שמוליק ול.א.ה.

1 שמוליק צודק, אין מקום לאנונימיות. פרסום המכתב ללא השמות היה טעות שנבעה מחוסר תיאום וכדי לתקנה מיהרנו לפרסם אותו באתר באופן גלוי, וגם התיחסנו לכך באתר הפייסבוק. באם תידרש הבהרה נוספת, נשמח לתיתה.
2. מאחר ולאה קישרה בין הערעור לבין המודעה/תמונה האנונימית שנתלתה בחדר האוכל המתייחסת לאייל ולעמוס, הריני להבהיר באופן חד משמעי (גם בשמם של שאר החתומים על המכתב) שאנו מגנים אותה לחלוטין ושאין לה קשר כלל לערעור ובודאי שאיננה מייצגת את הדעה של אף אחד מאיתנו. אייל ועמוס הם בעלי תפקידים שעושים את עבודתם נאמנה, ולמרות שלעיתים יש חילוקי דיעות ענייניים, בודאי ובודאי אין הם נוגעים להם אישית או למחוייבות שלהם לתפקידם שאיננה מוטלת על ידינו בספק.

בנוסף, אני רוצה גם להבהיר שהדיון, מבחינתנו, נסוב על העניין עצמו ועל ההחלטה עצמה ותהליכי ההחלטה שהובילו אליה, ולא מדובר בסוגייה אישית הנוגעת לאינטרסים אישיים או ליכולות אישיות של מישהו. לרגע לא טענתי ואני לא טוען כעת לאינטרסים אישיים של מישהו או ליכולות כאלו או אחרות. כולנו עושים כמיטב יכולתנו ובמחוייבות מלאה לגבעת חיים, בתפקידינו השונים ובמקומות שאנו פועלים בהם, והשאלות שעולות נוגעות לאופן בו אנו רואים את הדרך, ובשום פנים ואופן לא למחוייבות או הכשרון של כל אחד מאיתנו. אם מישהו, ובמיוחד שמוליק, הבין משהו אחר בשל ניסוח כזה או אחר, אני מתנצל, לא לכך הייתה הכוונה.
אני מקווה שהדיון יישאר בתחום הזה ולא יגלוש לפסים אישיים. מבחינתי אין לי שום רצון לעשות זאת, ולכן לא אתייחס לסוגיות ולרמיזות האישיות שעלו.

מבקשת להוסיף כאן גם ציטוט ממאמר של יוני ארי יושב ראש מטה המאבק. עובדות שכדאי לקרוא

אל תקנו מילים שלא עולות כסף, תעריכו מעשים שאין להם מחיר!

בשנה וחצי האחרונות אני עומד בראש מטה המאבק יחד עם חברים רבים.
לצערי, למרות שהמאבק הזה חשוב לעתיד כולנו, הפוליטיקה והבחירות שבשו קצת את האמת.
על מנת לראות את המעשים, במהלך השנה וחצי האחרונות, דאגתי לתעד את הפעילות בבלוג שלי, מתחילת הדרך (עוד לפני שהתחלתי את מטה המאבק) ועד היום.
מוזמנים להיכנס ולקרוא!
נכנסתי למאבק משום שחשבתי שצריכים לגייס תמיכה ציבורית חזקה, צריכים לגייס יועצים מקצועיים, ולפעול כמטה מאורגן ופעיל! פניתי למספר חברים והקמתי את מטה המאבק (מטה מאבק מחודש – לאחר שהמטה בראשות דניאל פנחסי ממכמורת התפרק), פניתי לרני וביקשתי ממנו שני דברים: תקציב לכל הפעילות ואת ההובלה שלו למאבק!

רני נתן לי את מילתו, ובכל התקופה הזו פעל ללא לאות במאבק! בכל שבועיים בשנה האחרונה ניהלנו ישיבות מטה משותפות, העסקנו עשרות יועצים שליוו אותנו במאבק, נפגשנו עם עשרות חברי כנסת, עם שרים, עם אנשי מקצוע, הוצאנו עשרות קמפיינים של שלטי חוצות, של כתבות בעיתונים.

לא יכולנו לעשות זאת ללא קבוצה מובחרת של תושבים ותמיכה של רני והמועצה.

