בינתיים כבר קיבלתי אינפורמציה מקרוב… תודה רבה לניר וזיו על סרטון ככ קצר תמציתי ומדהים! קסם!

מה זאת אומרת בלי קרדיטים? גם לומר תודה אי אפשר? הסרטון מדהים וכל כך גבעת חיימי. שנה טובה לכל באי הקהילה,
שוש

ניר הורוויץ ביים, זיו שחר ערך, אבל הם ביקשו להעלות בלי קרדיטים…

פשוט מקסים! אין מילים!! בעיקר הנס של גל פרנק!!
מישהו יודע מי ערך את הסרטון ??
אנא, פרגנו לו!! 🙂

אין ספק ששוב יש כאן מקרה של חוסר תכנון מספק (ואפילו לא לטווח כל כך ארוך):
קודם משקיעים בשדרוג הכביש, אחר כך מתפלאים שכשהכביש רחב המכוניות נוסעות יותר מהר. אז שמים עציצים כדי להצר את הכביש מחדש, ואחר כך חוסמים אותו לחלוטין…
עכשיו כל התנועה עוברת בכביש אחר – שגם הוא ליד בתים (אבל אחרים..). מחר תהיה שכונה נוספת בצדו השני של הכביש (שחלק מהמגיבים מתעקשים לכנותו "עוקף" למרות שהוא יעבור בקרוב במרכז השכונה החדשה המורחבת).
ומה אז – איך ילדי השכונה החדשה יחצו אותו? או שאולי גם הוא ייחסם?
אם רוצים להפנות את תנועת המכוניות לבריכה ובתי הספר בכביש עוקף – צריך לסלול כביש שיעקוף את כל הבתים שעומדים להיבנות ולהשאיר את שאר הכבישים פתוחים – אך עם אמצעי האטה.
בכל מקרה אסור לחסום כביש כל כך מרכזי לכל חברי הקיבוץ בלי תכנון כולל המתחשב גם בבנייה העתידית, וללא דיון ציבורי פתוח שייקח בחשבון את צרכי כלל החברים.

האם זה בגלל גילי המתקדם או מנת המשכל שלי, או אולי מיעוט מעורבותי בנעשה בקיבוץ – לא הבנתי בכלל על מה מדברת רשימתה של רעיה "בשם הפרצלציה". לטובת אנשים במצבי, שמוצאים עצמם מחוץ לעניינים והעלון משמש להם איזה חלון להצצה פנימה, מן הראוי שכתבות מסוג זה יכללו קצת יותר מידע ממשי ולא רק רמיזות סתומות, המובנות רק ליודעי ח"ן.

הוצאתם יופי של עלון לקראת החג עשיר בתוכן,ערוך בטעם רב ומאד מגוון. המשיכו במלאכה וישר כוחכם.תנו במה לכל דעה מלבד כאלו שעינינם אישי/פרטי בין חברים. אני מבקש להמשיך ולקבל את העלון המודפס, בתנאי שישמור על רמתו הנוכחית. שנה טובה לכל הנוטלים חלק במלאכה.

סליחה שאני מתחיל לחזור על עצמי, אבל הפתרון הוא שוב ושוב ושוב – וועדתתכנון משמעותית וגדולה שיש בתוכה אפשרות להשמעת קולות שונים ושיתוף ציבור, שיתוף ציבור , שיתוף ציבור.
אם הייתה וועדת תכנון מסודרת שהייתה אומרת נראש – "יש דיון על דרכי הגישה בקיבוץ, ואנחנו מתכננים את הסגירות האלו והאלו", היתה אפשרות להתדיין, להעלות הסתייגויות, לשמוע הסברים וגם להציע פתרונות שונים. ואז היה מתקבל פתרון שהיה מקובל על יותר חברים (לא על כולם) וגם היה אפשר לתכנן אותו טוב יותר מבחינה בטיחותית וגם מבחינה אסטטית. (כרגע זה נראה די נורא). הפתרון הוא וועדת תכנון מסודרת, גדולה, פתוחה לציבור, שקופה ומשתפת ולא החלטות שנתקבלות בחדרי חדרים וקובעים עובדות בשטח.
לעצם העניין, בטיחות ילדים תמיד טובה בעיני על נוחות של מבוגרים, והליכה ברגל בשבילי הקיבוץ תמיד טובה בעיני על נסיעה ברכב. אנחנו לא חדרה או תל אביב או ניו יורק, ויש סיבה לכך שאנחנו נקראים קיבוץ. יש כביש חליפי, ניתן לנסוע בו, מדובר בעוד 2-3 דקות של נסיעה – זה לא סוף העולם. כל המקומות עדיין נגישים לחלוטין ( למעט הדואר – וזה לא נורא), ומי שיתרגל לדרך נסיעה אחת, יתרגל לאחרת. אני הייתי לוקח את המעבר הזה, משדרג אותו והופך אותו למשהו אסתטי יותר, חלק ממשי מהארכיטקטורת נוף המדהימה שיש פה.
שנה טובה

