סמדר סיגל ויואב היקרים
כאח של שמוליק (שהוא גם מעין אבא שני) אני שמח וגאה על התגובה המרגשת והמכובדת שלכם .
אני אינני חלק מגבעת חיים כבר יותר מ 20 שנה וגם אינני בקיא בסוגיות שהוצגו בדיון הזה אבל את שמוליק אני מכיר היטב
גם אני לא מסכים עם שמוליק הרבה פעמים אני יודע ששמוליק הוא אדם שעושה תמיד למען אחרים הרבה יותר ממה שהוא עושה לעצמו וכי הוא אדם בעל ערכים וחוט שדרה.
הדבר החושב ביותר לאדם הוא כיצד אדם ישן עם מצפונו בלילה ואני בטוח שממוליק יכול לישון היטב , לגבי המבקרים אני מאחל להם כל טוב ושיהו שלמים עם מצפונם
באהבה גדולה דוד דני

מתנצל שלא ראיתי את כל התכתובת הזאת כיוון שאני בתפקידי בחברה למתנ"סים כל כולי עוסק בארגון הטיפול האזרחי ביישובי הדרום, הפגה, הפעלה במקלטים, יציאות להתאווררות, ניהול ההתנדבות וכל הפעולות שמחזיקות את החוסן הקהילתי ביישובי הדרום.
קיבלתי סמס שמתנהל דיון וחשוב שאתייחס אליו.
בקיצור אומר שמזדהה לחלוטין עם דבריהם של סמדר, סיגל ויואב ואף הוסיף שזכיתי כיו"ר המועצה לשיתוף פעולה מוחלט של שמוליק גם ובמיוחד כשחלקנו על הדרך לטפל בנושא זה או אחר ותמיד מצאנו את הדרך לקיים את הדיון הציבורי הראוי.
מבחינתי התגובה של אייל יכולה להיות בשמי, גם כאשר בחלקים אני סובר אחרת וכמובן שברוך הציג מספר דברים לפני בחירתו שהם שונים מאלו שההנהלה היוצאת הובילה, וגם זה בסדר.
לכן אני מבקש ומנסה להקפיד על דיון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם ומוטב שכולם ינהגו כך.
עד כאן,
זאת הזדמנות להגיד תודה לשמוליק על תרומתו לקהילה, לחברי ההנהלה שליוו אותו עד כאן ולאחל לכולנו הצלחה גם בהנהלה החדשה שתיבחר בקרוב.

סמדר סיגל ויואב כתבתם תשובה נוגעת ללב, מזדהה כמעט עם כל מילה.
חשוב שישמעו גם קולות אחרים מתוכנו.

המשפט האחרון – לא ברור לחלוטין! ולעניין: המבט ה"מערכתי" – הוא הבעיה של חברי הנהלת הקהילה היוצאת, שרואים את כלל המערכת, "המכונה" לפי שמוליק באחת מהתבטאויותיו בעבר, ולא היה להם שום יחס ושום קישור לעובדת קיומם של "הברגים", ומרכיבי המערכת. ודאי לא – כשכהה כבר הברק שלהם… אם בכל-זאת יש משמעות סבירה למשפט האחרון, זה עוד יותר חמור, וממחיש את נכונות הטיעונים שכאן! רוצה לומר: ועדות – רק אם הן משרתות את המערכת!

תמר אולי אינך מעודכנת אבל ילדינו משתתפים לאורך כל השנה בפעילות מגוונת של תנועת נוער גם כחניכים וגם כמדריכים ותרומתם בתחום החינוכי טיפולי לפני הליכתם לצבא אינה נופלת מהתרומה לתנועת נער. ברוב כפרי הנוער ושאר המקומות כמו מלכישוע למשל, (עבודה עם ניגמלים מסמים) הנערים אינם נחשבים ככוח עבודה זול ועבודתם, תרומתם מאד מוערכת.