על מנת ללמוד קצת על מה שנעשה, אני מזמין אתכם להיכנס לבלוג שלי, ולקרוא על כל הפעילות בשנה וחצי האחרונות. (רשמו גז בחיפוש – נמצא מצד שמאל למעלה)
http://yoniari.wordpress.com/?s=%D7%92%D7%96&submit=%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A9
היום אני יכול להגיד, בשלב קריטי של המאבק, שהוא מאבק מאוד מאוד מורכב, שרני חייב להמשיך, משום שהוא מכיר את החומר היטב, משום שהוא יצר את הקשרים ומתחזק אותם, משום שהוא גייס הרבה אנשים טובים אשר מסייעים למאבק.

קשה לי להגיד זאת על עפרה, שלפני שנה וחצי הצעתי לה להצטרף אלי למטה המאבק והיא ענתה לי ש"אין לה זמן…"

אני מאחל לנו שרני ימשיך להנהיג אותנו, לטובת המאבק.

בברכה,

יוני ארי
ראש מטה המאבק בעמק חפר

צביקה ידידי ,
כולנו בעד קהילתיות . אלא שבויכוח הנוכחי קבוצת "המתנגדים" חצו את כל הקווים האדומים .
להגיע להסכמות ניתן עם מי שמקשיבים לטיעונים הגיוניים ולא עם מי שמטרתו היא לשים מקלות בגלגלים לכל התנהלות תקינה. של דמוקרטיה פעילה.
והכי חשוב – איפה הם כל אותם "אכפתיים" אלו ש"הקיבוץ חשוב להם"
כשצריך להציל את עמק חפר מידי מקימי חוות הגז? למה הם לא באים להפגנות? איפה הם כשצריך להתנדב לפעילות בצוות חג , או לתורנות פירוק של מסיבה.
אכפתיות לא נמדדת ב דיבורים ומכתבים אנונימיים אלא במעשים.
וגם קהילתיות נמדדת במעשים ולא במילים.

אמיר ורון , בואו נעזוב רגע את החוג להיסטוריה, ומי אמר מה למי ! יש לנו מעט זמן לדאוג לשינוי שחייבים לעשות בהחלטות השגויות .
מה שהכי חשוב היום זה להתחיל לכתוב מכתבי התנגדויות חתומים על ידי עורכי דין, !
כל יישוב בעמק חפר חייב ל הביא לפחות 100 מכתבים חתומים של התושבים שמתנגדים להקמת המתקנים.
כל ההתנגדויות יישלחו לחוקרים מטעם המדינה, שחייבים על פי חוק לחקור אותם ולענות עליהם ולנמק תשובות.
אז יאללה לאחד כוחות ולהתחיל לכתוב.
כל יישוב יביא 100 חותמים נהיה מסודרים ויעילים.
מי מתנדב לעזור לי?
כל המכתבים צריכים להיות מוגשים עד 22 בינואר !
הזמן קצר והמלאכה מרובה. !
והפעם אכן יש סיבה לדאגה.

מזדהה לחלוטין עם המאמר של של שמוליק לשם.
אכן ההתנהלות האגרסיבית של המתנגדים כבר שברה את כל השיאים של הטעם הטוב וגם הקצינה את המושג "מחאה" והפכה אותו לאלימות לשמה.
לא רק מכתבים אנונימיים שיקריים אלא גם הורדה מלוח המודעות של מידע שחשוב לחברים, ותליית תמונות שמעליבות ומתגרות
בבעלי תפקידים.
הפעם באמת עברתם כל גבול !
אתם מעכירים את חינו פה!
מלכלכים את האוויר והאווירה.
וכל זה בשם הדמוקרטיה?
הרי אף אחד לא חסם את דרככם לערער ולדון באופן דמוקרטי על כל נושא. בדיוק להפך!
אגב , במועצה הייתי בעד להעלות את האחוז הנדרש של חברים שיכולים להגיש ערעור .
המועצה החליטה להקל על התהליך , לצערי התברר לי שוב שצדקתי בחשש שלי מפני קבוצת מתלהמים שהמקצוע שלהם זה להתנגד לדמוקרטיה באמצעים אלימים.
זיכרו, העולם עגול! דברים שעושים ללא מחשבה חוזרים אליכם במקומות כואבים.
מותר להתנגד.
אבל דמוקרטיה זה לא הפקרות!
שיטות הפעולה שלכם הן ברובן לא חכמות,
ומעידות עליכם ועל המטרות האמיתיות שמאחורי פעולתכם .
ובסוף הרי יש קלפי!
גם לשם תבואו לאיים עליינו?