שלום לכולם!
הבעיה המרכזית שלנו, שאין ראיה מערכתית מקצועית בנושא הבטיחות. כל הפתרונות נעשים בשליפה (גם סביב בתי הילדים!). כנראה שכחתם שלאורך הכביש העוקף, מתחילה בניית השלב הבא של שכונת הבנים. ומה אז?? נסגור גם כביש זה וניסע דרך הרפת ומרכז המזון??
גם לכביש שנסגר יש פתרונות טובים יותר להאט את התנועה ולגרום לכך שמי שינוע בו יאלץ לנוע לאט. הפתרון שהיה, קצת שלומיאלי(וסליחה אם פגעתי במישהו).
שנה טובה לכולם, שנדע לפרגן לאחר ולהיות יותר סבלניים וסובלניים
שוקי
אני קורא מעל במה זו להנהלה, להביא מתכנן טוב ויצירתי, לבדוק ולהציע פתרונות בטיחות לכל כבישי הקיבוץ.

שלום לכם,
אם מדובר במי שאינו דייר בקיבוץ, ישנם הרבה קיבוצים אשר סוגרים את הדרכים הפנימיות לקיבוץ ע'י מחסומים שנפתחים באמצעות שלט או חיוג מס' טלפון, לפי מספרים רשומים של החברים.
מצד שני, אם החסימה תמשיך לעמוד על תילה, יש לשים שלט במחסום הראשון (לפני מגרש החניה של חדה"א) שאין כניסה למרכולית, ולא רק תמרור קטן של דרך ללא מוצא, כי אנשים שהתרגלו לנסוע בנתיב זה שנים, נוסעים בו כהרגלם, ובכלל אינם שמים לב לתמרור החדש. כך נעשה בכל מקום בו יש שינויים בהסדרי התנועה.
תודה 🙂

לנועה,
ראשית- אני רוצה לאחל לך באמת הנאה שלמה מתקופת הפנסיה, אותה הרווחת בכבוד!
ולאחר קריאת הראיון.. כאשר אני כבר כמה שנים בתוך ה"עסק" של החינוך המיוחד.. שוב עולים כאן הדברים הכל כך בירוקרטים ומטופשים כמו "סמל מוסד" ו"מוסד מוכר".. כאשר בצל החינוך המיוחד, מסתכלים על כל ילד, ואני כותבת זאת בדחילו ורחימו, כמספר.. לא מסתכלים על הבן אדם שמסתתר מאחורי המספר, לא מסתכלים על הבן אדם שהשיטה המיוחדת יכולה להצמיח אותו. אלא רק על אישורים וניירת. וזה מחליא אותי. כן, מחליא. כל פעם מחדש, לשמוע על אטימויות של משרדי הממשלה בכלל ומשרד החינוך בפרט, כאשר מדובר בחינוך המיוחד. גם הילדים וגם ההורים, שלצערם של כולם (אף אחד לא בחר בזה!) נכנסו לתוך המערבולת הזו,חווים כל כך הרבה קשיים בחיי היומיום, ועדיין הבירוקרטיה מעמיסה עלינו עוד ועוד..
ואני כבר חלמתי על היום שגיא יגיע לכתה ז' ויתחיל ללמוד בשפרירים.. אבל עד אז……..
בכל אופן- לך, אישית, הרבה תודה, ושתעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת, שיהיה לך טוב 🙂

תודה על כתבה ברורה מסבירה ומלמדת שנותן המון חומר למחשבה. תודה רבה על המסירות שלך לרווחת חתולי הרחוב ודרכה לרווחת הקהילה.
טובה

מסכים אתך בכל לב. החסימה המתמדת פוגעת באיכות החיים של החברים.

על מנת לחדד, לא כל דרי שכונת הבנים מרוצים מהפתרון של חסימת הכביש העליון. ניתן היה בקלות להגיע להסדר בטיחותי שלא יפנה באופן קבוע את כל תנועת הקיבוץ לכביש התחתון. מההסדר הנוחכי יש נהנים יותר ונהנים פחות. ניתן היה לחסום כביש זה כמו את שאר כבישי הקיבוץ בעזרת מחסומים מתוזמנים, בשעת ההליכה לגנים בבוקר ובחזרה מהם אחר הצהריים. למעשה עדיין ניתן !!

