מסורת ארוכה של שומרים – שומר לילה, תחילת שנות החמישים

גבעת חיים איחוד – 1 , בית יצחק – 43, עין החורש – 14.

לא, לא מדובר בטבלת ספורט מקומי. גם לא בדירוג יישובים ע"י המועצה המקומית. המספרים הנ"ל מתייחסים לעניין הרבה יותר רציני, הנוגע לחיי כולנו, פריצות לבתים.
כן, בעוד שבכל יישובי הסביבה סובלים התושבים מפריצות חוזרות ונשנות לבתים, גניבות של ציוד חקלאי ותחושת בטחון כללי ירודה, הרי שהמספרים מראים שקיבוצנו הוא ממש פלנטה אחרת. במשך כל השנה – פריצה אחת לבית פרטי, 0 גניבות של ציוד חקלאי, ו-2 סיכולים מוצלחים "על חם". ותו לא. הכל בזכות העבודה הרבה והחשובה של צוות גדול ומסור, רובו ככולו על טהרת ההתנדבות.
את כל זה שמעתי במפגש השנתי, שכבר הפך למסורת, של צוות הבטחון/חירום וכיתת הכוננות של הקיבוץ. השמיים היו אפורים וסגריריים אבל המשרד החדש של הצוות היה נעים וחמים. לעניין תרם בהחלט קמין העצים הנחשק, אבל מה שבאמת חימם את הלב הייתה הרגשת החברותא של המתכנסים – "מה שקוראים אותם – "כוחות הבטחון"
ראשונים ומובילים – צמד הרב"שים – דודו לנג הרב"ש וגיא פיינברג, סגנו. סיירי השטח (יעקב שמעוני, אחי פרנק, אמיל זיידמן, ניק הרול. בן מטרין, גל חסיד ומריים לביא – האשה היחידה בצוות) שומר הלילה בבודקה – ניק אנג'ל וצוות כיתת הכוננות הפועלים בהתנדבות בהקפצות ליליות (רוני רטר, אריק סיוון (זקן הכיתה), אודי ארבל, ארי כהן, ניר הורוביץ, עדי פלדי, עוזי לס, עירא ברות, ענבר דניאל, ציון נואימה, קובי אבן שושן, שי רחמני (אחראי גם על המיחשוב והמצלמות). איתם התכנסו גם "תומכי לחימה" – יגאל מוהר (פעם רב"ש – תמיד רב"ש) אמיתי מהחשמליה, אביגיל, ואייל ניסן – נציג המימסד האזרחי.
אחרי ההתגודדות המזינה סביב ה BBQ המעשן (תופעל כרגיל על ידי גל), וסבבי בירה ופונטש חם, התכנסו כולם לסיכום השנה ושמיעת סקירה מודיעינית מניסן בן ארויה, קמ"ן תחנת שדות (תחנת המשטרה שאחראית על המרחב הכפרי בין חדרה לכפר סבא).
ראשית צויינה לשבח פעילותו של הצוות, שהצליח, כדברי גיא, לשמר את גבעת חיים איחוד כאי של שקט בטחוני בתוך מרחב שסובל קשות מפגיעה ברכוש, התפרצויות לבתים וגניבות חקלאיות. מעבר למספרים המצויינים ולמסירותו של הצוות, צויינו לטובה גם ההשקעה בתשתיות (גידור, דרכים, מצלמות וכו'), עובדה שגם לא נעלמת מעיני הגנבים והשודדים שעורכים עלינו תצפיות ומגיעים שוב למסקנה: "לכאן – לא כדאי לפרוץ".
הסקירה הייתה מעניינת מאוד, גם למי שמתח ואקשן לא אהובים עליהם. ניסן ציין כי בשטח פועלות חוליות שמסתובבות כבר שנים, מחליפות איזור כל כמה חודשים, לנות בשטחים החקלאיים בבורות באדמה או בתוך סבך שיחים ומתמחות בפריצות לבתים ובעיקר בגניבות של מכשירים קלים (מחשבים ניידים, פלאפונים וכו'). חוליות כאלו מתצפתות על יישוב, לומדות להכיר אותו לפני ולפנים, ואז מתלבשות עליו. רק לאחרונה נתפסה חולייה כזאת מעזה שחבריה פעילים כבר 14 שנה.

קיבוצים, הוסיף ניסן, הם לרוב לא יעד מועדף על חוליות אלו, בגלל המעטפת הקהילתית שלרוב חושפת אותם. חוליות כאלו פורצות לקיבוצים כשיש להם בדרך כלל "עזרה מבפנים". מישהו שגר, או עובד בקיבוץ. השיטה הטובה ביותר להרתיען היא פשוט לפתוח עיניים ולשים לב לכל מי שאינו מקומי ומתנהג באופן חשוד.
סיבה נוספת ששומרת עלינו, בגבעת חיים איחוד, היא העובדה שהבתים שלנו לא גובלים ממש בשדות ובפרדסים. במצבים כאלו, התצפית על הישוב וההגעה אל שורות הבתים הראשונות היא קלה מאוד. לרוב הבתים במרחב הכפרי אין מערכת הגנה פיסית ראוייה, ומכאן המרחק לפריצה מוצלחת ועגמת נפש לתושבים הוא קצר ביותר.
למרות הנימה המעט מפחידה, ניסן סיים בנימה אופטימית. תוצאות גח"א מוכיחות שמסירות צוות הבטחון, גודלו ואופן שימוש נכון, גם בשגרת הימים (והלילות) וגם בהקפצה וחירום מייצרת בטחון גבוה שמוביל לאפס פריצות.
את הרשימה הקצרה הזאת אסיים בבקשה למתנדבים חדשים. המשימה חשובה וכבדה, יש כבר כמה שאוטוטו יוצאים לפנסייה ויש צורך במילוי השורות – אתם נקראים לדגל. מי שרוצה – אנא פנו לדודו או גיא ותבוא עליכם הברכה.