עוד הרחבה בנושא קהילתיות:
שישה אפיונים לרמת קהילתיות גבוהה ביישוב:
קהילה בעלת זהות משותפת והסכמה בין שחקניה על מערכת הערכים והנורמות סביבה היא מתארגנת.  
קהילה שבה ריבוי קשרים בין שחקנים (בתוכם וביניהם), שיתופי פעולה, סיוע הדדי, פעולה למען מטרות משותפות, שותפויות תחת תפיסת זהות קהילתית וחזון משותף.
קהילה המממשת את הפוטנציאל הגלום בה ליצירת רמת קהילתיות גבוהה, באמצעות מימוש המשאבים והנכסים  
הפנימיים שלה: פיזיים, ארגוניים, אישיים, תרבותיים וחברתיים.
קהילה הפועלת מתוך מחויבות לזמן לשחקניה חוויה של ממ"ש (משמעותיות: הכרה בייחודיות היחיד ותרומתו ליחד;  
מחויבות: תחושת אחריות על המרחב הציבורי; שייכות: תחושת בעלות על מקום).
קהילה המושתתת על אמון והדדיות: נכונותם של יחידים לפעול מתוך רצון ומחויבות לקדם תחושת ביטחון, שממנה הם מרוויחים באופן עקיף וכולל.
קהילה שבה קיים שיח זכויות המאפשר שיח זהות: נכונות השותפים לקיים שיח זהות, המבוסס על הכרת השותפות, תוך התייחסות כוללת לאישיות הזולת. ריבוי דפוסי שיח מאפשר מרחב דפוסי פעולה, שבו בולטת "עשייה עם", ללא קשר ישיר למהות הפעולה.
הערות אזהרה!
אין לזהות רמת קהילתיות גבוהה בקשר ישיר לאינטימיות ולמערכת קשרים אינטנסיבית.  
אין לזהות רמת קהילתיות גבוהה עם אבדן תחושת החירות האישית ומערך פיקוח חברתי נוקשה.  
אמנות יצירת הקהילתיות מבוססת על היכולת לאבחן ולזהות רמת קהילתיות מקומית ובחירה מקצועית בדפוס פעולה של הגדלה או דילול צפיפותן של הרשתות החברתיות הקיימות. לעתים, העלאת רמת הקהילתיות מחייבת פעולות הפוכות ביישובים בעלי תרבות מקומית אחרת.

רון, הופתעתי מדברייך שמציגים סילופיי דברים כעובדות שכביכול מגובות במסמך רישמי. אני יודע שאתה מתנגד להקמת מתקני גז בעמק, ולבקשתי, הצגת לי את "המסמך" שטענת שבו רני אידן אישר הקמת מתקן של גז מזוהם בשטח המועצה. אני קורא את המסמך ורוצה לומר לך – ידידי…. קרא שוב את המסמך אתה טועה ומטעה ! – מתקן הקבלה שמדברים עליו במסמך הינו מתקן קבלה של גז שכבר מטוהר !! (זה לא מתקן טיהור !! ) הרי כל הארץ הולכת להיות מרושתת בצינורות גז מטוהר…. (להבדיל אלפי הבדלות מהכנסת גז מזוהם וזיקוקו ביבשה במתקן טיהור)
במסמך העמדה שהצגת לי ונחתם ע"י ראש המועצה באוקטובר האחרון (מכתב גלוי לציבור ואשר מגובה ע"י כל המומחים שהמועצה מסתייעת בהם במאבק ), כתוב באופן ברור בסעיף 1 -"טיפול ימי מלא – לחוף יוזרם גז נקי בלבד" – מלבד זאת אין דבר וחצי דבר ממה שאתה מציין – כאילו ראש המועצה אישר מתקנים לזיקוק גז ביבשה (ושלא אושרו ע"י ראשי מועצות אזוריות אחרות)…מאיפה המצאת את זה ? זו אינה אמת ! אני מציג בפנייך ובפני הציבור מכתב שנשלח בנובמבר לפני כשנה (בתחילת המאבק) למנכ"ל משרד ראש הממשלה,הראל לוקר .(אגב אתר חגית המוזכר במכתב הינו האתר שנמצא במועצה האזורית חוף כרמל)
לכל אורך הדרך רני דרש שניקוי הגז יעשה בים ורחוק!!! לדעתי, ראש המועצה מבצע את כל הפעולות הנדרשות ואף מעבר להן, בכדי למנוע את הכנסת הגז לשיטחנו : בתחילת המאבק הפעילה המועצה אסטרטגיית בלימה. לשם גוייסו מיטב הכוחות: יועצי תקשורת, יועצי סביבה, ביטחון, בטיחות, יועצים משפטיים, יועצים פוליטיים ולוביסטים. היום בכדי לנהל את המשך המאבק ולמקסם את הכוחות. הוסיף רני לצוות הקיים יועץ אסטרטגי בכדי לתכנן ולקבוע את תהליכי ההתנגדות הפורמלית והבלתי פורמלית.
כפי שאפשר לקרוא במכתב המצורף (מכתב שנשלח לפני למעלה משנה… ומעמיד אותי גם כן על טעותי בתגובתי הקודמת)…רני שלל מהרגע הראשון הכנסת כל מתקן זיקוק לשטח המועצה !
https://drive.google.com/file/d/0B83GbhKJuFrYMjI0cG9HZFBGNkk/edit?usp=sharing

