שמוליק, החשיבה שלך עולה בקנה אחד עם מה שכתבתי. אני מעריכה את היכולת לשנות עמדה, להתגמש, ולראות את טובת הציבור והקהילה במצב שנוצר.
תודה
סמדר

כל הכבוד. תודה רבה

שלום שלומית,
אכן מפעל נפלא.
כפי שציינו זוהי רק טעימה… לא התיימרנו לכתוב את ההיסטוריה של גת.
תודה על ציון האנשים יקרים הללו, בינהם גם סבי.
בברכה
היידי

גת בת 40.
עם כל הכבוד שיש לי לכתבה, לאורי ורטהיימר ז"ל ולכתבה על אורי פולק ז"ל, חסרים הרבה פרטים ראשוניים לראשית המפעל הנפלא.
חסרים לי פרטים על אנשים שהקימו ועבדו במפעל מראשית ימיו.
היה ראוי לציין ולכבד גם אותם כמו, מקים המעבדה – שמואל לב ז"ל, צבי שינדלר וחיים הפנר (בן אור) ז"ל שעבדו בייצור המיצים והריבות.
מאוחר יותר הצטרפו שמעון שיפמן יקסל ורובין ז"ל בתפקידי ניהול.
ראוי היה לציין אותם ולו בסוגריים.

שמוליק,

כל הכבוד.
אכן, זו דוגמא לאחריות ולויאליות חברתית וקהילתית.

תודה

כל הכבוד לך צביקה על שאתה מציב "חזון" לפני הירידה לפרטים
מה שמוכיח שיש לך את "גן" המנהיגות.
אוהבת את החזון ששיתפת כאן.
ללא ספק אצביע בעדך .
עוד משהו שאולי שווה להתייחס אליו –
הקיבוץ מול "העולם" .
הרצון או הדרך לצאת מן הבועה ולתרום לכלל החברה, גם פעילות כזו ראויה להיות חלק מהאג'נדה של אנשים בעלי ערכים .
מותר לנו להיפתח להשפעות שונות ולהשפיע מהחוזק שלנו החוצה.

בואו כולנו, ניקח נשימה עמוקה ונקשיב לאיש החכם הזה…

המקום שבו אנו צודקים / יהודה עמיחי

מן המקום שבו אנו צודקים
לא יצמחו לעולם
פרחים באביב
המקום שבו אנו צודקים
הוא קשה ורמוס
כמו חצר
אבל ספקות ואהבות עושים
את העולם לתחוח
כמו חפרפרת, כמו חריש
ולחישה תשמע במקום
שבו היה הבית
אשר נחרב

נראה לי שיש כאן ערבוב בין כמה דברים. אסביר
1. החלטת הקיבוץ בדבר שיוך נכסים, מאידך, מתן מענה (שאיננו בהכרח עונה על ההגדרה של השיוויון או "צדק) למשפחות גרעיניות שהוריהם נפטרו בטרם היום הקובע.
2. החלטת הקיבוץ לאפשר לכל מי שהיה עודו בחיים ביום הקובע ולאחריו, הן להוריש את ביתו והן לזכות ולקבל "זכות" לבנייה בהרחבה.
3. תקנון הקיבוץ והסדרי הקליטה המשלימים/נוספים (שנת 2010, שנת 2013).
4. הסכמי הקבלה לחברות (זכה לכינוי חדש- "הסכמי הקליטה").
סיכום:
קשה להתווכח או לחלוק על דבריה של רעיה, מאידך, הציבור הצביע וקבע (גם אם לא הבין (עולם כמנהגו נוהג…, יש לכם Déjà-vu ?) ואפשר גם לנכדים, נינים וכו' לקבל זכות לבניה בהרחבה, כך שאף עם זה לא ניתן להתווכח (לכל הפחות ברמת התקנון של הקיבוץ).
כנראה שאת הנעשה יהיה קשה להשיב, אך ניתן למצוא פתרונות, שלא בהכרח יהיו מקובלים על כולם, אך אולי יביאו לשינוי וחשיבה אחרת.

