וברוח המחאה הארצית :
למי מאיתנו חברי הקיבוץ של פעם, שהופרטו כשהם בגיל מעל 50+ , והילדים שלנו רק עתה התחילו לימודים אקדמאיים (שאותם נצטרך לממן) למי מאיתנו יש יכולת לשים חצי מיליון שקל כתנאי לקבלת הלוואה לבנייה ?
ואילו הבנים שבשבילם הוקצתה השכונה החדשה? – גם בגיל 40 לא בטוח שיכולים לעמוד בהוצאה .
אז…..? אולי צריך לעצור רגע ולעשות עוד משהו שיבטיח לנו שאכן הילדים שלנו יוכלו באמת לבנות ביתם כאן בשכונה ?

מתחברת לכל מילה, שותפה לכאב, לתסכול וגם להלם, שכך קורה.

אני קורא את כתבתה של תמר ואת דבריו של אמיר ואני עומד ותוהה האם חברים אלה ואחרים עדיין לא רואים איך וכיצד מתנהלים אצלנו הדברים?
מה פה לא ברור?
האם אותם חברים שמושכים בעול כל כך הרבה שנים בכלל מסוגלים לעצור לרגע קט ולשאול את עצמם שמא או אולי איבדנו את יכולת השפוט ויכולת השמיעה לתלונות החברים?
חברים אנחנו אשמים,אנחנו אחראים למצב זה. לא דרשנו,ע"י תביעה חדה וברורה מאותם בעלי תפקידים שנושאים בעול כל כך הרבה זמן לעמוד לבחירה מחודשת לתפקיד ולקבלת אמון מחודש כדי שתהיה ברורה אחריותם לכל מה שקורה בתחחום הבניה, בתחום שרותי הרווחה, הטלפוניה וכל שרות אחר.
כמו שאנחנו בוחרים אחת לתקופת זמן את חברי הנהלת הקהילה, כך זכאים אנו לבחור או להביע אתשביעות רצוננו על כל בעל תפקיד הנותן שרות לחבר.
אם נמשיך לקבל כמובן מאליו את המצב הקיים, בל נלין על אף אחד מאותם אלה הנושאים בעול. בין אם טובים הם אם לאו.
אני קורא לחברים שנתמנו לבדוק את התנהלות הנהלת הקהילה, לבדוק את תלונות החברים כפי שהן מופיעות בכתובים.
אני מוכן לאתגר כל בעל תפקיד בקריאה בקש אמון מחודש אם עברו 5 שנים מאז נכנסת לתפקיד. ביחד עם זאת נבדוק מחדש ונעדכן את התקנון לשינוי שעשינו באורחות חיינו אחרי 5 השנים שחלפו

אם איל כנציג ההנהלה כבר מגיב, שיסביר בבקשה האם יש עלות נוספת לעדכון מספר "טלפון מורשה", בתוכנה.
העמימות הפכה לשיטה!! נשאלה שאלה, מדוע לא מתקבלת תשובה ענינית. יפה שהתקבלה החלטה בהנהלה. האם לציבור אין זכות לדעת למה הוחלט לחייב את החברים??
טענתו של אדם מוצדקת מאד ואולי יבינו "שם למעלה" שלמטה יש ציבור "שההם למעלה" אמורים לייצגו וזכותו להיות שותף מלא, לפחות במידע.
שוקי

אני מסכים עם כל מילה שנכתבה עד כה.
אני קורא לצוות הבטיחות שכבר פעל או פועל, לבדוק ולאתר את כל המקומות המסוכנים ולפעול לשיפור המצב. מניעת נסיעה על המדרכות, הצבת מחסומים בקטעים מסוכנים (לדוגמא – דני צרבינקה-בריכת שחיה), ביטול הרשאת פתיחת מחסומים לכל אחד, שיפור הראות ע"י חישוף צמחיה בצמתים והשתלבות מדרכה-כביש. יש המון מה לעשות – רק להעיז ולבצע. ויפה שעה אחת קודם

גם אני מצטרפת לאדווה. הבעיה היא לא רק שהמדרכות הפכו גם הן למסוכנות, גם הכבישים הצרים שבעלי הרכבים החליטו להעמיד את רכביהם בצמוד לביתם מבלי להתחשב במכוניות העוברות בעגלות ובילדים.
לדוגמא בצומת של בני לנג חונה מישה גרונדלנד את רכבו הגדול ואין אפשרות ראיה מי בא מכיוון הכביש. לא פעם ביקשתי ממנו לא להחנות שם והוא טען שמפחד שיגנבו לו את האוטו ולכן חונה על יד הדלת. ישנם הרבה כאלה, אז למען הסדר הטוב מקווה שחניות חדשות ודרכים חדשות יוכלו להועיל או לחילופין שמנהל הקהילה יתעורר ויעשה משהו בנדון. יודעת שגם זה לא יעזור – וחבל!!!