1 לשם הגילוי הנאות – אני מחותמי העצומה, לא מיוזמיה. אני חושב שראוי שתכנית כזאת, המצריכה השקעה מסיבית של הקיבוץ ואיבוד מקור הכנסה משמעותי – ראוי שתוחלט בקלפי ע"י כלל הציבור – ולא רק במועצה. זה כשלעצמו מצדיק את העצומה, עוד לפני שנכנסים לפרטים.
2 יפה עשו כותבי המכתב שגינו את המנהג הנלוז של מכתבי שטנה אנונימיים. מי ייתן שנוהל זה יעבור מהעולם במהירה. היה יפה שבעתיים אם גם היו מציינים ומגנים את העובדה שחותמים על העצומה "זכו" למסע שכנועים אישי לוחץ לחזור בהם מהחתימה. גם זה נוהל נפסד בעיני. הדיון הוא עקרוני ולא אישי ואין מקום למסעות שכנוע אישיים.
3 התוכנית שהוחלט עליה במועצה היא לא "המשך" של התוכנית הקודמת ולא חלק ממנה. היא שונה מהותית. היא ממוקדת בבניין המג"ח ובו בלבד, היא לא קשורה לתוכנית הכוללת של כלל המתחם, היא דורשת השקעה מאסיבית של הקיבוץ (התכנית המקורית הייתה אמורה להיות עם יזם), היא לא כלכלית אלא מפסידה לטווח קצר בינוני וארוך (התכנית הקודמת הוצגה כעוגן כלכלי וכ"מטילת ביצי זהב") היא מחליפה מתחם תעשייתי מניב במתחם שירותים לא מניב (התכנית המקורית לא פגעה במתחם המג"ח).
4 הועלתה הצעה לבחון גם את בניין שפרירים. למה לא לבדוק ? הבניין יעמוד ריק עוד שלוש שנים, ואני לא מכיר תכנית של גבעת חיים לבנות מוסד חינוכי חליפי (למרות שאני בעד). כך שבכל מקרה יצטרכו לשנות את הייעוד שלו. מה גם שמרפאה ובית מרקחת אינם נחשבים ממש מסחר, כך שאם יש סיכוי למשהו להתקבל – זה לשימושים האלו. אז אולי יהיה אפשרי גם לשמור על מבנה המג"ח, מבנה תעשייתי נחשק ומניב ושיכול להניב יותר גם בעתיד, שקיים "בלי שמרגישים אותו" וגם למצוא שימוש הולם ומשמעותי לבניין שפרירים שגם עומד בתוואי של הכניסה המערבית ומתאים יותר מבחינה תחבורתית – לא שווה לבדוק ? למה ממהרים ?
4 בנוסף, לא צויין במכתב שגם את בניין המג"ח עצמו יש לשנות לו ייעוד (מתעשייה למסחר). כך שזה ממילא יעלה הרבה כסף וזמן. אז אין בעצם הבדל משמעותי בין השניים. עובדה קטנה, ב רף המחיר של ה 5 מיליון לא נלקחה בחשבון עלות שינוי הייעוד. אף אחד לא יודע בדיוק כמה זה יעלה. (מדברי ערד במועצה)
5 הותוכנית מוצגת כ"התחלה" של השינוי הגדול בכל המתחם. לא צויין שבין השתיים מבדיל בור עמוק של השקעה של 30 מיליון ש"ח שיש לשלם למינהל לפני שמתחילים ליישם את התכנית הגדולה. השינוי במג"ח לא יקדם את התכנית הגדולה בכלום ולא יקדם את מתחם השירותים והתעסוקה הנכסף. ההיפך, הוא אולי יעכב אותה. התכנית הגדולה היא לא ריאלית. אז עם מה נשאר? פיל לבן שהושקעו בו מיליוני שקלים, והוא עומד בקצה של איזור תעשייתי מוזנח ולא מושקע, עמוס בצירי תחבורה סואנים שמפרידים בינו ובין הקיבוץ. לא עדיף לנסות ולמקם את המרפאה העתידית באזור קרוב יותר ונאה יותר ? הייתי רוצה מאוד לקנות את התמונה הפסטורלית של "גישה נוחה, בלתי אמצעית וקלה" . אני יותר מדמיין קלנועית שמנסה לעבור צומת צרה שבה עוברות מעל 1000 מכוניות ביום. או משתלבת בכביש שבו נוסעות משאיות ואוטובוסים.