יאיר

הי תום,
פנייתי הייתה ועודנה אל החברים שתקנון הקליטה הטיב עמם בהיותם שייכים לקבוצת "היום הקובע", על פי תקנון קליטה שפתח פה פערים חברתיים שקשה לקבלם, וזה כולל, מה לעשות, גם את הנכדים.
איני מצפה כלל להצבעה אוטומטית בשום עניין, נהפוך הוא, מצפה להצבעה רגישה, מתחשבת, הגונה. כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה, זכינו, קבלנו, התקבלנו, נאפשר גם לאחינו ולחברינו שטרם בנו.

רעיה שלום,
בין השורות של הדברים שאת כותבת נראה כי את מצפה מ"הנכדים" כמו היידי ואחרים להצביע אוטומטית בעד כל דבר רק כי הם זכו, כמו רבים אחרים מקרבנו, להינות מחוקי המשחק שאתם, קבוצת ה 400, קבעתם. נראה לי שלהאשים את קבוצת "הנכדים" שלא גרו בקיבוץ בתוצאות ההצבעה זה גם מאוד לא הוגן בעיני וגם קצת לטמון את הראש בחול ולהתעלם מקבוצות רבות אחרות שנהנו גם הן מתקנון הקליטה.
הנכדים הם חלק מאתנו וצריך להפסיק להתייחס אליהם כאל קבוצה נפרדת שצריכה כל הזמן להגיד תודה על הזכות שהם קיבלו כאן ולהשתחוות בפני אלה שפתחו להם את הדלת. אפשר להמשיך להתווכח על צדקת ההחלטה ההיא, אבל כמו שכתבת, זה כבר לא רלוונטי. ההתייחסות הספציפית לקבוצה זו לא תורמת, בעיני, לקידום השיח ולפתרון הסיטואציה.

היידי יקרה מאד, דשנו לאין סוף בתקנון הקליטה וכמו שאמר מישהו: "כולנו לא הבנו את פרטי השלכותיו ביום ההצבעה ונדמה לי כי גם הוגיו ויוזמיו לא הבינו אותן, שאם כן הבינו, טעו בגדול".
קצרה היריעה וגם כוחותיי מלהכנס כעת לפרטי דעתי. רק אוסיף ואחזור על הטיעון העיקרי בדבריי, כי יכולנו לצפות ליותר רוחב לב מצד הנהנים מתקנון הקליטה שכה הטיב עמם, ושבהצבעתם, היו מאפשרים המשך הבנייה שהיא כה גורלית לבני משק רבים.
בשבילך היידי, שאת יקרה ללבי, ולא פחות בשבילנו, אני שמחה עם התקנון שאיפשר הגעתך והגעת עוד רבים וטובים לכאן, אך עדיין אמשיך לחשוב כי נעשו בו טעויות. הלוואי ובהצבעה החוזרת תשפיע דעתי לפחות על חלק מהמתנגדים ונוכל לבנות ולקלוט עוד בנים שזכותם לבנות את ביתם פה, קיימת ושרירה

​הי רעיה,
לבי היה ועודנו איתך לכל אורך הדרך.
עם זאת​,​ א​​בדת אותי באמצע התגובה שלך כשציינת את הנכדים ובמיוחד אלה שהוריהם לא חיו כאן מעולם.
אז אולי נעשה סדר בהיררכיה שאני שומעת?
יש בני קיבוץ שבנו על זכות של הסבא/סבתא והם נגיד בסדר…
ויש נכדים ​שבנו,​ שהוריהם נולדו בקיבוץ ועזבו ואבוי… זכו לכך שסבתם היקרה חיתה ביום הקובע​ (כמה יש? 4-3?)​.
ויש ברמה נמוכה מתחת, הנכדים שציינת שהוריהם לא גרו בקיבוץ והם זכו לגור בקיבוץ (כמה יש כאלה​ -​ ​4-3?).
והם דווקא אלה שלדעתך הצביעו נגד?
ודרך אגב​,​ רם בן זוגי היקר טוען שהוא בכלל בתחתית ההיררכיה כי הוא בעל של נכדה…