דבורה טועה בהגדרת האיזון בין שתי המגמות בשנת השירות ובכוונת התנועה לשנותן. מזכירות התנועה מבקשת לשמור על הצד החינוכי-קיבוצי, דבר שכמעט נעלם מעולמנו המופרט ונשאר בעיקר בידי מדריכי תנועות הנוער. למעשה, ראשיתו של מפעל הש"ש בצורך לשמור על היקף מעגל המדריכים. לרוע המזל, ילדנו המופרטים, שכבר אינם מבינים את חשיבות החינוך התנועתי, לא מתחשק להם לשרת אותו והם מעדיפים לפנות לחינוך הטיפולי, שם לתרומתם יש אולי הד יותר גדול ונותנת להם – לעצמם ולא לחברה – סיפוק גדול יותר. מצער שגם ההורים ברובם וגם הפעילים העוסקים בש"ש מחשיבים יותר את הרגשת הסיפוק שהוא נותן לחניכים ולא את הצרכים החינוכיים. המחלוקת הזו היא אותה מחלוקת בדבר צדק או צדקה – האם לתת פרוטה (או שקיק קמח) לנצרף או לפעול לשינוי פני החברה והמשטר. לכך יש עוד להוסיף שכמה מיעדי הש"ש משתמשים בהם רק ככוח עבודה זול. יש לצפות שההורים יבבירו לילדיהם את חשיבות ההדרכה והפעילות הציונית ולא יתגברו את גחמותיהם.

גם אני אינני מבין מדוע ומה ההיגיון בביטול התרומה המשמעותית בתחום החינוכי – טיפולי – שיקומי.
יוגב וארבל היו בשנת שירות בכפר הנוער "קדמה" שליד קרית מלאכי (גם תאיר מתכוונת ללכת בעקבותיהם). לשניהם הייתה זאת שנה מאד משמעותית שבאה לביטוי הדדי שלהם ושל הנערים.
חשיבות שנת השירות לתחומים אלו חשובה במיוחד לאור העובדה שקרנו של הקיבוץ והתיישבות העובדת בכללותה יורדת ואנחנו נתפסים בחברה הישראלית כעליתה שיושבת על קרקעות המדינה עוסקת בנדלן והפרטות.
כבר לא רואים אותנו כישובי הספר של פעם ששומרים על הגבולות ומקריבים את בניהם למען המולדת. דווקא באווירה הזאת וברצון כן לתרום לחברה הישראלית הפחות איכותית, חייבים לאפשר ולעודד יציאה לשנת שירות בתחומים אלו ולא לבטלם.
ספציפית לגבעת חיים שהיציאה לשנת שירות היא מסורת שנשמרת (באחוזי יציאה מרשימים) יש להמשיך את המאבק כדי לא להוריד את הנושא מסדר היום.

בדיוק עכשיו אני עושה פרויקט שטח בנושא במסגרת לימודיי לתואר שני ביישוב וניהול סכסוכים באוניברסיטת בר אילן. במסגרת הפרויקט ערכתי שאלון קצר לחברי הקיבוץ שמטרתו לברר מה חושב הציבור בעניין.ה שאלון פורסם גם בלוח המודעות ובפייסבוק של הקיבוץ וניתן להגיע אליו גם משם.

מצרף לינק למילוי השאלון.

ציון נואמה

https://docs.google.com/forms/d/1NwZUtlc-hzEd3GdJK6d2xRUx0oTwtYAuXJVhAisBUAA/viewform?c=0&w=1&usp=mail_form_link

עמרם מרגש יישר כח כמה עשייה לקהילה עשית בחייך
דני

מקווה שיהיה גם שיפור בקליטת רדיו במערכת המרכזית, הלוקה אף היא בחסר.
כל הכבוד לצוות המטפל.

איזו הכשרה היתה לרון חולדאי כשרץ לראשונה לראשות עיריית תל-אביב? ניהול גימנסיה. לפי אותו קנה מידה,לאה, את בהחלט יכולה להיות יו"ר גח"א. הכישור היחיד שחסר לך, לפי הצהרתך, הוא ה"נחמדות". ומה עם שכל ישר? להיות נחמד, לטעמי, הוא להבין את האדם העומד מולך ולרצות בטובתו. לצורך העניינים הניהוליים-נוהליים הרי יש לנו מנהלים – מנהל קהילה, מנהל עסקים.
את הרכבת הנוכחית כבר אי אפשר לעצור, אבל תריך מייד אחרי הבחירה להתחיל בהכנת הרכבת – היו"ר – הבא(ה). הייתי מציעה ליו"ר שייבחר לקבץ קבוצה של אנשים צעירים שעשויים להתאים לתפקיד ולהכשיר אותם כעתודת ניהול הקיבוץ לשנים הבאות.