6 קופת חולים לא תבנה את המרפאה האזורית. נכון. אבל מצד שני, לא ראינו או שמענו מכתב או מסר או דובר של קופת חולים שאומר שעומדים לסגור לנו את המרפאה בעתיד הקרוב. מדובר בהפחדת שווא. גם אם מדובר בתהליכים קיימים, הם ארוכים, יתרחשו בעוד לפחות 5-10 שנים, ובין לבין יכולים להיות עוד הרבה התפתחויות. מה הלחץ לקבל החלטה תוך שבועיים או שבוע, כשאנחנו עדיין לא יודעים דברים מהותיים כמו העתיד של נווה נועם, מתחם הרווחה, כביש הכניסה המערבי , שפרירים וכו'. מאחר וממילא מדובר על עוד הרבה שנים, למה לקבוע דברים כבר עכשיו, קביעות שאחרי זה נצטער עליהם.
7 אם רוצים לשפר את מצבם של חברי ותושבי גבעת חיים, וכולם רוצים לעשות זאת, ניתן להשקיע את הכספים הגדולים שמדובר עליהם בהמון אפיקים אחרים – קרן לביטוח סיעודי, שיפור השירות במרפאה הקיימת והוספת שעות רופא משפחה או רופא ילדים, שירות הסעות מורחב לטובת אלו שנזקקים לשירותים בחוץ, שיפור פיסי של בניים המרפאה, השקעה בסבסוד שירותים משלימים ואלטרנטיביים. ב 5 מיליון שקלים ניתן לעשות הרבה. אם הפרוייקט הוא ממילא קהילתי חברתי ולא כלכלי, אז צריך לחשוב עליו במונחים כאלו ולא להיצמד להליך המחשבה הישן שכבר לא מתאים. ההנהלה צריכה להביא 4-5 אופציות להשקעה חברתית קהילתית של הסכומים האלו. המרפאה האזורית יכולה להיות אחת מהן, אבל היא בהחלט לא היחידה.
8 יישובים בסביבה לא רצו או כן רצו. השאלה היא מה הם יכולים? העובדה היא שכרגע אין אף יישוב בסביבתנו שעומד על הפרק מלבד גבעת חיים איחוד. המג"ח יהיה המבנה הכי מתאים גם עוד שנתיים שלוש. הוא יהיה היחיד המהוון, היחיד בגודל המתאים, היחיד שקרוב לכביש. זה לא ישתנה. אז אין סכנה שמישהו יחטוף לנו את האופצייה. היא תהיה קיימת גם בזמן הנכון והמתאים לנו לקבל החלטה נכונה, עם כל השיקולים, מתוך ראייה רחבה של כלל התחום ולא בחטף ובפזיזות. אם יש יישוב קרוב שממש עומד לחטוף לנו את האופצייה – אנא שיציגו אותו.
7 מאיפה הכסף? גבעת חייים מתגאה בניהול הזהיר והנבון של כספיה. וטוב שכך. ופתאום דוחפים החלטה שאיננה כלכלית ושמשקיעה סכומים גדולים מאוד, במקביל להשקעות נצרכות אחרות (מבני חינוך, כבישים ומדרכות, כביש גישה מערבי). ביחד מדובר על מיליונים רבים מאוד, כולם בשנתיים שלוש הקרובות. וזה עוד לפני שמציינים את תמשפטים והתביעות שגבעת חיים מתמודת איתם. אז מאיפה הכסף ? והאם לא מסכנים את העתיד הכלכלי של הקיבוץ למען החלטה מהירה של כאן ועכשיו, שהיא לא ממש נדרשת כי אין איום מיידי לסגירת המרפאה.
8 במכתב נטען שהפרוייקט כלכלי. חברת הייעוץ הכלכלי החיצונית קבעה במפורש שהפרוייקט אינו כלכלי ושמבחינה כלכלית האופציה של השארת המצב הנוכחי עדיפה כלכלית. הפער, לאורך כ 15 שנה הוא של כ 8 – 10 מיליון שקלים. אני קורא להנהלת הקהילה ולאתר לשדר שוב את אותה מועצה ואותה חוות דעת כדי שאנשים יוכלו להתרשם בעצמם. לטעון בדיעבד שהחברה שההנהלה לקחה בעצמה עשתה עבודה לא נכונה ושהנתונים הם רק "על הנייר" זה לא רציני. חד משמעית נאמר שהפרוייקט לא כלכלי. הוא צריך להתדיין רק במישור הקהילתי חברתי – ושם אנחנו משקיעים הרבה כסף על מנת ליצור לעצמנו מטרד תחבורתי ופגיעה באיכות חיים, ומקבלים תוצר שהוא אינו הכרח המציאות ולא נדרש, לפחות לא בעתיד הנראה לעין.
9 נקודה אחרונה – כיצד זה שהאסיפה נקבעת שבוע ימים אחרי הגשת העצומה . זה לא נראה ולא נשמע נכון. יש לתת לציבור זמן ואפשרות ללמוד את הנושא.