אז אכן נעשו כנראה טעויות לאורך הדרך ואין אני באה לבקר את הדרך כי גם נעשו הרבה דברים טובים שהביאו את הקיבוץ להיות המקום המדהים הזה.
אני בהחלט מבינה את הגלולה המרה… ​​
אבל אנחנו כאן לא בחסד אנחנו בזכות. הזכות של הסבים שלנו. ומצטערת אני לא מתכוונת להתנצל על זה.
ולמרות מה שאמרתי את יודעת שחיבתי נתונה לך​, ואני מקווה שיגיע היום במהרה שהבנים (והבנות) יבנו גם בקיבוץ.

אסתר שלום,
לדאבון הלב, הצעתך שכל אחד יעשה מה שנפשו חפצה, כפיתרון ביניים, כלומר: לשייך באופן פרטני או ליישם את חלופת האגודה, לא מציאותי ובלתי אפשרי, הן מבחינת תקנון הקיבוץ והן מבחינת החלטות רמ"י.
לגבי האמירה בהתייחס לחברי שכונות א-ב בנוגע לתשלומי האיזונים, מעולם לא נאמר ולא נכתב ולא הוסכם (כן יש הסכמי קבלה לחברות, שלנו) כי יש לראות את שכונות א-ב (חברים) כבעלי חבות כספית כלשהי או שווה) לשכונה ג' לכשתקום. בחנתי את הדבר אך טרם מצאתיו, לכן לא ברור לשון הציווי, ואף לא ברור לי מנין לקחת את המידע כי החברים הוותיקים (עד ליום הקובע) נושאים בנטל הקיזוז עבור חברי שכונות א-ב או ג' (שטרם התקבלו לחברות, וזהותם טרם ידועה).
למען הדיוק, החברים הוותיקים לפני היום הקובע, מאזנים את עצמם, לפי הטבלה שנערכה ע"י צוות השיוך/ הנהלת הקהילה.

יאיר

זה לא פשוט עמליה וכן, הבטן כואבת. איני יכולה שלא להחזיר אותך אל היום הפרובלמטי, "היום הקובע" שתילי תילים של מילים כבר נכתבו עליו, וכל כך למה? כי בין מסמני ה"וי" על משבצת הנגד היו משפחות שזכו מן ההפקר, כך אני חווה את תקנון הקליטה שיצר פה פערים, עיוותים ומצבים אבסורדיים, והרי הם "מסודרים", בן אחד בנה בהרחבה, בן נוסף ירש את בית הסבים, "אחרינו המבול". ובין מסמני ה"וי" גם נכדים שהוריהם לא חיו פה יום אחד בחייהם הבוגרים, ובזכות סביהם שהאריכו ימים בנו את ביתם אצלנו, והם באמת ובתמים חביבים עליי, אך היום יש להם לא רק בית כי אם גם זכות הצבעה ובמחי "וי" אחד הם קובעים ש"י" ו"י" ועוד "י" ו"ע" ו"ג" ו"נ" ו"ש" ו"ח" ועוד המון "אותיות", צעירים טובים כמותם, שנולדו פה, בעלי משפחות שבחלקם חיים פה שנים, בחלקם זה מקרוב באו ובחלקם גרים ב"עוטף גח"א" ,עיניהם כלות וגם זכותם לבנות ברורה כשמש, ובכן, הם קובעים כי כל אלה "יישארו ברצון", שעה שבשעתו, כך נאמר לי, חתמו בדעה צלולה על מסמך המיידע אותם בדבר תשלום עתידי על מגרשם. זו יכלה להיות שעתם היפה של הנכדים ושל משפחות "היום הקובע", קבלנו זכינו, נתמוך ונאפשר בנייה לבנים נוספים. בוודאי איני מזלזלת בסכומים. גם עליי כבד העול. אהדתי והבנתי נתונות בלב שלם להורים ולבנים שידם אינה משגת אפשרות לבנייה ובוודאי לאלה שלמצער אינם הורים, התנגדותם, אם הייתה כזו, מובנת. אז כן עמליה, הדמוקרטיה מייצרת לעתים עוולות, וכן, הגלולה מרה היא ותקועה לי בגרון. לא פשוט.