"בשכונת הבנים, אבל מחסום על הפנים"
שלום לכל החברים.
גם אני מתגוררת בשכונת הבנים,בבית הקיצוני והקרוב ביותר לכביש התחתון שלה. גם כך היווה תמיד כביש זה מקום לתנועה סואנת המנקזת אליה מוקדי-ענק כמו: בי"ס משגב, בי"ס שפרירים, אולם הספורט, בריכת השחייה, "הנקודה"(יד שנייה, פלאפל) ועוד…
הלא די בכך?
מדוע צריך היה לנקז גם את תנועת חברי הקיבוץ וקוני הכולבו אל כביש זה? אנחנו חיים כעת על אוטוסטרדה מהירה, רועשת ולא הגיונית!
אלו שנהנים מחסימת הכביש המרכזי הם חברים טובים שלי ואנשים יקרים מאוד לליבי, אבל אני חשה שהדבר נעשה שלא בידיעת ובהתייעצות כלל החברים, אלא לנוחיותם העיקרית של חבריי.

קוראים יקרים,

בימים האחרונים נכתבו כאן דברים קשים שחרגו מגבול הטעם הטוב. דברים אלו והתגובות אליהם נמחקו על ידינו. אנו מתנצלים בפני כל מי שנפגע מן הדברים, ומבטיחים לנסות ולשמור להבא על תרבות דיון מנומסת יותר, עם כל הקושי שבהפעלת צנזורה.

בתקווה שבעתיד נדע כולנו להתבטא בפומבי באופן מתון וזהיר יותר,

מערכת העלון.

נועה.
שכחת לציין שכל מה שנעשה בבי"ס נעשה בעידוד שלך ובתמיכה הנילהבת שלך! לכן יכולנו להיות "מנהלים" קטנים כל אחד בשטח שלו. לא כל מנהל יודע להעניק את החופש הזה למורים שלו! כשיש רוח גבית כל כך קל להתקדם ולקדם את אלו שאיתנו.
לפחות נישארים לנו הזיכרונות הנהדרים ! אף אחד לא יכול להרוס לנו אותם- אפילו לא משרד החינוך!!
בהערכה רבה ואהבה,
ג'ודי (גם פנסיונרית מתחילה)

שלום לכולם,
בפתח הדברים, אציין כי אף אני חבר המתגורר עם משפחתו על הדרך שנחסמה לאחרונה, כפי ובהתאם להחלטת הקיבוץ.
בהתייחס לטענות החברים בעד כנגד חסימת הדרך, יוער כי חסימת הדרך הייתה ועודנה המעשה הנכון, הראוי והצודק לעשותו, נוכח המצב הבלתי נסבל בו היינו שרויים.
התרת הדרך פתוחה לנסיעה בפני כלי רכב, משמעותה, סיכון חיי אדם תמידי בכל עת !!! וכל המוסיף גורע.
הקיבוץ בעשור האחרון עבר שינויים מבניים רבים (תרתי משמע), ומה שהיה איננו עוד.
וכך, נכון הדבר גם לגבי שכונת החברים החדשה, אשר הוקמה על דרך שבעבר הלא רחוק, שימשה כעורק התחבורה הראשי בקיבוץ.
כיום, הלכה למעשה, אנו תושבי השכונה, גרים כיום במרכז הקיבוץ, וחסימת הדרך היא המעבר הבטוח והיחידי שלנו ושל ילדינו אל תוך הקיבוץ.
ידוע לכל כי ממזרח לשכונה, קיים כביש הפועל מזה למעלה משנתיים, שתכליתו, להוות את עורק התחבורה הראשי לתוככי הקיבוץ ומחוצה לו, ובין היתר, להסיר ולו במעט, את סכנות הבטיחות בדרכים בקיבוץ.
אני, כתושב השכונה החדשה, הגר על הדרך "החסומה", מצאתי לא אחת את חיינו וחיי ילדינו בסכנה תמידית ובלתי פוסקת, ומסיבה זו בלבד, הוחלט כאמור על חסימת הדרך.
חשוב להדגיש כי אין עוד כיום דרך בקיבוץ, אשר בסמוך לה ועליה, גרים חברים, וממש מולה, עומדים מרכזי שירותים, אליהם מגיעים בכל יום ויום זרם בלתי פוסק של כלי רכב, וזאת מבלי להתייחס לתנועת הרכבים, המגיעה אל מרכזי התרבות והספורט, שעברו אף הם שינויים מבניים.
עם חסימת הכביש, אין עוד מגיעים כלי רכב אלה לפתחם של הבתים שלנו (כך ממש), ונוסעים בדרך אשר הוקמה ויועדה לכך.
הדוגמאות הללו, הן בקליפת אגוז בלבד, לסכנות בהן היינו מצויים טרם חסימת הדרך. אולם לא עוד.
בנוסף, אין אני סבור כי עם חסימת הדרך, נפתרו כל בעיות הבטיחות בדרכים בקיבוץ, חסימת הכביש הינה שלב אחד מבין רבים, לפתרון בעיות הבטיחות בדרכים בקיבוץ ולהבטחת שלומם של החברים וילדיהם, ולכך, יש להקדיש את מלוא המחשבה והיצירתיות, בהתאם לעובדות בשטח (הכוונה לתוכניות הבינוי העתידיות של הקיבוץ ולאלה הקיימות כיום).
סיכומם של דברים, אכן, דרכם של הנהגים הוארכה במספר דקות (ולא נחסמה ו/או עצורה), מאידך, חייהם של אחרים לא נתונים עוד לסכנה בטיחותית מתמדת, ציבור הנהגים יסתגל ויפנים את השינוי, עם חסימת הדרך כמובן.
ניתן לחיות עם זה, לא? אני סבור שכן.
בברכת שנה טובה ובטוחה לכולם,
יאיר סינדליס