אמיל

הי אמיר,
אתה יודע שאני לא בעניין של הבחירות. אותי מעניין המאבק בבית הזיקוק בלבד.
לזכותו של רני אומר שיזם הקמת מנגנון מאבק מרשים ולא חסך, יחד עם הישובים, בכספים למימון המאבק שהוא הדבר החשוב ביותר שקורה כרגע בעמק חפר עם משמעויות אדירות לעתיד.
במקביל יש אי בהירות באופן שהוא פועל עד שלעיתים זה ממש בניגוד לעמדות הבסיסיות של המאבק.
לדוגמה רק מהחודשיים האחרונים.
בעוד שכל ראשי המועצות האזוריות שמערך הגז נוגע אליהן הודיעו בכתב למועצה הארצית לתכנון ובניה שהם מתנגדים לחלוטין להקמת מתקני גז בשטחן, רני שלח למועצה הארצית לקראת הדיון המסכם מכתב רשמי המציע ומאפשר להקים בעמק תחנת קבלה לגז. אני יכול להראות את המכתב למי שירצה.
זאת לפני שהוחלט דבר. לפני שתחנה כזאת או מתקן גז כלשהו נכפה על העמק.
או הדיבור על אפשרות האסדה הצפה הרחק בלב ים.
התכנון כידוע הוא להקים שני מקבצי פלטפורמות (האחת מול חוף דור והשניה מול חוף בית ינאי) במרחק קטן מהחוף. מרחק שכל רוח מערבית קלה מסיעה את הזיהום אל עמק חפר וכל דליפה מקרית אל מי הים מגיע מהר מאוד אל החוף. מה גם שאל הפלטפורמות הסמוכות לחוף מתחילה תנועת אוניות מיכל.
פעילים במאבק החלו לדבר במונחים של זיקוק הגז על אסדה צפה במרחק עשרות ק"מ מהחוף אך רני המשיך להתבטא אל המדיה במונח הפשוט, זיקוק בים. כמו שמבחינתו היינו הך היכן בים. רק לאחרונה החלו להשמע ממנו התבטאויות הכוללות את המונח הרחק בים.
או קח לדוגמה את ההסכמות מטעם עמק חפר עם השר להגנת הסביבה על תמהיל של תשלובת טיפול בגז שעיקרה בים וחלקה ביבשה. תמהיל שיקבע ע"י היזם הפרטי וידרש לו אישור ממשלתי. הרי זה אישור להקמת מתקני גז ביבשה. ושוב, זאת עוד בשלב תכנוני בלבד. התוכנית שנגדה אנחנו פועלים שממילא מדברת על תשלובת ים יבשה.
הבהרה, מי הקונדנס מכילים בין השאר את כל המשקעים הכימיים והמתכתיים המצטברים על דפנות צינור הגז כולל כספית ושאר חומרים נחמדים.
סיבות? אני לא יודע.
אלו העובדות.