כל ה"תהליך" שעברנו עד היום בבחירת יו"ר לקיבוץ מסמן דבר אחד: לחברים לא באמת איכפת. זוהי, אגב, גישה שטופחה בקיבוץ במשך עשורים עוד לפני כל השינויים. אשר למספר המצביעים כדאי אולי להזכיר קוריוז קטן – ההחלטה הגורלית להכריז על הקמת מדינת ישראל ב-15.5.48 כשברור שההכרזה תביא למלחמה, התקבלה בין 11 חברי ההנהגה הציונית ברוב של קול אחד – 6 בעד, 5 נגד. לא נגד הקמת המדינה, אלא נגד ההכרזה באותו מועד. שום החלטה בקיבוץ לא תהיה כל כך גורלית.

בעמק חפר קיים מרכז גישור שנותן מענה ואלטרנטיבה לדיון בית המשפט.
מרכז הגישור נותן שרות לאנשי עמק חפר. הגיעו למרכז מקרים של חברי קבוץ, סכסוכי שכנים, אי הסכמה של חבר מול ההנהלה והגיעו להסכמות משותפות. הגישור הינו הליך רצוני שבו הצדדים המסוכסכים נעזרים באנשי מקצוע, שמסייעים להגיע להסכם שמקובל על דעת שני הצדדים. זה הליך סודי וחסוי (בניגוד לתביעה בבית המשפט שמתפרסמת בעיתונות ובאינטרנט) ובשונה מהליך משפטי או בוררות שבהם השופט או הבורר פוסקים בדין, בגישור הצדדים מחליטים במשותף על התוצאות. בכל שלב ניתן להפסיק את הליך הגישור אם מי מהצדדים לא מרוצה (שוב בניגוד לבוררות או לדיון משפטי).
אני מזמינה את החברים המעוניינים בפרטים נוספים לפנות אלי או למישהו אחר מחברי מרכז הגישור שעושים זאת בהתנדבות ולכן העלות הרבה יותר נמוכה והזמן יותר קצר מהליך משפטי.
דבורה חילי

תודה ורדה-
תודה לך ורדה על הבאת דבריך
לגבי שואת יהודי רומניה.
לפני 13שנה הייתי במסע שורשים עם אבי ודודתי ואחיי בצרנוביץ-עיר הולדתו של אבי,(בזמנו צרנוביץ היתה ברומניה, כיום היא באוקראינה )ביקרנו במוגילוב ובפיצורה אשר בטרנסניסטריה,שם היה אבי עם משפחתו.אימו וסבתו לא שרדו את השואה…
תודה גם בשמם של סבתא רבה-חיה ,סבתי רחל ,ואבי מוטקה.
בברכה
נירה קראוס

ורדה יקרה,
מחזקת אותך בדברייך אודות שואת יהודי רומניה. אני בת לניצולים: אבא ואימא הצליחו לשרוד את התופת ההיא. אבי ז"ל איבד את הוריו ושני אחיו הצעירים ממנו, לאחר שגורשו מהעיר סיגט בטרנסילבניה (אז הייתה באזור אוקראינה, אחרי מלחה"ע ה-2 סופחה לרומניה) ע"י ז'נדרמים רומנים בעיקר, משת"פים של הגרמנים, למחנה אושוויץ. אבי השתחרר מאושוויץ בתום המלחמה. את אימי ז"ל הבריחו הוריה לארץ לאחר שהייתה אמורה להישלח כנערה צעירה לטרנסניסטריה, כיום שטח מולדובה, למחנה מוות ועבודת פרך.
ברומניה מצאו את מותם למעלה מ-300 אלף יהודים!!! רובם נרצחו ע"י הרומנים עצמם!! שלטונו של יון אנטונסקו היה פרו נאצי, סיפק נפט בחינם לצבא הגרמני שנלחם מול הרוסים (לנינגרד, סטלינגרד וכל החזית המזרחית), ורוב מעשי הרצח בוצעו בפרהסיה – הם אפילו לא ניסו להסתיר את העינוי וההרג הרבים.
יש לי הרבה מדי הוכחות לכך במשפחה הפרטית שלי!
בברכה,
טובה גבר