שלום לכל המגיבים ולקוראים
עצם הסגירה נראה לי דבר שלא יעשה…
אני מבין את המצב שבו נמצאים החברים שגרים בצידו המזרחי של הכביש ואם נאמר להם שהכביש הזה יהיה כביש "פנימי" על סמך מה זה נאמר? אני לא זוכר אמירה כזאת ובוודאי לא באופן ציבורי. מסכים לכל מילה שכתבה שוש צביון, ישנם הרבה מאד כבישים וצמתים מסוכנים לא פחות בחצר הקיבוץ בהם עוברים מידי יום ילדים בדרך לגן או לביה"ס או לבריכה ומעולם לא נסגרו באופן מוחלט לתנועה. אני בדעה שאם היו משקיעם יותר בהסברה למשתמשים "הכבדים" (הסעות, משתמשי הבריכה ואולם הספורט וכדומה) בכביש שהמסלול של הדרך שעוקפת את השכונה היא המסלול המועדף, היה אפשר להפחית משמעותית את נפח התנועה. גם לאחר שהחליטו וסגרו את הכביש לא השקיעו בהסברה לנהגים שמגיעים למחסום משני צדדיו וזה גורם לסכנה אף גדולה יותר מפני שמי שמגיע למחסום נאלץ להסתובב ולנסוע אחורה ולהסתובב כלעומת שבה. פתיחה או סגירת נתיבים לנסיעה צריכה להתבצע בצורה מתוכננת כחלק מטיפול כולל בבעית התחבורה בחצר הקיבוץ. בעוד מספר חודשים יתחילו לבנות את השכונה שממזרח לכביש העוקף, כדי להתחיל לחשוב היום איך פותרים את הבעיות לפני "שמבטיחים" שגם הכביש הזה יהיה כביש פנימי?

שלום נועה ונירה היקרות,
הראיון עמוק, רחב, מרגש וחשוב מאד. הסוף עצוב ומטלטל. לאור המחאה החברתית וכל הדיבורים על החינוך, הגיע הזמן שמישהו בצמרת משרד החינוך יבין שמה שעשו עם בי"ס שפרירים זה ההפך מכל הסיסמאות היפות שמשרד החינוך מתהדר בהן.
ממליצה להעביר את הראיון כמו שהוא כולל כמה מילות הסבר או קישורים אינטרנטיים, ישר לשר החינוך. לא צריך להיות מחנך כדי להבין שכאן מחריבים משהו ענק. נסו להסביר לו שאם יאנוש קורצ'אק ז"ל היה חי איתנו היום ומקים כאן בתי חינוך לתפארת, כמו שהקים בפולין, הגישה הזו של משרד החינוך היתה מנסה להכניס אותו למשבצות או פשוט דואגת להפטר ממנו….. להסביר לו שבנימין שפריר ז"ל היה מחנך דגול שהצליח להקים גוף חינוכי שימשיך את דרכו, ברוחו, גם אחריו, ובא הגוף הממלכתי ששמו משה"ח ומנפץ את היצירה האדירה הזאת.
בהערכה רבה
נועה הרכבי
עין החורש