אחת הטענות המופרכות ששמעתי היא ש"רני אישר את הכנסת מפעלי הגז לעמק" (והמכפישים הגדולים יוסיפו ויאמרו גם שזה היה תמורת בצע כסף). אני רוצה להגיד משהו… לפני כשנה פגשתי את יגאל בן ארי, מנהל מחוז מרכז ברשות הטבע והגנים, האחראי בין השאר על נחל אלכסנדר, זה היה מיד לאחר השיטפון הגדול של שנה שעברה בנחל. שאלתי אותו מה דעתו המקצועית על הפגיעה בעמק חפר עקב הכנסת צינורות הגז ומתקני הגז. הופעתי מתשובתו "אין שום פגיעה, לפי המצגת שערכו לנו, זה משהו מאד קטן". כיום, בראי הזמן, אני מבין שהיזמים הציגו בזמנו תוכניות שהיו רחוקות מהכוונת העתידיות שלהם וכך השיגו לעצמם שקט מצד כל הגופים הירוקים, בכלל זה "רשות הטבע והגנים"… לא מפתיע שראש המועצה גם כן, אישר את התוכניות הראשוניות – הוא גם הסביר וטען שהתוכניות שהציגו בתחילה היו של תחנת מעבר קטנה שאינה פוגעת בסביבה ולכן הוא אישר את הכנסתה.מכאן אני קורא לכל המלעיזים – האם הטעו בכוונה את ראש המועצה והגופים הירוקים או רק ראש המועצה שלנו סרח ?!

תודה על המילים החמות . שמחה שעזרתי .

ל.א.ה. היקרה,
מאמרך מאלף ומלמד, אני למדתי ממנו לפחות דבר אחד או שניים, חיזקת אצלי תובנות שהיו לי קודם, ואני מודה לך על החקירה העמוקה שעשית בשביל כולנו. הנה דוגמה טובה לתרומה לחיים משותפים "כמו בקיבוץ של פעם".
תבורכי!
טובה גבר

אני מציעה לחזור להצעתו המקורית של אבי פרנקל מלפני שנים רבות וטרום הביטוח הקבוצתי : ליצור בקיבוץ קרן פרטית – נחשוב על דרכי התשלום ואגירת הכספים – אולי מקרן המילואים ??? – שכל חבר יוכל להיות בטוח שבשעת הצורך האמיתי יוכל למצוא מקום בטוח במרכז הסיעודי שלנו – נוה נועם – גם ללא מבחנים משפילים ומביישים – .
את סכום התשלום לנווה נועם נקבע גם כן מראש בהתאמה כמובן למדד וכד ' . זו הצעה שדורשת עיבוד כמובן . היות והתעמקתי מעט בנושא כחלופה הולמת -אני נוטה להסכים להצעתו של הרן ! לקבוצה גדולה יש הרבה כוח גם בהשגת מחירים טובים למוצרים. אבל בגדול חברות הביטוח הן לא פראיריות הן יודעות לקחת כסף ומנסות לשלם כמה שפחות ! בעצם הם כולם מוכרים לנו פחד!!!!! תיזהרו מביטוחים פרטיים וסוכני מכירות מתוחכמים ! המקצוע שלהם זה למכור לכם לוקשים ולחיות על האחוזים .

איזה מקסים אתה רון
אכן גדולות ונפלאות הן דרכי הקוסמוס להפגיש אנשים, זמנים ומאורעות.
בלי שום ספק שחיינו הם בו זמנית מציאות ואגדה.
רגע אנחנו כאן. במצב מסוים. בצורה מסוימת. וכבר הרגע חלף לו
ואנחנו שם. במצב אחר לגמרי. ובצורה לא מוכרת לנו.
מה שמעניין אותי זה – מהו הדבר שממשיך מרגע לרגע? ממצב למצב? מצורה לצורה?
כשקראתי את סיפורך על אינה מאוד שמחתי שהופיע ליד הסיפור שאני בחרתי להביא לאותו עלון. מאוד התאים לי. ואני מודה לך על כך
וגם על דבריך החביבים כאן בתגובה.
באהבה
יערה