אדווה, אני מצטרפת לקריאה שלך, ההליכה עם הילדים במדרכות הקיבוץ הפכה לסכנה אמיתית!!!
חייבים לעשות משהו וכפי שאמרת, יפה שעה אחת קודם…

לעזאזל עם רשימת הבנים שיצרנו.ניקלוט את אותם משפחות בנים שחיות ביננו אבל לצערם יורש קודם כבר חי איתנו.מי שמסוגל להרים פרויקט בניה עכשיו ואפילו יש לו כבר קרוב משפחה שהינו חבר,נאפשר לו להתקבל לחברות.נוציא מהרשימה את אותם קרובי משפחה שאינם בנים לחברים החיים ביננו ונאפשר לאותם אחים-יות שלצערם כבר יש מישהו שהקדימם.
נכדים שזכו בגין היום הקובע של הורי הוריהם ל"זכות"לרשת מגרש יסתפקו במגרש הסבים בלבד,ולא יכנסו לרשימת הזכאים לבניית בית בשכונת הבנים.
נכד יוכל להתקבל לחברות אלא אך ורק לבית הסבים

אבנר היקר,
כל מילה בסלע! יישר כוחך.
אתה ראוי להערכה רבה על כל מה שעשית למען הכלל, זה בכלל לא מובן מאליו ואין להיות אדישים למאמץ שהשקעת.
תודה רבה,
טובה גבר

מצטרפת לרוח הדברים בכתבה של גייל.
חבל על כסף טוב שנזרק לחינם. חבל שהחברים אשר נתנו אמון בחברה עם "מוניטין" (על-בסיס מה המוניטין, לא ברור), מתאכזבים כל יום מחדש – כמוני.
הגעגוע למערכת הישנה מוצדק, לא התקדמנו, נסוגנו בגדול.
אולי הגיע הזמן לעשות משהו בנדון מכיוון הנהלת הקהילה?
אשמח לבשורות טובות.
טובה גבר

לגמרי איתך יונה.גם אנחנו סובלים יותר ויותר מהאוכלוסיה ההולכת וגדלה של חתולים המטרידים אותנו בביתנו ובחצרנו. הטיפול בכלבים המשוטטים הפך יעיל, לפעמים יעיל מידי. לא הגיע הזמן לדלל קצת את אוכלוסיית הטורפים הקטיפתיים?

אני לגמרי איתך נויה! בעיקר לאור עליית המחירים המתפרעת והקשחת תנאי לקיחת הלוואות. חלק גדול מהציבור הזכאי יצטרך לוותר למען בנים שניים ושלישיים של בעלי המאה שמוכנים לבנות במיידי!

אני לא מבין ברשימות בנים, אבל אני גם שותף לקריאה,בעיקר בגלל האופי התכנוני של הבנייה שהוא אפילו עוד יותר נוגד את אופי הבנייה בקיבוץ מהשכונה הקיימת.לפני שנתעורר ונגלה שזרקנו בהסח הדעת אל הפח ערכים תכנוניים חשובים, ויצרנו מפלצת תכנונית ואורבנית בלב ישוב כפרי יפהפה, בואו נעזור ונראה מה ניתן לעשות ואיך ניתן לשנות את המתוכנן.
לגבי דיון ציבורי – המושג הזה פשוט לא קיים פה, ולא יעזרו כל המילים היפות של הנהלת הקיבוץ

כל הכבוד! 🙂

מירלה – כל מילה בסלע.
ריצה מטורפת בבניה. למי שיש הון עצמי יכול לבנות ואם אין יורדים לנכדים. ואלה שעדיין לא בשלים ישארו כנראה בלי בתים.
ובאמת הגיע הזמן לקבל החלטות עם כולם.

יופי אריה. אתה כותב מצוין.
עוררת בי זכרונות רחוקים, תמימים ומתוקים, מילדות משותפת.

אריה, זה מאד מאד יפה.
שתי תשוקותיך מתגלות כאן – כתיבה ואדמה.
האם אתה נמצא היכן שתשוקותיך?
(אף פעם לא מאוחר לנסות להתקרב אליהן)

איזו הנאה לקרוא את העלון באינטרנט!!!
כל הכבוד לעוסקים במלאכה, עכשיו ניתן לנפוש בפרובאנס או בשנגחאי ולקרוא את "בתוכנו", איזה כייף!

יוב- שמחנו מאד כשהיינו שומעים את שירתך ליד הבית שלנו.. עכשיו עברנו בית, ואנחנו כבר לא במסלול.. 🙁

בחרתי להתייחס לפיסקה האחרונה בכתבתו של יהושוע ולומר, על מובילי המדיניות והתהליכים להשקיע מאמץ רב יותר בשיתוף ציבור ולהיות קשובים מאד לתחושותיו. גם בערב שהוקדש לדיון בתחום שבת הערתי שיש לקחת בחשבון את המרחק הגדל והולך בין האוכלוסיה "החדשה", מבורכת ככל שתהיה, ובין מוסדות הקיבוץ ומקבלי ההחלטות. גם העובדה שקיבלנו על עצמנו את תהליך השינויים באורחות החיים, ההפרטה בכלל ובתא המשפחתי בפרט, מחייבת זהירות ורגישות מירביים. לסיום בטוחני שהמאמץ אליו דברתי בתחילת תגובתי ישתלם ויתרום לאיכות חיינו המשותפים / מופרטים לשנים הבאות.