה. היה לי כייף לקראו ולהתחבר. אני אולפניסטית לשעבר מהאולפן בניהולו של ארנון לפיד עם חנוש המטפלת והמורים סימה ומשה. מהאולפן הזה נשארנו שלי ואני להמשיך את חיינו בגח"א. בשלב מאוחר יותר הייתי גם אני אחראית על המתנדבים יחד עם ורדה קליינמן ז"ל. כיום אני אוהבת לבקר במתחם ולהביא לשם חברים מהארץ ומחו"ל. זה מקום מעולה להתחיל ממנו סיור בקיבוץ של היום עם שיחה על הקיבוץ של פעם.