מוזרות דרכי עולם ונפלאות ממנו.
איך זה שבאי-שם חשוב לי לספר ולשתף על אינה ירון רוקמת האגדות.
ואיך זה שבדיוק באותו הזמן יערה מדברת אגדה ומספרת אגדה. ואיך זה שהאגדות נפגשות.
ויערה ואני שוב נפגשים כמו אז כשהייתי ילד מדריך של אחת הכיתות ויערה מחנכת הכיתה. וישבנו בחדר של עודד ויערה בשיכון ב' ושלימים גם אני גרתי בו מספר שנים. ישבנו לשיחות תאום חינוכיות וראשי ועיני לא בחינוך ולא בתאום אלא בצמה העבה, המופלאה המונחת על כתפה וחזה של יערה.
או שהיה כל זה רק אגדה?

היה שלום אריה רותם, (לא כל כך הולך אריה… בלי רותם)
נעמת לי מאוד

בן נכד שלי מקסים,
חום זרם אלי מהראיון שלך עם חביבה.
חום שהמיס את הקרח כאן מסביב.
כמובן ששנינו מסכימים שחביבה, חביבה מאוד.
אך החביב מכולם הוא אתה שסקרן הינך ושאתה משתף בסקרנותך את כולם.
תמשיך להיות סקרן ולחקור וממש כמוני אף פעם לא תדע הכל וזה יופי וכיף כי תמיד נשאר מה עוד לסקור.

לבן החמוד
בזכות סבתא הגעתי לקרוא את הראיון היפה שלך עם חביבה. תמיד ראיתי בך ילד חכם ומקסים והפעם באופן מיוחד נהניתי לקרוא את הראיון עם השאלות הבוגרות והתמונות היפות והתואמות. תמשיך בדרך הזאת ובטח תניע רחוק.

אייל שלום,

קראתי בעיון את הרעיון בנושא החיילים והנערים בשנת שרות רוצה להגיב:
לא תמיד חצי מליון שקל הם העיקר . לפעמים מתן האפשרות לילדנו לגור ביחד במקום מוגן ונוח יחסית שווה יותר מהכסף.
ואני חושבת שגובה המיסים שאנחנו משלמים לקהילה יכול להחזיק את הילדים במסגרת החיילים. מבחינתי במקום לשלם לקרן לעזרה הדדית שאין לי מושג למי אני מעבירה את הכסף – הקרן שלי תהיה לטובת הצעירים.
אין דבר יותר יפה ממקום לצעירים שנפגשים בסופי שבוע, אחרי שבועות קשים של עבודה ושרות למולדת. שום כסף לא יחליף הרגשה זו. הם מרגישים בבית, שייכים ורצויים.
חבל, שאחרי הצבא הדברים משתנים והם עוזבים.
מהסיבה שמיד מתנפלים עלייהם עם שכר דירה ומיסים שהם לדעתי לא מתאימים ולא ריאליים לחדרים הישנים האלה.

אז, נכון שמשתלם יותר לחבר דירות ולעשות אותן 55 מ"ר. חבל שהצעירים אינם יכולים לשכור אותם – הן יקרות מאוד בשבילם.

ולבסוף, ישנם הרבה אנשים מבחוץ ששוכרים את הדירות בקיבוץ והילדים עוזבים.

וזה נכון גם לגבי השכירות בשכונת הבנים. אף חבר קיבוץ לא יכול לעמוד בדמי השכירות אלא רק אנשים מבחוץ. ולדאבוני, יש כאן הרבה כאלה.

נויה

אלה מילים כדורבנות. אין ספק שמקומך כאן בבית הזה.
יוסי יקירי, הרבה צדק בדבריך – וזה כואב, מתסכל ובמילים פשוטות אפילו לא פייר.
מקווה ששמוליק ואייל ייזמו מפגש הסברה, ויוציאו אותנו מהשפה הבלתי ברורה שרובנו לא מבינים. מלבד שלכל בית אב מגיעה זכות אחת בלבד לבניה.
יש כל כך הרבה ילדים-בוגרים שרוצים להיות חלק מהקהילה הנבנית ולא יכולים לממש את רצונם. ומנגד אחרים שבגלל התקנונים הגיעו לגור כאן למרות שמעולם לא גדלו והתחנכו פה.
אין צורך להוסיף מילים, יוסי ואלה אמרו הכל.

ולכל מי שנלחם לגור פה – אומרת תודה.
נויה