חומר למחשבה

עמליה כתבת יפה ,בחוכמה ,בכנות ובאומץ לב,
אנחנו כחברה התמודדנו והתגברנו על המון קשיים ומשברים.
וכולי תקווה שנעשת כחברה ונזה מלוכדים ומחוזקים גם מזה.

כתבת יפה מאוד והעלת נקודה חשובה לדיון. כמובן צריך להמשיך לחיות יחד בלי להגיע לנתק. אין שני מחנות. יש אנשים שיש להן דעות שונות וצרכים שונים .זה לא עושה אותם טובים או רעים .

השם המלא של "נמנע" זה בעצם "נמנע מלהצביע". כמובן שזו עמדה פרדוקסלית, שכן אנשים "מצביעים" נמנע, כלומר מצביעים שאינם מצביעים. אינני יודעת כיצד ניתן לכבד את הקול הנמנע. אם ייספר, הרי שלא הקשבנו להצבעה שלהם (הם בפירוש אמרו שלא הצביעו!) ואם לא ייספר, אזי שהתעלמנו מההצבעה שלהם (הרי הם הצביעו!). מכיוון שאין חובת הצבעה בקיבוץ (כך שקל מאוד לא להצביע), ייתכן ויהיה עדיף לבטל את האפשרות הזאת בקלפי, ולו רק כדי שנוכל לומר באופן בטוח שכל קול נחשב. ועוד דבר אחרון: כיצד יוכל אדם לבטא בקלפי את העמדה שהוא מחזק את ידי הרוב/המיעוט, עמדה שגם לדעתי כמו לדעת אבא שלי, היא די נפוצה? אולי יש טעם להוסיף דווקא שני פתקים כאלו? פתק "מה שתגידו" ופתק "דווקא לא"?

תודה לצביקה על כיווני מחשבה אחרים, זה תמיד מבורך וייתכן שאף מעניין.
אני סבור שהמתייחסים מעלה, שוש ושביט, הסבירו מצוין את הבעיתיות ברעיון של צביקה.

כהערת אגב, צביקה מזכיר את מדינת ארגנטינה שם לדבריו "הנמנעים" מנוכסים לרוב. צר לי, אך ארגנטינה בכל הכבוד הראוי, איננה נופת הצופים, לבטח לא כמשטר דמוקרטי. בנימה אישית, אוכל להוסיף כמשפחתי המורחבת סבלה רבות מן "הדמוקרטיה" בארגנטינה, הן בתקופת פרון והן בתקופת שלטון "הגנרלים".

צביקה – הפוך בדיוק. לפתק לבן או נמנע יש משמעות ועוד איך. ולכן הוא גם מספר במניין הקולות בניגוד למי שכלל לא מצביע. זו בדרך כלל הצבעת מחאה נגד השיטה , המערכת או כל דבר אחר. לדעתי זה לחלוטין לא איך שאתה מבין את זה. בנסיונך לעקר את ההצבעה מהסוג הזה אתה נופל למלכודת הדיכוטומיה הפשטנית של החיים – כן ולא, שחור ולבן וכן הלאה. מקווה שהצלחתי להעביר את הנקודה בצורה שתהיה מועילה להמשך הדיון בנושא.