אכן כן , צביקה יש תקנון וצריך לבחון אותו מחדש ולבדוק אם מתאים לקהילה שלנו היום. תודה לך על כך שחידדת את הטענות שלי ופרשת בפומבי את הדרישות ממנהל הקהילה שייבחר . אני חוזרת וטוענת שכל המשפטים המאוד מרשימים והיפים הרשומים שם, הם אינם מדידים, ועל כן קשים ליישום ולבחינה
בכל אופן מאוד חשוב שיגיעו הרבה אנשים להצבעה וכל אחד מאלו שיצביעו ישקול שוב האם המועמד המוצע יימלא לדעתם את ה"דרישות" האמפוריות. צריך, חשוב עוד יותר , שיבואו אנשים להצביע כי איך יתפקד מנהל קהילה שייבחר ברוב של פחות מ 40% מחברי הקהילה? ואם יבואו להצביע רק 10 חברים והמנהל ייבחר "ברוב קולות " איך יתפקד מישהו במצב שבו רוב הקהילה לא באמת מאחוריו?
ואם לכתוב דברים כהוויתם (דמוקרטיה לא? ) למה שלא נשים כמועמדת את הברבי היפה שקניתי לנכדה? גם לה יש "חזון"
ואפילו מרשים ביותר יחסית לפרופורציות שלה . (זאת בדיחה מותר לחייך)
בברכה
לאה
נ.ב. לטעמי אדם שמכהן בתפקיד ציבורי כמוך אל לו לנסות להסיט את תוצאות ההצבעה לכאן או לכאן. שים לב אני מדברת על התהליך לא על אדם !!!

בעצם, די נמאס כבר, כמו קאטו הזקן, לזעוק, שבתנאי הסף לקבלה – אין שום מרכיב חברתי (פרט, אולי, לאמירה מרומזת על "רגישות לזולת"…) והרי זה היה הפגם הבולט ביותר בהנהלת הקהילה הנוכחית, המסיימת. לא היה שם איש עם השקפה חברתית והתחשבות בחבר, ותעיד על כך האמירה של עדנה ארזי בעניין רכב ההסעות, כשם שתעיד על כך תגובתו של אייל שביטאה לדעתי זלזול בחברים: "לא הוצפה הבעיה"… וכן יעידו דבריה של תמר לנג בעניין פניה לערכאות משפטיות, בהיעדר כתובת הולמת מקומית.

תיקון טעות, לקרן המילואים מועברים 15% מהכספים לחלוקה מרווחי שיוך הנכסים ולא 20% מהרווחים.
עוד 20% מכספים אלו מועברים לקרן תשתיות.
לאור הצרכים הרלוונטיים לקבוצת ה 400, המשתנים עם הגיל, אולי צריך לחשוב על שינוי היחס בין התשתיות לקרן המילואים כך שנוכל להזרים יותר לסיוע ופחות לתשתיות.

נויה,
הכול נאמר!
צריך לחשוב על פיתרון יצירתי למצב..

הנושא מטריד אותי הרבה זמן ובמספר הזדמנויות ניסיתי לעורר את הצורך לבנות מנגנון גישור – פישור פנים קיבוץ.
בפועל הקיבוץ משתמש במקרים מסוימים במנגנון של גישור אך לטעמי לא במידה מספקת.
במועצה האחרונה ברוך הסביר מדוע לדעתו יש להקטין ככל הניתן הליכה לבית המשפט: "פנייה לבית המשפט מקצינה מחלוקות במקום לפתור אותן ומייצרת טינה אצל המפסיד שלפעמים עובר גם לדור הבא".
מקווה שבמהלך השנה שנותרה לי בניהול המועצה נטפל בנושא הזה תוך משום שכל ונייצר מנגנון מחייב טרום פניה לבית המשפט.
בסופו של דבר אין דרך לחסום את ההליכה לערכאות משפטיות זולת מנגנון הידברות וגישור בהסכמה.